אתה חוזר על אותה טענה שוב ושוב...
- אין שום ראיה ושום אזכור לכך שהב"י בירך היכן שהוא על ההלל.
- אתה רוצה "לחדש" שבזמן שהייתו בחו"ל בירך על ההלל... אין לכך שום מקור.
- כל מה שנאמר שאולי בירך על ההלל זה מחמת שכך היה המנהג ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. (ואין מפה שום ראיה מה סובר לדינא, כי זה כמו זמן ר"ת שרבים כתבו שעיקר הדין היה אמור להיות כדעת ר"ת והשו"ע. אבל "מחמת המנהג" לא חוששים לסב"ל ושאר דברים, ואם לא היה נוצר "המנהג" הזה וודאי דעת רוב ככל הפוסקים הייתה כר"ת מדינא)
לא הבנתי כ"כ מה הנידון
אין לנו שום ראיה האם מרן בירך או לא בירך,
וכל מה שיש לנו לדון, זה מה היה מנהג מקומו,
והאם העושה כמנהג מקומו מברך ברכה לבטלה.
ועתה, ניחזי אנן,
אם מה שי"א שדעת מרן לא לברך רק מחמת שציין כי זהו המנהג בא"י
א"כ ודאי שבמקומות שהמנהג לברך דעתו שיש לברך
וממילא יוצא שמרן בירך בספרד ובאדריאנופול (שרובם ככולם שם היו יוצאי ספרד)
ואם דעת מרן שלא לברך כי זו ההלכה, (וגם בחו"ל לא בירך כי זו ברכה לבטלה, ואסור לענות אמן וכו')
מדוע ציין בהרחבה בב"י למנהג ספרד והביא כן מהראשונים?
וע"כ שדעתו שאין הנידון פה הלכתי גרידא
אלא יש מקום לשתי הדעות (וכאמור מעלה, רוב ברור ומוצק של למעלה מ-95 מהראשונים ס"ל שיש לברך, והרמב"ם הוא המחודש)
וכ"א יעשה כמנהגו
כעת נשאר רק לדון מתי נחשב המנהג כך, ומתי נחשב המנהג כך
ועוד חזול"מ לברר את גדרי הדין בב' קהילות, וקק"ב,
יעוין בשו"ת אבקת רוכל (איני זוכר כעת איזה סימן)
וככל הנראה כשמרן הגיע לארץ, לא הגיע עם קהילה ממגורשי ספרד (כידוע היה זה זמן קצר אחרי המגיפה שבה שיכל את אשתו וכמה מילדיו)
וכשבא ראה שמנהג א"י הוא כהרמב"ם, והכריע ברוחב דעתו שעליו לנהוג כמנהג המקום, ושינה מנהגו לא לברך
אבל כל זה אינו מחייב אותנו ג"כ
כיון שכיום ישנם קהילות גדולות מאוד בא"י שמברכות על ההלל
וא"כ זכותו של כל הנוהג כן להמשיך במנהגו
