פאה נכרית - בעד ונגד

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".

כוונתך שזה עוד מקור, הגר"ח גריינימן לא ידע את שיטת החזו"א מ"דינים והנהגות" [אם כי יתכן שלשניהם מקור א']

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ועוד ועוד...

עצם העובדה שצריך לחפש בנרות היכן החמיר, מוכיחה על הדבר הגלוי והידוע שחיפש תמיד להקל (וכמדומה שאף הצהיר כן בתחילת דרכו).

וכן כאשר התמנה בנו ר' יצחק להיות ראשון לציון, אמר לו: "אדם שהוא לא יודע הרבה תורה, כשיש אצלו ספק? – אסור וגמרנו. כל דבר אסור אסור", אמר הרב, והמשיך: "זו לא דרכה של תורה. דרכה של תורה לחפש, למצוא דרכים לפתרונות, להקל על ישראל, לא להכביד עליהם. לחפש איסורים זה לא חכמה. 'כוח דהיתרא עדיף (כשאפשר, עדיף להתיר) איך? על ידי ידע רחב שיש לו".

רק שהיום התעוררו תלמידי ר' יצחק יוסף לחפש היכן הרב עובדיה מחמיר, כדי שלא יצא לו שם רע של מיקל ח"ו...

לא הבנתי מה בא כת"ר לחדש, ובמה בדיוק נחלק עם "תלמידי ר' יצחק יוסף"

 

[משיב כהלכה]

כוונתך שזה עוד מקור, הגר"ח גריינימן לא ידע את שיטת החזו"א מ"דינים והנהגות" [אם כי יתכן שלשניהם מקור א']

הוא עצמו מכותבי הספר, וזה המקור של בנו.

 

[משיב כהלכה]

לא הבנתי מה בא כת"ר לחדש, ובמה בדיוק נחלק עם "תלמידי ר' יצחק יוסף"

באתי לחדש שהיה מיקל גדול מאוד, כשיטה, ואין מקום לשכתב את ההיסטוריה כדי להציגו כמחמיר.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

באתי לחדש שהיה מיקל גדול מאוד, כשיטה, ואין מקום לשכתב את ההיסטוריה כדי להציגו כמחמיר.

אעתיק לשון חכם א' [הרב רפאל סויד שליט"א]:

ומצוי לראות אצל רבנים מסוימים שבכל נושא שנוי במחלוקת הם יפסקו לקולא, וכששאלתי אחד מהם האם ישנו נושא אחד שנוי במחלוקת שהוא מחמיר, לאחר מחשבה אמר שהוא אוסר להסתיר מידע בשידוכים [שכידוע אי"ז חומרא, אלא עניין של בין אדם לחבירו]. ובשונה מהגר"ע יוסף, שאמנם שיטתו גורמת שיהיו יותר קולות, כיון שמצרפים יותר שיטות לס"ס, אולם בלא מעט דברים הוא מחמיר.

כמדומה שאף א' לא ניסה לומר יותר מזה
ובנושא זה, כדאי להביא מדברי תלמידו הגדול הגרי"מ יונה שליט"א:

 

[משיב כהלכה]

כמדומה שאף א' לא ניסה לומר יותר מזה

דברי הגר"ע יוסף הנ"ל מדברים בעד עצמם.

ואף אחד לא עשאו מיקל בקלות דעת ח"ו בנוסח רבני צוהר, אבל זו היתה שיטתו, להקל עד היכן שידו מגעת.

 

[בקצרה ממש]

במפעל הפיס חזר בו בסוף ימיו והתיר.

מקור?

לא שיחת טלפון ...

 

[מתוק מדבש]

מקור?

לא שיחת טלפון ...

נכדו הרב עובדיה יוסף בן הרה"ר לשעבר בספריו עין המשפט

 

[מתוק מדבש]

המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".

 

[אלחנן ב.]

בעניין הנ"ל בדעת החזו"א ראיתי לאחרונה באחד הספרים שכתב בזה. מצורף.

 

[משיב כהלכה]

כבר דנתי עם מחבר הקונטרס (הרב גלינסקי) באריכות מופלגת ופרכתי כל מה שכתב, יעויין שם. ובתחילה כאשר דנתי עמו בתחילה היה לי רושם שהוא אחד שרוצה ללמוד ואף מסוגל לשנות את דעתו, לאחר מכן התברר לי שאין עם מי לדבר. ושיא השיאים היה כאשר דיברתי איתו בפרטי על מח"ס "זהב לבושה" שהמציא לשונות של ראשונים כדי להוכיח כביכול שטעם איסור הראש הוא משום פריצות, והוא הגיב על זה ש"בטעות היה לו אי דיוק קל..." וכך גם התייחס לזיוף החמור שנעשה בחתימת הגרמ"י לפקוביץ (יעויין שם באשכול) שהוציא מכתב חריף על כך.

וכדרכו בקודש גם כאן החליט שיש בדעת החזו"א "שמועות סותרות" כאשר גדולי תלמידיו המפורסמים אומרים בשמו שהעדיף פאה על מטפחת, וידוע שמחברי הספר "דינים והנהגות" דייקו מאוד בלשונם, ולכן כתבו שמענו שאמר פעם, שלפעמים, והכל מדוייק בתכלית הדיוק, וכן כתבו הגר"ש רונזברג והגר"י סילמן שהחזו"א התיר פאה לכתחילה, ועל זה כתב שמאידך יש שמועות מוסמכות כי בספר הדור והתקופה אמרו בשם הרב אליקים שלזינגר שהחזו"א ביקש מבני ביתו ללכת במטפחת...

ומלבד שראיתי כותבים שהספר "הדור והתקופה" מלא וגדוש במעשיות שלא היו ולא נבראו, ומסתבר שגם הכותב אינו תמים והוא מודע לזה, הרי בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא שאשת החזו"א כיסתה ראשה בפאה שלא היה ניכר שהיא פאה: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

וכן אמר הגר"ח קניבסקי על כל נשות המשפחה: "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית (כמדומה שלבשו את הפאה בשבתות ימים טובים ובשמחות)" (ארחות רבנו הקה"י).

וממילא פשוט שמה שכתב בספר "הדור והתקופה" לא היה ולא נברא כמו עוד מעשיות שבספר זה, והרב גלינסקי קורא לזה "שמועות מוסמכות"... ומכאן אפשר להבין במאי עסקינן.

 

[משיב כהלכה]

ובהמשך הכריע הרב גלינסקי שהיות והכל רק "שמועות בעל פה" ולא כתב בזה בספרו (כנראה לא ראה צורך לכתוב על מנהג פשוט כזה, וכפי שאמר לאותו תלמיד: כך נהגו במקומותינו), ממילא בוודאי לא היקל יותר מהמשנ"ב והפמ"ג ש"המיקל יש לו על מה לסמוך".

וכך הפך את אמירת החזו"א שפאה עדיפה על מטפחת, ל"המיקל יש לו על מה לסמוך"... הפלא ופלא...

בהמשך דבריו ניסה לומר שרוב הנשים לא כיסו את הראש ולכן לא הזהיר החזו"א את הרבים להחמיר בפאה נכרית (כאן כבר החליט שדעתו להחמיר...) רק שכח שבבני ברק דאז כבר חלפה המגיפה ורוב הנשים כיסו את ראשן כדבעי, עד שאותו תלמיד התפלא מאוד כשראה את אשת החזו"א עם פאה וחשב שהיא ללא כיסוי.

וכותב הקונטרס ידע גם מזה, רק ניסה לומר שגם בארץ ישראל כיסו ראשן למחצה ולשליש (אז כן כיסו ראשן או לא כיסו ראשן?) כביכול בימינו לא מצוי שהולכות עם מטפחות שמכסות טפחיים ומגלות טפח...

ולזה הביא ראיה מהחזון איש בספרו סי' ט"ז, שגם בלי להיכנס לעצם הראיה - את ספרו זה הדפיס בחו"ל בשנת תרע"א ואין לו שום קשר לארץ ישראל, שאליה עלה בסוף שנת תרצ"ג.

בהמשך גם החליט שרק "אחת מעיר ושניים ממשפחה" חבשה פאה נכרית, נגד עדותו של הגר"ח קניבסקי:

"וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה" (ספר "מאיר עוז" סי' ע"ה סעיף ב' אות ב').

ולסיכום: כל דבריו הם סילוף על סילוף, ומצער לחשוב שהאנשים התמימים שיקראו את קונטרסו יפלו בפח.

ואינני רואה הבדל בינו לבין ליפשיץ-בריזל שהיה שנורר בכותל ובאמצעות כספים אלה פירסם שקרים וכזבים בשם גדולי ישראל לאסור פאה, ובין היתר המציא שהחזון איש אמר "בפאה יש ריח של איסור דאורייתא".

 

[זולדן]

שמעתי מכלי ראשון, באחד שביתו רצתה ללבוש מטפחת מחמת שחשבה שזה יותר צנוע, והיתה לה שאלה האם להוריד הצעות שהבחור רוצה פאה.
אביה שאל את הגה"צ רבי דוד אבוחצירא שליט"א, ואמר לו הרב לשמוע גם שידוכים שהחתן רוצה פאה, ולא להוריד שום הצעות כאלו.
(כמובן לא מדובר בבחורה מבוגרת או עם בעיה כל שהיא, אלא בחורה סטנדרטית ממשפחה טובה בגיל השידוכין).

 

[אלחנן ב.]

ושיא השיאים היה כאשר דיברתי איתו בפרטי על מח"ס "זהב לבושה" שהמציא לשונות של ראשונים כדי להוכיח כביכול שטעם איסור הראש הוא משום פריצות, והוא הגיב על זה ש"בטעות היה לו אי דיוק קל..."

נראה שאכן מדובר באי דיוק, ונראה שאני יודע את מקור הטעות.

כי בספרים וקונטרסים אחרים הביאו את הרא"ש הזה בהקשר שפריעת הראש היא פריצות, והם לא נחתו ל"טעם התורה" משום פריצות או לא כפי שדן הזהב לבושה, ולכן העתיקו באופן כללי שפריעת הראש אסורה משום חציפותא וחשד זנות, ולא כתבו "וזה לשונו" של הרא"ש, אלא זה מה שיוצא משם, ואה"נ ששם הרא"ש קאי כלפי הפריעת ראש של הדת יהודית, ואין הכרח שכוונתו גם כלפי הפריעת הראש של הדת משה, מ"מ הספרים האחרים דנו באופן כללי על פריעת הראש שזה עניין של פריצות, ולא הביאו ראיה מוחצת משם שזה טעם התורה (רק שמסתבר שדת יהודית היא מעניין הדת משה). בא הרב זהב לבושה וחשב שהם העתיקו את הלשון של הרא"ש ממש, ולכן העתיק והוסיף "וזה לשונו", ולא היא. אבל לא היתה כוונתו "להמציא" לשונות של ראשונים.

 

[משיב כהלכה]

הוא המציא בספרו פוסקים שלא קיימים, והמציא דברים שכביכול הם כתבו, ואתה מלמד עליו זכות במה שהמציא לשונות של ראשונים?

לגופו של ענין, הוא כתב ממש את "לשון הרא"ש", עם ציון מדוייק למקור, ולא העתיק ממה שכתב קונטרס.

כמו כן לא התנצל כלל על השקר הגס הזה, אלא פשוט החליף ניק והמשיך לכתוב בעניינים אלה כרגיל.

 

[משיב כהלכה]

ולכן העתיקו באופן כללי שפריעת הראש אסורה משום חציפותא וחשד זנות, ולא כתבו "וזה לשונו" של הרא"ש, אלא זה מה שיוצא משם, ואה"נ ששם הרא"ש קאי כלפי הפריעת ראש של הדת יהודית, ואין הכרח שכוונתו גם כלפי הפריעת הראש של הדת משה

זהו שקר גס בפני עצמו.

מה שכתב הרא"ש (כתובות פ"ז סי' ט') "ודת יהודית משום 'חציפותא' ומשום חשד זנות הוא דמפסדא" והמאירי (כתובות עב.) "ואח"כ פירש פרטים שבדת יהודית וכולם ענינים של צניעות, ומתוך שהם דברים של 'פריצות' ויוצאים מהם דרכים ושבילים לזנות", אין הכוונה לפריעת ראש דוקא אלא לכל מנהג בנות ישראל שאחת פורצת גדר ולא עושה כמנהג כולן.

ופריעת הראש איננה דת יהודית אלא סוג כיסוי הראש הוא דת יהודית, והגמ' איירי שכולן לובשות כיסוי נוסף על המטפחת, ואשה אחת יוצאת במטפחת, ועצם פריצת הגדר הוא חשד זנות, כי אשה שפורצת גדר צריך לבדוק אחריה.

אבל מהיכי תיתי לומר שפריעת הראש היא משום חציפות וחשד זנות?

וגם במטפחת עצמה, כל החציפות והחשד זנות הוא לאותו מקום שלא נהגו במטפחת גרידא, אבל כאשר נהגו הנשים לכסות במטפחת כהאידנא, ליכא בזה שום חציפות וחשד זנות, דהיינו - לא מדובר בדבר מהותי אלא בדבר המשתנה עם הזמן.

 

[ידיעת התורה]

הגר"ח גריינימן אמר שעדיף ללכת עם פאה מכיון שטיבעה של אישה להראות יפיה ומוטב שיעשה בהיתר ולא באיסור גמור כגו' שערות ראשה ממש (שלכאו' נאסרו אפי' במקצת או בגד קצר וצמוד וכל כיוצ"ב ה"י) וכהיום חזי' שחכם עדיף מנביא שיש הרבה שמקפידים על מטפחת כאילו הוא איסור דאורייתא ומאידך נפרצו בדברים אחרים שחמורים בהרבה ואכמ"ל.

 

[אלחנן ב.]

הוא המציא בספרו פוסקים שלא קיימים, והמציא דברים שכביכול הם כתבו, ואתה מלמד עליו זכות במה שהמציא לשונות של ראשונים?

לא יודע על מה אתה מדבר.

ואולי אתה מתכוין למשנת הצניעות, וראה להלן.

[ראיתי גם שכתבת באיזה מקום שארץ השלום זה המצאה שלו. אבל איני רואה הוכחה ברורה לזה, רק השערות, ומהשערות לא מוציאים שם רע על בן אדם. וכאשר התקשרתי למחבר אמר לי שח"ו שהוא המציא את זה, אלא מדובר בספר קיים בכריכה ירוקה. אני מאמין שתתעקש שעדיין זה כדי להצדיק את עצמו, אבל מ"מ אסור לך להוציא שם רע על בן אדם כאשר אתה רק משער השערות].

לגופו של ענין, הוא כתב ממש את "לשון הרא"ש", עם ציון מדוייק למקור, ולא העתיק ממה שכתב קונטרס.

גם בקונטרסים אחרים כתבו את הציון המדוייק למקור, והוא כנראה העתיק משם. אני לא אומר שזה בסדר, כי צריך לפתוח כל דבר ולבדוק אם אכן זה תואם למה שהמעתיק כעת רוצה לדון, אבל מ"מ גם לא התכוין ל"המציא".

כמו כן לא התנצל כלל על השקר הגס הזה, אלא פשוט החליף ניק והמשיך לכתוב בעניינים אלה כרגיל.

המחבר עצמו לא משתמש אפילו במייל... זה כנראה העוזר שלו שם או מישהו מהמקורבים שלו.

(גם קונטרס משנת צניעות שהתפרסם פעם בפורום אוצר החכמה, זה היה סתם מעשה קונדס של איזה ליצן בן 20 ממקורביו (שמייצר גופנים) שעשה את זה, כך סיפר לי המחבר. והוסיף, שהוא ניסה למנוע ממנו מלעשות את זה ואמר לו לא לעשות, אבל הוא עשה את זה בכל זאת. כל בר דעת מבין שלא יתכן שהוא התכוין ברצינות לעבוד על מישהו, כי אף אחד לא יקנה את זה. צריך להיות 'שוטה' בשביל לא לראות את זה שכתוב שם בבאר הגולה "ראה בספר זהב לבושה פרק ג" וכדומה, ועל כרחך שהתכוין רק לצחוק בעלמא - וכאשר באמת אמר לי - וכנ"ל).

זהו שקר גס בפני עצמו.

מה שכתב הרא"ש (כתובות פ"ז סי' ט') "ודת יהודית משום 'חציפותא' ומשום חשד זנות הוא דמפסדא" והמאירי (כתובות עב.) "ואח"כ פירש פרטים שבדת יהודית וכולם ענינים של צניעות, ומתוך שהם דברים של 'פריצות' ויוצאים מהם דרכים ושבילים לזנות", אין הכוונה לפריעת ראש דוקא אלא לכל מנהג בנות ישראל שאחת פורצת גדר ולא עושה כמנהג כולן.

ופריעת הראש איננה דת יהודית אלא סוג כיסוי הראש הוא דת יהודית, והגמ' איירי שכולן לובשות כיסוי נוסף על המטפחת, ואשה אחת יוצאת במטפחת, ועצם פריצת הגדר הוא חשד זנות, כי אשה שפורצת גדר צריך לבדוק אחריה.

אבל מהיכי תיתי לומר שפריעת הראש היא משום חציפות וחשד זנות?

וגם במטפחת עצמה, כל החציפות והחשד זנות הוא לאותו מקום שלא נהגו במטפחת גרידא, אבל כאשר נהגו הנשים לכסות במטפחת כהאידנא, ליכא בזה שום חציפות וחשד זנות, דהיינו - לא מדובר בדבר מהותי אלא בדבר המשתנה עם הזמן.

פריעת ראש של הדת יהודית (הכוונה לכיסוי שעל הקלתה), הוא מחמת פריצות.

האם גם הפריעת ראש של התורה היא מאותו עניין או לא - זה כבר ויכוח בפני עצמו. אבל לא שייך לכתוב שהפריעת ראש של הדת יהודית היא לא מחמת פריצות והאומר כן הוא "שקר גס" כלשונך.

 

[משיב כהלכה]

(גם קונטרס משנת צניעות שהתפרסם פעם בפורום אוצר החכמה, זה היה סתם מעשה קונדס של איזה ליצן בן 20 ממקורביו (שמייצר גופנים) שעשה את זה, כך סיפר לי המחבר. והוסיף, שהוא ניסה למנוע ממנו מלעשות את זה ואמר לו לא לעשות, אבל הוא עשה את זה בכל זאת. כל בר דעת מבין שלא יתכן שהוא התכוין ברצינות לעבוד על מישהו, כי אף אחד לא יקנה את זה. צריך להיות 'שוטה' בשביל לא לראות את זה שכתוב שם בבאר הגולה "ראה בספר זהב לבושה פרק ג" וכדומה, ועל כרחך שהתכוין רק לצחוק בעלמא - וכאשר באמת אמר לי - וכנ"ל).

לא יודע על מה אתה מדבר.
ואולי אתה מתכוין למשנת הצניעות, וראה להלן.
[ראיתי גם שכתבת באיזה מקום שארץ השלום זה המצאה שלו. אבל איני רואה הוכחה ברורה לזה, רק השערות, ומהשערות לא מוציאים שם רע על בן אדם. וכאשר התקשרתי למחבר אמר לי שח"ו שהוא המציא את זה, אלא מדובר בספר קיים בכריכה ירוקה. אני מאמין שתתעקש שעדיין זה כדי להצדיק את עצמו, אבל מ"מ אסור לך להוציא שם רע על בן אדם כאשר אתה רק משער השערות].

המחבר עצמו לא משתמש אפילו במייל... זה כנראה העוזר שלו שם או מישהו מהמקורבים שלו.

מקורביו... עוזריו...
הספר קיים בכריכה ירוקה...
המחבר לא משתמש אפילו במייל...

קשה לעמוד בעומס הדברים המגוחכים שכתבת כאן.

ראשית פתחת בזה ש"אינך יודע על מה אני מדבר", ותיכף ומיד ידעת לספר שמדובר בספר המזוייף משנת הצניעות שהוא כתב, ושם יש דברים מתאימים להפליא למה שכתב ב"זהב לבושה", והספר המזוייף "ארץ השלום" שלא היה ולא נברא, וגם אף אחד אינו יודע מיהו מחברו, רק הוא קיים "בכריכה ירוקה" שאף אחד לא ראה מעולם, שהרי מאוד מאוד קשה להעלות צילום של הספר הזה, וצילום של הדברים כתובים בספר הזה...

מאז שנחשף הזיוף ועד עתה הוא היה יכול להספיק לזייף ספר שלם ולהציג אותו כראיה, ואפילו את זה הוא לא עשה.

מרוב אובססיה הוא גם פתח אתר על שמי וקרא לו "משיב כהלכה" כשהוא אחד המשיבים שם, וכתב שם את כל הרשימה המגוחכת שהמציא כאוסרים פאה, הכוללת כמעט כל מי שהתיר פאה מאז ומעולם, והספר המזוייף "ארץ השלום". כלימוד זכות על הרבנים המשיבים, נכתב שם שאינם מחוברים לאינטרנט, רק למייל (כי כידוע המייל איננו אינטרנט אלא יונת דואר).

והכינוי "משכיל אל דל" חביב עליו, השתמש בו גם בפורום אוצר החכמה כדי לפרסם קונטרס שכתב, כשהוא קורא לעצמו "יוסף וינברג":



וגם לפתוח על עצמו (לא פחות ולא יותר) ערך בויקיפדיה...



כמו כן דאג להשמיץ בפורום לתורה את הגאון רבי חנן אפללו שליט"א שלמד איתו בכולל, כשהוא ממציא עליו עלילות כביכול סילקוהו מהכולל ו"התיר בשופי פילגש!!" ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה:



כאשר בשו"ת אשר חנן כתב בדיוק להיפך מ"היתר בשופי":



וכל זה כשאיננו מחובר לאינטרנט כלל, רק העוזרים והמקורבים והשמשים שלו עושים הכל בשמו... ומזייפים ספרים בשמו...

 

[משיב כהלכה]

גם בקונטרסים אחרים כתבו את הציון המדוייק למקור, והוא כנראה העתיק משם. אני לא אומר שזה בסדר, כי צריך לפתוח כל דבר ולבדוק אם אכן זה תואם למה שהמעתיק כעת רוצה לדון, אבל מ"מ גם לא התכוין ל"המציא".

בקונטרסים אחרים לא כתבו שזה לשון הרא"ש, אז לכתוב שזה לשון הרא"ש ולהמציא לשון כזו, זו המצאה בכוונה תחילה. ואתה יכול להמשיך "ללמד זכות", ישפטו הקוראים אם מדובר בממציאן סדרתי או באדם תמים וישר דרך.

פריעת ראש של הדת יהודית (הכוונה לכיסוי שעל הקלתה), הוא מחמת פריצות

הכיסוי שעל המטפחת הוא לא "פריעת ראש" אלא פריצת גדר המנהג, ואין קשר בין זה לבין מראה השיער או ראש גלוי. וגם הראשונים לא דיברו על זה אלא על כל ענייני דת יהודית באופן כללי.

האם גם הפריעת ראש של התורה היא מאותו עניין או לא - זה כבר ויכוח בפני עצמו

זה גופא הנדון, והרב אוחנה עשה סלט והביא כראיה את מה שכתבו הראשונים על דת יהודית, שהוא דרבנן, ויסודו ממנהג הנשים, וזה גופא הוא

שקר גס