באנר תרומה

האם מחלקים בס"ס נגד מרן בין להקל ולהחמיר

כאחד העם

חבר מוביל
הצטרף
20/4/25
הודעות
1,829
בכמה מקומות כתב היבי"א, שלעשות ס"ס נגד השו"ע , תלוי אם זה לקולא או לחומרא.

והיינו – שבמקום שהשו"ע היקל לא עבדינן ס"ס להחמיר נגדו , אך כשהשו"ע החמיר שפיר עבדינן לעשות ס"ס נגדו.

יביע אומר ח"ח או"ח סי' נ סק"ב בסופו- אולם במקו"א כתבתי שאע"פ שעושים ס"ס להקל וכו' משום שי"ל שמרן החמיר מכח ספק, וכו', אבל ס"ס להחמיר לא עבדינן נגד מרן, כי בודאי שמרן התיר מכח ודאי התיר, וכן מבואר בשו"ת ישיב משה שתרוג וכ"כ בספר הלכה למשה הכהן בכללי ההוראה בשם הרמ"ה, וכן עיקר.

טהרת הבית ח"ב סי' יג ה"ד סק"ד- ועוד נראה שאין לעשות ס"ס להחמיר נגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו, וכו' ואע"פ שהלכה רווחת לעשות ס"ס להקל גם בספקות שהם נגד דעת השו"ע, שאני התם שי"ל שמרן פסק להחמיר הוא מתורת ספק ולא מכח ודאי וכו'

והביא כמה ספרים דכתבו כן – שו"ת נדיב לב , טהרת המים , שו"ת שערי עזרא [טראב] , מילי דעזרא.

וכן בחזו"ע יו"ט עמ' קעב בהע'- אולם נראה דאע"ג דבעלמא עבדינן ס"ס להקל אף נגד מרן, שאני התם דאמרוינן שמרן עצמו שפסק להחמיר הוא רק משום ספק, ולהכי לא נפקא לן מספיקא, אבל דבר שמרן פסק אותו להקל ודאי שהוא סובר שהוא יותר בודאי וממילא אין לצרף סברת החולקים לעשות ס"ס להחמיר, וכו' וכ"כ בשו"ת ישיב משה [שתרוג] וכ"כ בספר הלכה למשה הכהן בשם הרמ"ה [הר' מרדכי הכהן], וכ"כ בספר כסא של שלמה [מאזוז], ושכן מבואר בספר שולחנו של אברהם.



ועתה נתחקה אחר רבותינו במשך הדורות , ונראה דדברי הרב עובדיה בזה הן "מרפסין איגרא" ונשענים על משענת קנה רצוץ , מפני שכל רבוותא סברי , דאין לחלק בין קולא וחומרא , ואי עבדינן ס"ס להקל הה"נ דעבדינן להחמיר , וכן איפכא, אי לא עבדינן ס"ס להחמיר הה"נ דלא עבדינן ס"ס להקל.

ונראה שכל דבריו נשענים על שניים , והם הר' משה שתרוג , והרב מרדכי הכהן.

ואילו רוב מניין ורוב בניין של רבותינו במשך הדורות לא סברו הכי.

וכן נראה דחלק מהספרים שהביא , כתבו היפך מדבריו.



ועתה נביא את רבותינו דס"ל דלא כדבריו.

א. הלכה למשה הכהן [לר' כלפון משה הכהן]- הוא עצמו הביא כן בשם הרמ"ה [הר' מרדכי הכהן] אך חלק עליו וכתב להדיא שכשם שעבדינן ס"ס לקולא הה"נ שעבדינן לחומרא.

וז"ל מערכת ס אות מב- ס"ס להחמיר אף אם צד מהצדדים דעת מרן להקל עבדינן ס"ס להחמיר ואסור, כן נ"ל להוכיח ממ"ש האחרונים ומהם הרב שלחנו של אברהם ז"ל דעבדינן ס"ס להתיר אע"ג דמרן אוסר מצד אחר וכו' ומינה לנ"ד מכ"ש להחמיר.

ויד"נ הרמ"ה נר"ו השיב ע"ז וכו' ולי נראה דאין זה מספיק דגם אם מרן ז"ל מתיר אין הכרח גמור דס"ל דהיתר גמור הוא לדעתו דיתכן שהכריע ע"פ הכללים דרוב הפוסקים הם מתירים וכו' וא"כ שפיר י"ל ס"ס להחמיר גם לטעם השני דקבלתנו הוראות מרן ז"ל אינה אלא להיות הדבר בספק אין זה הכרח דכשאנו מתירים הו"ל לדידן ודאי גמור וכו'.

וכן יעויין בשו"ת שלו שואל ונשאל ח"א יור"ד סי' קטו ד"ה ומעתה נבוא, ושם כותב להדיא שאין הבדל בין היתר לאיסור, וכשם שעושים ס"ס להתיר נגד מרן הה"נ שעושים להחמיר נגד מרן, מהטעם שזה רק מכח ספק התיר.



ב.
אהב משפט [לר' עלוש פראג'י] יור"ד סי' טז דף עא ע"ב – ועוד נראה לומר שזה תלוי במחלוקת הפוסקים אי עבדינן ס"ס נגד הרוב, דהכרעת מרן לדידן עכ"פ הוי כדין רוב, וגם אפי' דמרן מצד ההכרעה דהויא כרוב הוא שהתיר, וא"כ לדעת הישי"מ ז"ל דעבדינן ס"ס נגד הרוב, ה"נ יש להחמיר מס"ס.

להדיא- דאי עבדינן ס"ס נגד מרן להקל הה"נ דעבדינן להחמיר, כי אין הבדל ביניהם כי תמיד הכרעת מרן היא בגדר "רוב" ולכן אין הבדל בין הקולא לחומרא.

ג. בספר כסא שלמה [מאזוז] בליקוטים אות כב [עמ' רכא]- שהר' עובדיה הביאו שכך כתב, אך יעויין שם בדבריו שהביא את דברי הר' משה שתרוג בישיב משה הנ"ל, אך לא הסכים עמו וס"ל דעושים ס"ס אף להחמיר נגד מרן, וכאותו מהלך שעושים להקל הה"נ בלהחמיר.



ד.
זכרי כהונה לר' רחמים חי חויתה הכהן ח"א מערכת ס – הביא את הר' מרדכי הכהן ודחאו דמסתמות דברי הפוסקים שכתבו דעבדינן ס"ס נגד מרן ולא הזכירו דזה דווקא להקל אבל לא להחמיר לא משמע כן.

וכן דחה את הראיה שלו יעו"ש, ועוד בהמשך הביא ראיה מדין "המרה" דהוא דרבנן ואעפ"כ השו"ע אסר, והוכיח שם דאסר מדינא ולא מחמת הספק כהר' מרדכי הכהן, וסיים שם- וא"כ גם לענין ס"ס להחמיר דהיינו דמרן היקל י"ל דמיקל מכח הכרעת הפוסקים וכו' ומשווה את הכרעות מרן הן בקולא והן בחומרא, וממילא כשעבדינן ס"ס נגד מרן הוא בין להקל ובין להחמיר יעו"ש בהרחבה.



ה.
ומה שהביא משיורי טהרת המים- מאוד תמוה דכל מה שכתב שם הוא דעבדינן ס"ס להקל, אבל לא כתב שלחומרא לא אומרים, אלא המקרה שדיבר שם היה ס"ס להקל.

ולא זו בלבד- אלא דבמקו"א כתב להדיא דעבדינן ס"ס אף להחמיר, כשם שעושים ס"ס להקל.

והוא בטהרת המים [לא בשיורי] מערכת ס ס"ק כה'- כתב בזה"ל "ספק ספיקא להחמיר חשוב בודאי איסור" והביא זאת בשם הרב הלכות יו"ט וכן מהרב בעי חיי וכן מהרב מקור ברוך, ומוסיף דאפי' באיסור דרבנן שקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא, אפ"ה אם יש ספק ספיקא להחמיר מחמירים, וכן כתב שהרב אהל יצחק כך ס"ל [אלא שהעיר על דבריו שהמקרה שעשה שם ס"ס לא מובן].

וכן אח"כ בסמוך בס"ק כז- עוד כתב "ס"ס דעבדינן להקל ואפשר נמי למיעבד ס"ס להחמיר, הוי כאילו אין כאן ס"ס כלל" [כך הביא בשם הרב אהל יצחק] דהיינו- שבין ספק ספיקא להקל ובין להחמיר עושים והספק ספיקא יוצר שאין פה ספק בין לקולא ובין לחומרא, והיינו שאם יש לי ס"ס להקל א"כ אני מקל מדינא ולא מספק, ואם אני עושה ס"ס להחמיר אזאי אני מחמיר מדינא ולא מספק.



ו.
וכן מה שהביא משם שו"ת עזרא [טראב] , אינו קשור לעניינינו , כי שם לא כתב דלא עבדינן ס"ס להחמיר , אלא שם הנושא היה דעבדינן ס"ס להקל.

שוב מצאתי – דהמחבר הנ"ל במקו"א כתב בשערי עזרא ח"א עמ' קע בסופו – "ובענין הפקרת ממון הקידושין דבכגון דא הסכמת רוב הפוסקים ס"ל דהקידושין בטלין, שפיר מהני להתיר בצירוף ספק אחר לדון בו ס"ס אף נגד מרן וסוף סוף מידי פלוגתא לא נפיק, יש לכלול גם ספק זה בכלל הס"ס, ספק אם הלכה כהפוסקים דס"ל דעבדינן ס"ס אפילו במקום שפסק מרן להחמיר.

והיינו- דס"ס נגד מרן כשמרן היקל, זה פשיטא דעבדינן ס"ס להחמיר וזה לכו"ע, אך כשמרן החמיר דזה לא לכו"ע דאפשר לעשות ס"ס להקל נגדו, אז יש לצרף את השיטות דס"ל דגם בהאי גוונא שייך לעשות ס"ס נגד מרן.

להדיא בדבריו – דלעשות ס"ס נגד מרן "לחומרא" פשיטא דעבדינן, אלא לעשות ס"ס "להקל" זה לא לכו"ע.

ושלעשות ס"ס להקל נגד מרן הוא חידוש יותר מאשר לעשות ס"ס להחמיר נגד מרן.



ז.
וכן הוא בשערי רחמים [פראנקו, רחמים יוסף] ח"א שער הנשים עמ' 490- "והנה כבר כתבנו דהנה אתנו במה מהפוסקים דס"ל דעבדינן ס"ס אף נגד מרן ז"ל, וכל דס"ס מידי פלוגתא לא נפיק, יש לכלול גם ספק זה בכל הס"ס, ספק אם הלכה כהפוסקים דס"ל דעבדינן ס"ס אפי' במקום שפסק מרן להחמיר".

כהנ"ל- דלעשות ס"ס להקל נגד מרן הוא חידוש יותר מאשר לעשות ס"ס להחמיר נגד מרן.

איפכא- משיטת הר' ישיב משה שהביא לעיל דס"ל דלעשות ס"ס נגד מרן בלהקל עבדינן ואילו בלהחמיר לא עבדינן.



ח.
כנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי חיור"ד סי' קז סוף סג ע"א.

"ואי תנאי שקלת מעלמא לאסוף סברות דחויות מפי רוב הפוסקים וכמעט כולם לעשותם ס"ס, אנא עבדינן ס"ס לחומרא, וכו' וכן ראיתי למהר"י בן לב החמיר בג"ש בס"ס להחמיר, גם בספר מקור ברוך כתב דאפי' באיסור דרבנן גדאיכא ס"ס לקולא, אי איכא ס"ס לחומרא מחמירינן.

ומיד מוסיף על זה.

ועוד אני אומר דמאחר שבמקומות הללו נתקבל עלינו הרב הגדול מהקר"י קארו ז"ל ללכת אחר הוראותיו במילתא דאיסורא ואפי' בממון כתב הרב הגדול הראנ"ח ז"ל וכו' כ"ש ללכת אחר הוראותיו "לחומרא".

להדיא- בדבריו, דקבלת דברי מרן שהחמיר הוא עדיפא על מה שהקל, ולכן זה כ"ש דצריך ללכת אחר מה שהחמיר השו"ע ולא לעשות ס"ס.

ואיפכא- אי עבדינן ס"ס להקל נגד מרן א"כ כ"ש שאזלינן לעשות ס"ס להחמיר נגד מרן, דזה עדיפא.



ט. י. יא. החקרי לב, ובנו הנדיב לב, ומהר"ח רומאנו.


ובדבריהם נראה – דאין חילוק בין להקל ולהחמיר, ואם סוברים דלא עבדינן ס"ס לחומרא א"כ הה"נ דלא עבדינן ס"ס להקל נגד מרן, ואם עבדינן ס"ס להקל הה"נ דעבדינן ס"ס להחמיר נגד מרן , דחד הוא.

והוא- בשו"ת נדיב לב חו"מ סי' סג – גבי עגלות של כלאי בהמה רצה להתיר בס"ס אע"פ שהוא נגד השו"ע.

וז"ל שם- "גם בזה מקום יש בראש להתיר לסמוך על ספק הרא"ם ז"ל בספר יראים וכו' הגם דהספק הוא נגד פסק מרן ז"ל הרי הכי אזלא סוגיין דעלמא להתיר בס"ס אף דהספק האחד הוא נגד פסק מרן ז"ל כמ"ש מורי הגאון מרן אבא בחקרי לב חיו"ד ח"א סי' קכז, דקבלת הוראות מרן ז"ל לא הוי כודאי אלא מתורת ספק יעו"ש , ובכן הנח להם לישראל" וכו'.

וע"ז משיב לו שם הר' חיים רומאנו שם בנדיב לב- דא"א לעשות ס"ס להקל נגד השו"ע.

גבי פסק העגלות הנמשכים בכלאים שהתיר הר' נדיב לב מכח ס"ס, וע"ז השיב לו, דהיכא שקיבלו עליהם בין להקל ובין להחמיר לא עבדינן ס"ס.

ושם ביאר כן בדעת החקרי לב – דכיון שקבלו עליהם הוראות מרן א"א לעשות ס"ס להקל נגד השו"ע.

עוד שם בנדיב לב- שמשיב לשאלת הר' חיים רומאנו, כותב שם שאביו החק"ל בתשובה הנ"ל שהבאנו, שהסכמת הרבנים שמה שהשו"ע נקט הוא נחשב ספק ולא ודאי, והראיה- דלא נקטו מילתא פסיקתא בכל הדינים כדעתו, ויש כמה וכמה דינים דעבדינן היפך הש"ע בין הא"י ובין בחו"ל, ונקט תחילה דבכמה דינים עבדינן היפך השו"ע "להחמיר", לרמוז על א"י וסביבותיה כדברי הרב ברכי יוסף ז"ל בח"מ וכו'.

ועם כי מורי הגאון מור אבי ז"ל במהדו' בתרא חו"מ סי' ד כתב על דבריו [של החיד"א] דהיינו לת"ח בביתו אבל דיין הקבוע אינו רשאי להחמיר נגד מרן , עם כל זה לעניין איסור ערוה דכתב הרב שמחת יו"ט ז"ל דבגיטין וקידושין ויבום נוהגים בכל א"י לתפוס כל החומרות, גם מרן אבא ז"ל מסכים שם דבאיסור ערווה אף שקיבלנו הוראות מרן יש ביד המורה להחמיר יעו"ש.

וע"ז מסיים שם הנדיב לב

נמצא- דלא נקטו לגמרי דעתו כודאי, אם לא מכח ספק וכו'.

"דלא יתכן קבלה לחצאין, במקום שמיקל ומחמירין לא חשיב ודאי ופוסקים נגד דעתו, ובמקום שמחמיר להוי כודאי זה לא יתכן, כ"א כל קבלתם הוא משום ספק".




והנה בעין יצחק ח"ג עמ' צט [מהד' תשע"ד] , וכן במעתיקי השמועה עמ' פח.

רצה להוכיח מדברי מהר"ח רומאנו בתשובתו לנדיב לב [בנו של החק"ל] דקבלת הורואת מרן הייתה בגדר ודאי ולא בגדר ספק, והוכיח כן מדברי החק"ל גופיה.



אך לא הרגיש – דדברי החק"ל ומהר"ח רומאנו דכתבו דבריהם שם על ס"ס "להקל" נגד מרן דלא עבדינן.

והיינו – דלשיטתם כיון דקבלת הוראות מרן היא בגדר ודאי א"כ א"א לעשות ס"ס נגד מרן אף בלהקל.

ואילו לדברי הנדיב לב- בדעת אביו ס"ל דקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק ולכן אזלינן לעשות ס"ס נגד מרן בין לקולא ובין לחומרא.

וממ"נ- דלא כהיביע אומר , דלשיטתם אין לחלק בין להקל נגד מרן או להחמיר.



ועתה נעבור לדברי החקרי לב.

והוא- דהביא איזה חכם אחד שרצה להתיר ממזרות ע"פ ריא"ז, וע"ז השיב דלא עבדינן ס"ס נגד השו"ע במקומות שקבלו הוראותיו, ורק במקומות שלא קיבלו הוראותיו אז חשיב ספק נגד מרן.

וז"ל החק"ל מהדו' בתרא אה"ע סי' ב דף עד ע"ד- ובר מין דין מה מקום לספק זה, שהרי בא"י ובערי מערב ומצרים ואגפיה בכלל, קבלו הוראות הרמב"ם והוראות הש"ע והרי הרמב"ם בפט"ו מהל' איסורי ביאה, והשו"ע סי' ד בפירוש פסקו הפך סברת ריא"ז.

ואף ששם בחקרי לב סי' קכז הבאתי מחלוקת רבני האחרונים אי נגד פסק הש"ע חשיב ספק אם נצטרף שם ספק אחר אין דבריהם כי אם למקומות שלא קיבלו הוראות מרן להקל ולהחמיר, וגם בדיני ממונות אומרים קים לי, אלא דלהחמיר קבלו בכל המקומות הוראות הש"ע , אבל במקום שקבלו לנהוג כמרן יודו דלא חשיב ספק

להדיא- דמאותו חקרי לב שבא להביא ראיה, זה בעצם ראיה נגדו, כי לחק"ל לא עבדינן ס"ס להקל נגד מרן.

וא"כ- אם אתה הולך אחרי החק"ל א"א לעשות ס"ס נגד מרן לא להקל ולא להחמיר.



יב.
גם באזן אהרן [הר' אהרן עזריאל]- הביא הרבה דס"ל דלא עבדינן ס"ס נגד מרן להקל, אך סיים שהעיקר כדברי הרב נדיב לב הנ"ל.

וז"ל מערכת ס אות יד- ס"ס נגד מרן בש"ע אי מצינן למיעבד, מדברי הרב גט מקושר למהרי"ן [ר' יונה נבון] נראה דאין לעשות וכו' וכן דעת הרב בעל קרית מלך רב, וגם הרב פרי הארץ שסמך להתיר בס"ס ביאר דבריו דהיינו דווקא היכא שמרן ז"ל עכ"פ העלה על שולחנו ב' הסברות הא' בסתם והב' בשם י"א, וכד דעת הרב באר מים חיים, אכן הרב חיד"א ז"ל כתב שראה לכמה מרבני האחרונים שעשו ס"ס נגד פסק מרן, ושכן כתב הרב קול אליהו, וכ"כ מוה"ר חקרי לב וכו' אך באה"ע שינה את טעמו שלמקומות שקבלו הוראות מרן לכל מילי אין לעשות ס"ס נגד מרן, ומר בריה בספר נדיב לב בפסק העדלות הסכים לסמוך אדעת הסוברים דעבדינן ס"ס והשיא כונת הגאון מר אביו ז"ל לכונה אחרת ודבריו רחוקים כמי שיראה הראוה, ומ"מ לעניין הלכה נקטינן כוותיה דמהרד"ח [הנדיב לב] דעבדינן ס"ס נגד מרן.

והיינו- דלפי אביו החק"ל לא עבדינן כלל ס"ס, אך העיקר לדינא כדברי בנו שעבדינן ס"ס וא"כ- להדיא גם בדבריו כהנדיב לב, שפירש באופן ברור שאין קבלה לחצאין, אלא כל מה שקיבלנו הוראות מרן הוא מכח ספק, בין לקולא ובין לחומרא.

ואיפכא- אותם אלו דהביא שם דס"ל שא"א לעשות ס"ס נגד מרן [כהרב יונה נבון והרב קרית מלך רב והרב פרי הארץ והר' באר מים חים] דיברו על ס"ס להקל נגד מרן דלא עבדינן.

א"כ הוראינו לדעת דאיפכא- אלה דס"ל שא"א לעשות ס"ס נגד מרן היינו אף ב "להקל" לא עבדינן ואילו החולקים ס"ל שבין להקל ובין להחמיר עבדינן כי הקבלה היא מחמת ספק ואין קבלה לחצאין.



יג.
ישמח לב [להר' שלום משה גאגין, יור"ד סי' יז]- רואים להדיא דאין הבדל בס"ס דסיים שם בדברי החיד"א "ונהירנא דכמה אחרונים עבדי ס"ס אף בדבר שפסק מרן לאיסור", והיינו- לא מבעיא להחמיר נגד מרן דזה פשיטא שעושים, אלא אפי' לקולא.

ובאמת בקטע שלפנ"כ כתב- אמור מעתה שפיר שייך למימר, שהרי להחמיר עבדינן בכמה דוכתי הפך השו"ע, והיינו בדוכתי שרוב הפוסקים מחמירים, והוא פשוט.



יד. פתח הדביר - נראה בלשונותיו שהחידוש הוא שקיבלנו הוראות מרן "אפי' בלהקל" והיינו- שבמה שהחמיר זה פשיטא שקיבלנו, אלא דלהקל זה החידוש, ודלא כהיביע אומר שהפך היוצרות, דלהקל פשיטא שקיבלנו ואילו את החומרא זה רק ספק, דאיפכא הוא מכל הפוסקים שנקטו איפכא- דהלהקל זה חידוש שקיבלנו יותר מהחומרא שהחמיר מרן.

והוא בכרך ד בהשמטות לח"ג סי' שלט עמ' שכה, וז"ל- הרי דהגם דמ"ש הרב כנה"ג שמנהג העולם בפסק מרן איירי בלהחמיר, אפ"ה כתב מ"מ היות שמסורת בידינו שהספרדים אזלי בתר פסקי מרן "אפי להקל" וכו' דבני ספרד קבלנו הוראות מרן לגמרי "אפי' להקל"

עוד שם בהמשך – "הרי דאי לאו דפשט המנהג הטריף היה מודה להקל כהוראת מרן ז"ל, ש"מ דגרירנן בתר מרן "אפילו להקל".

עוד שם בהמשך – הבט ימין וראה אמבוהא דרבנן תקיפי קמאי ובתראי ז"ל דתפסו הוראות מרן "גם להקל" ועבוד עובדא בנפשייהו וכו'.

עוד בהמשך- וכן תראה להרב תפארת אדם ז"ל שתמה על הרב ארחות יושר וכו' ש"מ כדאמרן דכי קיבלנו הוראות מרן אנחנו בני ספרד יושבי חו"ל היינו "אפי' להקל"

הראינו לדעת- דאיפכא משיטת היביע אומר, דאם קיבלנו הוראות מרן להקל א"כ כ"ש בלהחמיר.

ולפי כל הנ"ל- אם אנן עבדינן ס"ס נגד מרן שהחמיר , כ"ש שאנו עושים ס"ס נגד מרן היכא שהיקל.

ואם לא עבדינן ס"ס להחמיר נגד מרן א"כ הה"נ דלא עבדינן ס"ס להקל נגד מרן, דחד הם , והקבלה אחת היא בין להקל ובין להחמיר.



טו.
הרב יונה נבון, כותב להדיא שלהחמיר נגד מרן עבדינן, משא"כ בלהקל.

והוא- בשו"ת פרי האדמה [מיוחס] ח"ג הלכות אישות פ"ג הט"ו סד"ה ומעתה דף כד ע"ב - "כיון דמרן ז"ל פסק בפשיטות דאין צריך עדים למינוי שליחות האיש אין לנו להקל מטעם הסברות פוסקים אחרים ולא חשיב לדידן ספק דקבלנו הוראות מרן ז"ל, ודוקא להחמיר יש לנו לחוש לסברות האחרים נגד פסק מרן ז"ל שמיקל, ולא במקום שמרן ז"ל מחמיר בפשיטות".

להדיא- דלהחמיר נגד מרן זה הרבה יותר קל מאשר להקל נגד מרן , וכדי לעשות ס"ס נגד מרן יותר קל לעשות לחומרא מאשר לקולא, איפכא מדברי היביע אומר.



טז.
מהר"ש אלפנדרי בשו"ת סבא קדישא ח"א סי' ז די"ז סע"ב- הביא את אחד האחרונים דנקט דא"א לעשות ס"ס נגד מרן בין להקל ובין להחמיר [וגם זה דלא כהיביע אומר] ודחה את דבריו ושם מסיק דעושים ס"ס להחמיר נגד מרן.

וז"ל – והא ודאי היכא שיש ספק ספיקא להחמיר והוא שצדדי הספקות שוים דהא כודאי איסור אף שהוא במידי דרבנן וכמו שהארכתי במקו"א וכו', ולא מבעיר בעירנו שנראה דלא קבלו כי אם רק להחמיר ולא להקל וכו' אלא דגם למקומות שתופסין גם להקל כשיש ס"ס להחמיר כיון דהוי כודאי איסור דיש להחמיר.



יז.
הר"י אבולעפיא בשו"ת פני יצחק ח"א יור"ד סי' ט דף ל"ט ע"ד – אמנם האמת יורה דרכו דאפילו לדידן מצינן למיעבד ספק ספיקא אף נגד מרן דלא הא בהא תליא וכו' ותו דגם אנן בדידן מחמרינן בכמה דוכתיה הפך השו"ע כידוע.

להדיא מדבריו- דלא מחלקים בין קולא לחומרא וכשם שעושים ס"ס להקל הה"נ ס"ס להחמיר הפך השו"ע.



יח. הר' יום טוב אלנקוה הובא בסוף ספר בני אברהם [אברהם מיוחס] סי' ה- בפסק מרן ז"ל דתפסינן כותיה בכל מילי דאיסורא היכא שבא להחמיר, ומעתה נראה דאין לנו לסמוך ממה שכתב הרב בעל כרם שלמה ז"ל לעשותו ספק ספיקא בדינו של הרמב"ן ז"ל דאין להקל נגד מרן שהרי הרב לא סמך אפי' בהפסד מרובה להקל נגד מרן וכל מאי שנשאר לנו להקל בנדו"ד אינו אלא בקולא אחרת וכו' .

ומביא שם ס"ס אחר להקל ע"פ סברת הראב"ד וכו'.

להדיא- דהיכא שמרן החמיר יותר קשה לעשות ס"ס להקל כנגדו, ולא כל ס"ס אפשר לעשות, מפני שקבלת הרואות מרן היא יותר בחומרות שהחמיר, היפך בדיוק ממה שכתב היביע אומר.



יט. חסד לאלפים – יור"ד סי' קלז וזה כלל גדול שאנו קבלנו הוראות מרן להחמיר, וי"א שאין להקל נגד מרן אפי' בהפסד מרובה אם לא שיש ס"ס.

ודלא כיביע אומר- דנקט שלעניין להחמיר לא קבלנו, ורק היכא שהקל קבלנו.



עוד יש לצרף ולהוסיף את רבוותא דנקטו בפשיטות דבהרבה מקומות מחמירים נגד מרן , דזה בכלל מאתיים מנה, דאפי' כשאין ס"ס להחמיר אעפ"כ החמירו נגד מרן, כ"ש דכ"ש היכא דיש ס"ס להחמיר דהוא יותר חזק, ויש ללמוד מדבריהם בפשיטות לעניינו מכ"ש.



כ.
החיד"א בשו"ת טוב עין סי' יח אות סח נהגו בכמה מקומות להיתר כדעת מרן ז"ל, אמנם כבר כתבנו במקומות אחרים דאע"ג דאנו קבלנו הוראות מרן ז"ל מ"מ בכמה דברים מחמירים כדעת רמ"א ז"ל להיות כי כמה גדולים אחרים פליגי על הגדולים שפסק מרן כמותם.



כא.
שדי חמד כרך ה מערכת חמץ ומצה סי' ט אות כ עמ' 2304 – הנה בכמה דינים באיסור והיתר פשט המנהג להחמיר במקום שמרן ז"ל מיקל, וכבר העיד מרן החיד"א דבכמה כרכים ועיירות נוהגים ת"ח ויראי שמים לעשות איזה תיקון לחוש לדעת החולקים על מרן ז"ל שהם רבים ורמ"א ז"ל פסק כן, וכן מנהג שאלוניקי להחמיר.



כב.
ישכיל עבדי ח"ה יו"ד סי' כו אות א דף ק"ב ע"ד- והנה פשוט דבזה וכל כיו"ב ובפרט דיש כאן חשש כרת ודאי דנקטינן להחמיר ככל הדעות, ובפרט דכן עלתה הסכמת רבני ירושלים הראשונים ז"ל דאף לדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל לכל אשר יאמר כי הוא זה, בכל זאת באבן העזר ויורה דעה קבלנו דברי המחמירים.



סוף דבר
נמצא שדברי הרב עובדיה בזה נשענים על משענת קנה רצוץ, ושרובא דרובא סברו שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק בין לקולא ובין לחומרא, ולכן עבדינן ס"ס להקל נגד מרן, וכן עבדינן ס"ס להחמיר נגד מרן.

ואילו החולקים ס"ל דאף להקל לא עבדינן ס"ס נגד מרן.

והכלל שהר' עובדיה סלל לעצמו היא נגד רוב מנין ורוב בניין של הפוסקים לדורותיהם, ודבר חדש הוא נגד מאות שנים שכך עשו גדולי ומאורי ופוסקי הדורות , ודברי היביע אומר בזה סתומים וחתומים ומרפסין איגרא.

ולכן הסומך על דבריו בזה - אינו אלא מן המתמיהין​
 
והם הר' משה שתרוג , והרב מרדכי הכהן.
אבות בתי דין בתונס, [אחד מהם הוא ממש ממשפחתי] ומעניין מאד לראות לשונם, ואשמח אם תביאם.
כי אליבא דאמת חייב לומר לענ''ד שבדאורייתא, אם התיר זה היתר גמור, או רוב, ובדרבנן מרן היה מיקל גם בספק שקול. וצריך לדון בכל דבר לגופו האם החמיר מספק או ודאי. וכן לקולא.
 
ולכן הסומך על דבריו בזה - אינו אלא מן המתמיהין
אע''פ שהייתי מעדן את הניסוח מפני כבוד התורה.

אך לגופו של ענין, חייב להבין שזה באמת כלל, שגורם להיתר כמעט בכל נושא בתורה.

כי כל נושא הלכתי, כמעט, מורכב משני נושאים,
ואין נושא שאין בו מחלוקת, ואם עושים
ספק ספיקא, אפי' נגד מרן
ואפי' אם לא שני הספיקות שקולים.
ממילא כל נושא מראש מוכתב למותר.

ויוצא מצב שגם אם יש רוה''פ האוסרים, בשני הנדונים, כיון שיש מח' בשני הנושאים, למעשה מקילים.
וזה ודאי לא היה דרך רוב הפוסקים הקדמונים.
וזה עיקר חידוש בשיטה זו.
 
וז"ל מערכת ס אות מב-
נדמה שהוא טעות והכוונה יג - והבאתי כאן צילום הלשון המלא
1768683921892.png
 
הרב עובדיה זצ"ל בנה את דבריו על ההנחה שאסור להחמיר נגד מרן, וזה דבר שגור בספריו
אמנם כמדו' שאין זה מוכרח, ואין המנהג של הפוסקין הספרדין לחשוב כזאת, ופלא שרב אשכנזי הסביר הדברים. רצ"ב.
 

קבצים מצורפים

ה. ומה שהביא משיורי טהרת המים- מאוד תמוה דכל מה שכתב שם הוא דעבדינן ס"ס להקל, אבל לא כתב שלחומרא לא אומרים, אלא המקרה שדיבר שם היה ס"ס להקל.
ו. וכן מה שהביא משם שו"ת עזרא [טראב] , אינו קשור לעניינינו , כי שם לא כתב דלא עבדינן ס"ס להחמיר , אלא שם הנושא היה דעבדינן ס"ס להקל.
הגרע"י לא נתכוון שהם הביאו את החילוק הזה, אלא שכתבו דלא עבדינן ס"ס להחמיר, דוק בלשונו -
 
ג. בספר כסא שלמה [מאזוז] בליקוטים אות כב [עמ' רכא]- שהר' עובדיה הביאו שכך כתב, אך יעויין שם בדבריו שהביא את דברי הר' משה שתרוג בישיב משה הנ"ל, אך לא הסכים עמו וס"ל דעושים ס"ס אף להחמיר נגד מרן, וכאותו מהלך שעושים להקל הה"נ בלהחמיר.
כאן אכן נר' שטעות נפלה בדברי הגרע"י, אם כי יצויין שהכסא שלמה כתב רק ש"לבו מהסס בזה"
וכנר' שהוטעה ממה שהכסא שלמה כתב בסו"ד "וכן נראה מדברי השלחנו של אברהם יו"ד סי' מ"ב סוף אות [ט']", ושם כתב כדברי הגרע"י -
1768700235121.png

ואולי הבין הרב כסא שלמה מלשונו שהכנה"ג שם והמחב"ר לא סברו סברת ה"ועוד י"ל", אבל באמת אין בדבריהם רמז מהו סברתם, וצ"ע
 
מרן אינו חייב ל"אחרונים" שום דבר. זכותו לחלוק, ואין כאן שום השגה. מתי הם יבינו כבר.
אף א' לא אמר שהוא חייב.
ובפרט שיש אחרונים שהוא בכלל גדול מהם. וזה ברור.
השאלה מה היתה מסורת הפסיקה אצל רבני הספרדים, ומה דעת גדולי הפוסקים.
המחשבה של הדור הצעיר, כאילו הרב עובדיה במוחו הכביר חישבן את כל "אוצר החכמה", וסקר את כל אלפי הספרים, ומה שפסק זה חותם נעול בדם ובטיט וא"א לחלוק, זה עובדתית פשוט לא נכון.
וכאן ראינו דוגמא, של הוראה של הרב עובדיה, שהיא מנוגדת באופן ברור ומוחלט לגדולי הפוסקים.
ואין מדובר כאן בפרט שולי וזניח, אלא בכלל הלכתי יצוק, שיש לו השפעה מכרעת על הרבה מאוד הוראות למעשה.
כאמור, גם מה שהחליט וקיבע בספריו שאסור להחמיר נגד מרן, זה נסתר מפורשות בצורה ברורה מגדולי פוסקי ספרד. וכמש"כ לעיל בס' בית אשר.
ומי שרוצה בכל דבריו לפסוק כמו "רוב הפוסקים", כדאי שיבדוק היטב.
 
המחשבה של הדור הצעיר, כאילו הרב עובדיה במוחו הכביר חישבן את כל "אוצר החכמה", וסקר את כל אלפי הספרים, ומה שפסק זה חותם נעול בדם ובטיט וא"א לחלוק, זה עובדתית פשוט לא נכון.
הגישה בשיטת הפסיקה של הגרע''י היא להביא את כל האחרונים, ולומר שהוראה נגד האחרונים - היא כהוראה נגד רבו.
ורוב המחלוקות של הגרע''י מבוססות על ציונים לדברי אחרונים רבים החולקים.
א''א להתווכח על זה.
וכאן אכן זהו כלל קשה הן בסברא, והן בדברי הפוסקים האחרונים.
 
מרן אינו חייב ל"אחרונים" שום דבר. זכותו לחלוק, ואין כאן שום השגה. מתי הם יבינו כבר.
זו הייתה תגובה של מגיב אחד על כך שאמרו שודאי לא יצא מידי הרב ב''צ. שא''א שיעלמו האחרונים והיה להביא.

וכאן האם האם היית מקבל טענה שכנראה שהכלל הזה לא כתבו הגרע''י כי הוא נגד רוב האחרונים, והוא כלל גדול בהוראה, והרבה הרבה מפסקי הגרע''י מבוססים על ספק ספקא כזה, ויבוא האומר ויאמר דלפ''ז רוב הפסקים שביבי''א ממילא בטלים??? והוא אומר זאת רק משום כבודו של היבי''א. שלא ייתכן שנעלמו ממנו כל האחרונים, אלא היו אלו עורכים שערכו את דבר זה בלי ידיעתו.
 
בכמה מקומות כתב היבי"א, שלעשות ס"ס נגד השו"ע , תלוי אם זה לקולא או לחומרא.

והיינו – שבמקום שהשו"ע היקל לא עבדינן ס"ס להחמיר נגדו , אך כשהשו"ע החמיר שפיר עבדינן לעשות ס"ס נגדו.

יביע אומר ח"ח או"ח סי' נ סק"ב בסופו- אולם במקו"א כתבתי שאע"פ שעושים ס"ס להקל וכו' משום שי"ל שמרן החמיר מכח ספק, וכו', אבל ס"ס להחמיר לא עבדינן נגד מרן, כי בודאי שמרן התיר מכח ודאי התיר, וכן מבואר בשו"ת ישיב משה שתרוג וכ"כ בספר הלכה למשה הכהן בכללי ההוראה בשם הרמ"ה, וכן עיקר.

טהרת הבית ח"ב סי' יג ה"ד סק"ד- ועוד נראה שאין לעשות ס"ס להחמיר נגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו, וכו' ואע"פ שהלכה רווחת לעשות ס"ס להקל גם בספקות שהם נגד דעת השו"ע, שאני התם שי"ל שמרן פסק להחמיר הוא מתורת ספק ולא מכח ודאי וכו'

והביא כמה ספרים דכתבו כן – שו"ת נדיב לב , טהרת המים , שו"ת שערי עזרא [טראב] , מילי דעזרא.

וכן בחזו"ע יו"ט עמ' קעב בהע'- אולם נראה דאע"ג דבעלמא עבדינן ס"ס להקל אף נגד מרן, שאני התם דאמרוינן שמרן עצמו שפסק להחמיר הוא רק משום ספק, ולהכי לא נפקא לן מספיקא, אבל דבר שמרן פסק אותו להקל ודאי שהוא סובר שהוא יותר בודאי וממילא אין לצרף סברת החולקים לעשות ס"ס להחמיר, וכו' וכ"כ בשו"ת ישיב משה [שתרוג] וכ"כ בספר הלכה למשה הכהן בשם הרמ"ה [הר' מרדכי הכהן], וכ"כ בספר כסא של שלמה [מאזוז], ושכן מבואר בספר שולחנו של אברהם.



ועתה נתחקה .....וכו'
אם כי אין לי לצערי פנאי לעיין, אומר דבר חשוב שהכותב הנכבד השמיט - אולי שלא במתכוון - והוא השמטה משמעותית, שהנה מרן זצ"ל בעצמו שטהרת הבית שצוטט למעלה בהמשך דבריו כתב להדיא "ואף שלאו מילתא פסיקתא היא ויש שנטו קו לומר דעבדינן ספק ספיקא להחמיר נגד מרן" וכל הסיבה שהיקל שם כמרן הוא בגלל שזה לעניין כתמים דהוא דרבנן ואזלינן לקולא כדכתב שם להדיא. [ובין אלו שציין הוא הרב הלכה למשה הכהן הנ"ל [!] הרי להדיא שידע שהוא עצמו סובר דלא כרמ"ה ולאו חידוש הוא וכן לענין הכסא שלמה כתב בגליון שם ביביע אומר להדיא שהכסא שלמה "מהסס בזה" [להחמיר בזה שהביא כן על צד הפוסקים שסוברים להחמיר].]. וכל זה כדרכו בקודש וכן דרך הפוסקים שכל עניין לגופו דרבנן דאורייתא או סיבות אחרות של שעת הדחק כאשר יש צדדים שונים הדברים נוטים בהתאם לנתונים ההלכתיים. הנה אף שכתב שיביע אומר הנ"ל וכן עיקר לא אחז בזה כמילתא פסיקתא אלא שמצדד בזה יותר. [ואגב בגליון שם ציין גם לרב יוסף ידיד בספר תורת חכם סי' כ דף מג: (עדיין לא עיינתי שם מחוסר זמן וכנ"ל).

עוד בה, שמה שכתבת שהביא כמה ספרים דכתבו כן – שו"ת נדיב לב , טהרת המים , שו"ת שערי עזרא [טראב] , מילי דעזרא. זה אינו. והמעיין בטהרת הבית שם יראה שהביאם לעניין הביאור למה עבדינן ס"ס נגד מרן שדבריו מכח ספק ולא ודאי ולכן בהצטרף ספק נוסף יש לומר שמרן היה מודה להקל. ולא אמר שהם כתבו שבמקום שהיקל לא עבדינן ס"ס להחמיר. ורק אחר שהביא סברתם בס"ס להקל הביא שלקולא לא אמרינן הכי והביא למי שפוסק כן.
 
וכאן ראינו דוגמא, של הוראה של הרב עובדיה, שהיא מנוגדת באופן ברור ומוחלט לגדולי הפוסקים.
ואין מדובר כאן בפרט שולי וזניח, אלא בכלל הלכתי יצוק, שיש לו השפעה מכרעת על הרבה מאוד הוראות למעשה.
כאמור, גם מה שהחליט וקיבע בספריו שאסור להחמיר נגד מרן, זה נסתר מפורשות בצורה ברורה מגדולי פוסקי ספרד. וכמש"כ לעיל בס' בית אשר.
ומי שרוצה בכל דבריו לפסוק כמו "רוב הפוסקים", כדאי שיבדוק היטב.
הדוגמא לא נכונה כפי שכתבתי לעיל בתגובתי, שכן מרן לא פסק כן בסכינא חריפא ואין זה קשור כלל לרצון לא להחמיר נגד מרן למעיין בטהרת הבית שסמך על זה דווקא בכתמים דרבנן, וגם הכניסו לעיל בדבריו דברים שלא אמר ואז חלקו עליו, כמו כן כשמנה החולקים הזכיר חלק ממי שהובאו כאן כביכול נעלם ממנו, יעויין בדבריי לעיל.
(ואם כי אולי אפשר באיזה מקומן לדייק אחרת ממנו, או שאיזה פוסק במקום אחר אמר אחרת, עכ"פ אין זה כצעקתה וכפי שתואר כאן)
 
אם כי אין לי לצערי פנאי לעיין אומר דבר חשוב שהכותב הנכבד השמיט אולי שלא במתכוון והוא השמטה משמעותית שהנה מרן זצ"ל בעצמו שטהרת הבית שצוטט למעלה בהמשך דבריו כתב להדיא "ואף שלאו מילתא פסיקתא היא ויש שנטו קו לומר דעבדינן ספק ספיקא להחמיר נגד מרן" וכל הסיבה שהיקל שם כמרן הוא בגלל שזה לעניין כתמים דהוא דרבנן ואזלינן לקולא כדכתב שם להדיא. [ובין אלו שציין הוא הרב הלכה למשה הכהן הנ"ל [!] הרי להדיא שידע שהוא עצמו סובר דלא כרמ"ה ולאו חידוש הוא וכן לענין הכסא שלמה כתב בגליון שם ביביע אומר להדיא שהכסא שלמה "מהסס בזה" [להחמיר בזה שהביא כן על צד הפוסקים שסוברים להחמיר].]. וכל זה כדרכו בקודש וכן דרך הפוסקים שכל עניין לגופו דרבנן דאורייתא או סיבות אחרות של שעת הדחק כאשר יש צדדים שונים הדברים נוטים בהתאם לנתונים ההלכתיים. הנה אף שכתב שיביע אומר הנ"ל וכן עיקר לא אחז בזה כמילתא פסיקתא אל שמצדד בזה יותר. [ואגב בגליון שם ציין גם לרב יוסף ידיד בספר תורת חכם סי' כ דף מג: (עדיין לא עיינתי שם מחוסר זמן וכנ"ל).

עוד בה שמה שכתבת שהביא כמה ספרים דכתבו כן – שו"ת נדיב לב , טהרת המים , שו"ת שערי עזרא [טראב] , מילי דעזרא. זה אינו. והמעיין בטהרת הבית שם יראה שהביאם לעניין הביאור למה עבדינן ס"ס נגד מרן שדבריו מכח ספק ולא ודאי ולכן בהצטרף ספק נוסף יש לומר שמרן היה מודה להקל. ולא אמר שהם כתבו שבמקום שהיקל לא עבדינן ס"ס להחמיר. ורק אחר שהביא סברתם בס"ס להקל הביא שלקולא לא אמרינן הכי והביא למי שפוסק כן.
ימחל לי כת''ר אבל מי שיבדוק ביבי''א בחלקים האחרונים, בשונה מהחלקים הראשונים נדמה לי עד כרך ו' שם הצריך ס''ס שקול. השתמש בס''ס לקולא, ולא לחומרא וגם כשהספק לא שקול. והדבר ידוע ומפורסם.
 
ברשות הרבנים רק אשאל,
הכצעקתה?
האם מצינו מקום שהרב זצ"ל פסק פסקו 'רק' בגלל האי כללא, או שתמיד פלפל בחכמתו חכמת התורה, ורק כשנטו הדברים להקל הביא כתמך וסיוע מאותם כללים הנתונים לוויכוח.

אם אכן הדבר, מה לכם כי תלינו עליו, התלונה היא על המתיימרים להיקרא תלמידיו וכל עסקם הוא רק בכללים והיוצאים מהם ..

וכבר הערתי על כך בכמה מקומות בפורום הזה, שדרכו של הרב עובדיה זצ"ל לא זכתה שיהיה לך המשך, שילוב של לימוד הסוגיא יחד ממש עם הכללים.

ואל תאמרו כי נטיתי את מטרת האשכול, כי הוא הוא, למען יחכימו אותנו העוסקים במלאכה, הרב @כאחד העם והרב @כהנא דמסייע ושא"ח, עד כמה נתנו הפוסקים [הספרדים] משקל בכלל לכללים, עד כמה נתנו להם יחס מול ההבנה בעומק הסוגיא?
 
האם מצינו מקום שהרב זצ"ל פסק פסקו 'רק' בגלל האי כללא, או שתמיד פלפל בחכמתו חכמת התורה, ורק כשנטו הדברים להקל הביא כתמך וסיוע מאותם כללים הנתונים לוויכוח.
הגרע''י תמיד נכנס לסוגיא בכובד ראש, מרישא עד גמירא, ואף פעם לא מתחיל בכללים ומסיים בהם.
אך אין ספק שהרבה מפסקיו וגישת ההכרעה לכה''פ להקל מעיקר הדין מתבססת על ספק ספיקא כזה. [ולענ''ד יש גם צורך הדור, ורבים השיב מעוון, במקרים כאלה כתב רבות והמחמיר תע''ב, או המיקל יש לו ע''מ שיסמוך]
אם אכן הדבר, מה לכם כי תלינו עליו, התלונה היא על המתיימרים להיקרא תלמידיו וכל עסקם הוא רק בכללים והיוצאים מהם ..
אכן היום זה הפך להיות גישה כדעה יצוקה, וגם מבלי ללבן יסודות הדברים, וגם בלי צורך אמיתי, כמו שהשתמש בזה הגרע''י.
ואכן ירדנו אחורנית אלף מעלות בדבר זה.
 
ונראה שכל דבריו נשענים על שניים , והם הר' משה שתרוג , והרב מרדכי הכהן.
אני חייב לפרש ששניהם סבורים שהספיקות חייבים להיות שקולים, ואני מכיר ספריהם מבפנים, ואין שימוש נרחב בכלל זה כלל. כי ששני הספיקות יהיו שקולים זה דבר לא שכיח.
וכמו כן עיקר והעיקר בדבריהם הוא הסוגיא. וההבנה.
 
כי אליבא דאמת חייב לומר לענ''ד שבדאורייתא, אם התיר זה היתר גמור, או רוב, ובדרבנן מרן היה מיקל גם בספק שקול. וצריך לדון בכל דבר לגופו האם החמיר מספק או ודאי. וכן לקולא.
וכן ראיתי להגרב''צ שאין הבדל בין להקל או להחמיר אלא לעיין האם החמיר או היקל מתורת ודאי או ספק. וזה ברור
1768722074167.png
 
אמנם יתכן שנכונים הדברים לחלק בין דאו' לדרבנן בהבנת פסקי מרן, שאם הפסק נוגע לדאו' אם מרן התיר הדבר מוחלט ואם הוא מדרבנן יתכן וההיתר בנוי על האי כללא דספק דרבנן לקולא, שהוא דינא דגמ' שכך היה רצון חכמים בתקנתם.
אבל איני יודע אם זהו כללו של הגרב"צ כאן, אלא, שיתכן וגם מדרבנן הכריע מרן לקולא מעיקר הדין וממילא לא שייך לצרף צד החולקים לספק. ונכון שנשאר ספק אחד ודי בו להקל בדרבנן, יתכן ואם בשני הספקות מרן החמיר, אפילו בדרבנן אין לנו להקל.
דוגמא שעולה לי עכשיו בראש, לגבי בישולי עכו"ם, בבית ישראל שישראל הדליק את האש, שבשניהם מרן החמיר, וצריך לבדוק על מה סמך מרן כוחו להחמיר לדעת אם אפשר לעשות ס"ס להקל. ושוב שמתי לב שהגרב"צ הביא דוגמא זו בהמשך דבריו (ואולי זכרוני לקחו משם..). ומאידך בדוגמא הראשונה שהביא בדבר בישול אחר בישול במצטמק ורק לו, יתכן שלמרן הדבר אסור מה"ת, לא כן?
 
תמהני על כת''ר המאסף הגדול שלא הביא דברי הרב פעלים ח''ד יו''ד סי' ה'.

בכוונה תחילה לא הבאתי מהבא"ח

כי יש "קטנות המוחין" בדורינו על הבא"ח , וד"ל.

ולכן העדפתי לדלג עליו
 
ימחל לי כת''ר אבל מי שיבדוק ביבי''א בחלקים האחרונים, בשונה מהחלקים הראשונים נדמה לי עד כרך ו' שם הצריך ס''ס שקול. השתמש בס''ס לקולא, ולא לחומרא וגם כשהספק לא שקול. והדבר ידוע ומפורסם.
ס"ס שקול או לא זה עניין אחר כאן הנדון האם יעשה ס"ס רגיל נגד מרן לחומרא ואחז בזה לכאורה לפי העניין עכ"פ על פי דבריו עצמו כמצוטט לעיל.
אני מתפלא שזה כל התייחסותך לדבריי. הלא דברי הגר"ע זצ"ל הובאו כאן בצורה מבולבלת ולא נכונה. ראשית הושמטו דבריו להלן בסמוך ממש שם בטהרת הבית שמודע שיש חולקים בזה ומקיל כי זה דרבנן.
ושנית הביאו משמו שאמר בשם כמה פוסקים שלא עבדינן ס"ס נגד מרן כהאי גוונא ואז חלקו עליו בהבנתם בעוד שלא כתב כן כלל בשמם והיפכו דבריו שרק הביא מהם השכל מדוע לקולא כן עבדינן והביא כמה וכמה שאמרו כן ומזה רצה ללמוד שלחומרא לא עבדינן ואז הביא פוסקים אחרים שאמרו כן.
כמו כן עשו כביכול נעלם ממנו שדברי ההלכה למשה חולק על הרמ"ה למרות שהזכיר בפירוש שם בטהרת הבית אותו כחולק בזה. ויש עוד מה לדבר בזה ואין הפנאי מסכים.
 
ס"ס שקול או לא זה עניין אחר כאן הנדון האם יעשה ס"ס רגיל נגד מרן לחומרא ואחז בזה לכאורה לפי העניין עכ"פ על פי דבריו עצמו כמצוטט לעיל.
הרחבתי למעלה כוונתי שאם גם שהס''ס לא שקול, וגם כששניהם נגד מרן עושים ס''ס, זה יוצר שימוש נרחב מאד בס''ס. ולכן חשוב לדעת האם זה מוסכם או לא.
לגבי הדיון אם דברי הגרע''י במקומות ספציפיים אלו הובאו בדייקנות או לא, לא התייחסתי, כי היה חשוב לי יותר להתייחס לנקודה הכללית העולה מן הדברים, וביחס להרבה מקרים בהם נעשה שימוש עליו דברתי בפיסקא הקודמת.
 
הגרע"י לא נתכוון שהם הביאו את החילוק הזה, אלא שכתבו דלא עבדינן ס"ס להחמיר,

נו, ובדיוק על זה הבאתי את דברי שו"ת שערי עזרא הנ"ל , שלא כתב כזה דבר "שלא עבדינן ס"ס להחמיר" .

ולא זו בלבד אלא שהבאתי בדבריו ממקו"א שכתב שעושים ס"ס להחמיר - הפוך בדיוק ממה שכתבת
דוק בלשונו -
 
הרחבתי למעלה כוונתי שאם גם שהס''ס לא שקול, וגם כששניהם נגד מרן עושים ס''ס, זה יוצר שימוש נרחב מאד בס''ס. ולכן חשוב לדעת האם זה מוסכם או לא.
לגבי הדיון אם דברי הגרע''י במקומות ספציפיים אלו הובאו בדייקנות או לא, לא התייחסתי, כי היה חשוב לי יותר להתייחס לנקודה הכללית העולה מן הדברים, וביחס להרבה מקרים בהם נעשה שימוש עליו דברתי בפיסקא הקודמת.
אולי. כת"ר בקיא ממני ואני באתי על שכתבתי ותו לא.
 
הגר"ע זצ"ל לא הביאו ואת שאר הפוסקים שהבאת עמו לעניין זה ולא כתב שאמר כן כמו שכתבתי לעיל.

יש שם "אחיזת עיניים" ולכן כל האשכול מה שהארכתי זה במיוחד על זה.
כי לא יתכן לכתוב משפט , שלא עושים ס"ס להחמיר נגד מרן, ואז להביא כמה אחרונים שכתבו שהוראות מרן הם בתורת ספק ולכן עבדינן ס"ס להקל, והלומד הפשוט שלא פותח ולא מעיין בדברים לאשורם, מבין מדברי הרב עובדיה, שאותם אחרונים כתבו זאת לגבי ס"ס להחמיר דלא עבדינן.

ולכן הארכנו ככל לעיל - זו סיבה אחת.

והסיבה השנייה - להוכיח מהפוסקים לדורותיהם שזה "כלל חדש", וא"א לתלות את קבלת הוראות מרן בדברי האחרונים, ואז לשחק בהם כרצונך.
 
ראשי תחתית