א. אין ראיה מדבריו שמי שאוכל בסעודה לא יברך, אלא הורה 'לכתחלה' לחוש לכל הדעות להניחה לאחר הסעודה.
ב. לא מובן מה הכונה 'וכאשר שאלו אם לברך', הרי כתב לפני כן להניחו לאחר הסעודה, אז ודאי שיש לברך 'לאחר הסעודה'. ואם מיירי בתוך הסעודה, הרי כבר הורה להשאירה לאחר הסעודה.
ג. מה זה 'השיבותי בפניו'. האם שאלו את הרב יצחק או את הרב עובדיה? איך ענה בפני אביו?.
לעיקר הדין, בהלכה ברורה בירור הלכה סימן קעז סעיף טז כתב:
ושאלתי את פי אאמו"ר מרן הראש"ל שליט"א בזה ואמר לי שכן נכון להורות לברך על גלידה בתוך הסעודה, "ושכן הוא נוהג בעצמו להלכה ולמעשה". וכן ראיתי שנהג כן כמה פעמים בעצמו, ובירך על הגלידה בסוף הסעודה, מלבד בשבת שהניח הגלידה לאחר ברכת המזון, ואמר לי שהוא מחמת שהיין של הקידוש פוטר משקין שבסעודה, ובזה אם תמצא לומר שהגלידה נחשבת למשקה כבר נפטרה בברכת היין, ומחמת ספק זה בשבת עדיף להניחה לאחר ברכת המזון. ע"כ.
הרב יצחק לא העיד מעולם שהרב עובדיה אכל גלידה בסעודה ולא בירך עליה, אלא העיד שהרב עובדיה הורה להשאירה לאחר הסעודה, אולם ההלכה ברורה העיד שראהו אוכל גלידה ומברך, וזו עדות ברורה יותר שכך דעתו.
ולפ"ז מה שכתב כאן
אין בדבריו מאומה כדי לדחות את דברי אחיו, ולא התייחס לעדות שאחיו 'ראה' שבירך, והוא לא ראה שאכל בלא ברכה.
ומה שנמצא בגליונות של היבי"א במהדורה החדשה שכתוב לא לברך - יתכן שזו משנה ראשונה, שהרי לא ידוע מתי נכתבו הגליונות, שהרי נכתבו במשך השנים, אולם ההלכה ברורה מעיד על השנים האחרונות שבהם בודאי בירך.
כל זה בבירור דעתו של הרב עובדיה.
למעשה, לית דין צריך בשש שיש לברך על הגלידה בסעודה, וכפי שהורו בפשיטות רוב ככל חכמי הדור, והאוכל ולא מברך דינו כנהנה מן העוה"ז בלא ברכה ממש.
