אבל לגבי מרן הב"י, יש שכתבו שכיון שכתב הכל ע"פ רוח הקודש, לא אומרים אילו ראה. וביב"א ח"י כתב שגם לגבי מרן אומרים זאת שכ"כ החיד"א ועוד מגדולי הפוסקים.
משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א
- יוזם האשכול כהן
- תאריך התחלה
- סטטוס
למה להרחיק עד מרן הב"י
היום כבר מקובל שאפי' דברים שמרן הגרע"י לא ראה לא אמרינן שחוזר בו
לדוגמא ברכת שהחיינו שקודם לדיני קדימה, כגון מג"ע א"ש, ככה העתיק בחזו:ע מס' אשכנזי אחד בן דורנו, וכנגד זה הראו כבר רשב"ץ! מפורש הפוך, ועדיין אומרים הלכה שקודם שהחיינו וכמו שטוען בנו הגר"י שליט"א,
יתר על כן בנו הגר"י שליט"א חידש כלל הלכתי מובהק שכתב בספריו ואומר בשיעוריו של"א סב"ל נגד מרן הגרע"י.
ויש להאריך בכללים אלו ואכמ"ל.
אשרינו שזכינו.
לא הבנתי מה הכלל?
לא אמרינן סב"ל נגד אף רב בן דורנו כשאני הולך כמותו.
אם כן אין לדבר סוף וכל ברכה השנויה במחלוקת לא נברך אותה.
כל אחד שעשה לעצמו רב (לא משנה אם זה הרב עובדיה או הרב מאזוז או הרב בן ציון אבא שאול או הרב משה לוי או הרב מרדכי אליהו וכו' וכו'), לא אומר סב"ל נגדו!
פעם הבנת מה זה סב"ל נגד מרן?
אכן, הוא בכל דבר שאפשר ושאי אפשר כותב ואומר אילו האור לציון היה רואה וכו'.. כאילו הוא 'יודע בודאות' שהוא לא ראה. ובכל הפעמים ההיפך הוא הנכון. מעיני הרב יצחק נעלמים הרבה דברים שאילו הוא היה רואה היה חוזר בו.
הרב עובדיה היה אומר את דעתו וחולק בצורה רגילה. וזה ההבדל הגדול.
אה"נ, בסימן זה כתב הרבה פעמים בסגנון זה, אבל אחהמ"ר דבריו צע"ג.
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
קסט) בעמוד רלז מ"ש שאפילו תבשיל יבש, אם יש בו מעט רוטב, אין ליתנו על פלאטה חשמלית לחממו, [וזה שלא כמ"ש מרן הבית יוסף (סי' רנג) בשם רבינו ירוחם שדוקא אם רובו רוטב אסור], אשתמטיתיה מ"ש הגאון מנחת כהן (שער ב פ"ב) בד"ה התנאי השני, שאחר שהעתיק דברי רבינו ירוחם (נתיב יב חלק ג) במקורם, כתב ע"ז, ונראה לי שאפילו אם יש מעט מרק, עם כל זה מותר להניחו כנגד המדורה, שהרי אין לך בשר שאין מוהל ושומן יוצא ממנו, ועם כל זה נידון לדבר יבש. ונראה שכל שהרוב הוא דבר יבש, אפילו יש בו קצת רוטב לא שייך בו בישול, וכמו שכתב להדיא בבית יוסף (סי' רנג) בשם רבינו ירוחם, שכל שרובו רוטב יש בו בישול, ומשמע שאם הרוטב הוא מיעוט נידון לדבר יבש, שאין בו בישול אחר בישול, ואף על פי שרבינו ירוחם עצמו כתב, "כל דבר שיש בו רוטב", מ"מ נראה שמרן הבית יוסף עצמו ס"ל שכן הדין לדעתו שכל שרובו יבש נידון ליבש, וכל שרובו רוטב נידון לדבר לח, שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין, כן נראה לי. ע"כ. וזה מבואר להדיא שמרן סובר כן לקושטא דמילתא, אף שבספר רבינו ירוחם שלפנינו, לא כתב אלא "שיש בו רוטב", ולכן מ"ש אור לציון בביאורים כאן, שנתחלפה המלה בב"י, ובמקום "שיש ברובו רוטב", צ"ל שיש בו רוטב. אשתמיט מניה מ"ש במנחת כהן, דלקושטא דמילתא אזלינן בתר רובא. וכן כתב הרב שם חדש (דף נח ע"ד), שכן המנהג בירושלים להקל לחמם תבשיל שיש בו רוטב ומרק, שהואיל והרוטב הוא מיעוט, לא חשיב, והוי כמצטמק ורע לו, שמותר גם לדעת מרן, וכמ"ש להדיא בב"י (דף פ רע"ב), שבמצטמק ורע לו, אין בו משום בישול אפילו יש בו מרק. ע"ש. וכיו"ב כתב הפרי מגדים (סי' רנט מש"ז סק"ג). וכן העלה להקל הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ג חאו"ח סי' י אות יב, וח"ד חאו"ח סי' יט, וחלק ח דף קעח ע"ב), ושכן המנהג. ע"ש. וכן מתבאר במאמר מרדכי (סי' שיח סוף סק"ו). וכבר הארכתי בזה בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' מב אות ו והלאה). ושם אות ט נסתייעתי גם מדברי האגלי טל ומדברי הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח ח"א עמוד רסג). ועוד. ולכן העיקר כמש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' מה) דאזלינן בתר רובא, ואם רוב התבשיל יבש, אפילו יש מעט רוטב ומרק, נידון כדבר יבש, שיש להתיר ליתנו על הפלאטה של שבת, שאין בישול אחר בישול. ודלא כהאור לציון.
מה שייך לומר 'אשתמטתיה' בזה? הרי זה לשון האור לציון
שו"ת אור לציון חלק ב - באורים פרק ל - דיני בישול בשבת אות יג
ונראה שאף אם יש בו רק מעט רוטב יש לאסור משום בישול אחר בישול, שאעפ"י שכתוב בב"י בסימן שי"ח בשם רבנו ירוחם תבשיל שיש בו רוב רוטב וכו', ומשמע שאם מיעוטו רוטב מותר, וכן הביא להלכה בכה"ח שם אות ס"ב שרק אם רובו רוטב אסור, נראה שטעות סופר היא בב"י, שהרי בספר רבנו ירוחם לא מוזכר הלשון רוב רוטב, אלא שיש בו רוטב, ונראה שנתחלפה המילה בו ברוב, וצריך לגרוס בב"י שיש בו רוטב, וכמ"ש מרן בשו"ע שם שיש בו מים, וכן מסתבר, שהרי כיון דקי"ל שיש בישול אחר בישול בלח, א"כ מה לי רוב רוטב ומה לי מיעוט רוטב, דעכ"פ הרוטב מתבשל ויש בו משום בישול, וכבר תמה בזה בספר אגלי טל מלאכת אופה ע"ש. וכן כתב בהגהות הר"ד במברגר על הטור שהוא טעות סופר בב"י, וכן דעת מורנו הגאון רבי עזרא עטייא זצ"ל. ולכן אין להקל במיעוט רוטב, וכמ"ש הגאון ר' זלמן בשו"ע שלו סימן שי"ח סעיף י"א, שרק תבשיל שאין בו רוטב כלל דינו כיבש, ואין בו בישול אחר בישול ע"כ.
וז"ל הכה"ח שציין האור לציון
[סב] שם. בתבשיל שיש בו מרק. והיינו שרובו רוטב כמו שכתב בבית יוסף סימן רנ"ג ד"ה ומה שכתב רבינו כל זמן שהיא רותחת בשם רבינו ירוחם שכתב בשם ה"ר יונה יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות י"א בזה הסימן בשם מנחת כהן אלא שכתב וצ"ע. אבל במשבצות זהב סימן רנ"ג אות י"ג ובאשל אברהם שם אות מ"א נראה שמסכים לזה דהולכין אחר הרוב יעו"ש, וכן כתב במשבצות זהב סימן רנ"ט אות ג' יעו"ש ע"כ.
אז ודאי שהאור לציון ידע שיש מנחת כהן שמתיר, וזה ע"פ גירסתו בב"י וסברתו שהב"י שינה מלשון ר' ירוחם, אבל האור לציון ורבו ר' עזרא עטייה לא סבירא להו כן, וגם הביא את הר"ד במברגר שכתב כן.
ולכן 'השגתם' של הרב עובדיה ובנו בענין זה אינה מובנת. אלא היא בגדר 'מחלוקת' את מה לקרב ואת מה לרחק, ואינה בגדר 'השגה'.
משא ומתן בשיעור השבועי
חידוש גדול!
השבוע מרן הסביר בשמחת התורה (ושיבח מי שיכול לרדת לסברות האלה) מדוע אפשר לחמם דגים קצת רוטב, ומצד שני מרן בסימן רנג אוסר לתת מים רותחים בקדירה שהולכת ומקדיחה?
וביאר שהמחמם דגים מתכוון לחמם הדגים, והוי רק פסיק רישא דלא איכפת ליה כלפי הרוטב (כלומר, מיירי במי שאינו משאיר את הרוטב על מנת לאוכלו). ובכה"ג המעשה אסור רק מדרבנן, ומאחר שלפי הרשב"א וכו' מותר לחמם לח הצטנן יש כאן ספק דרבנן. מה שאין כן נתינת מים חמים לתבשיל שמצטמק דאיכפת ליה ולכן אין כאן אלא ספק אחד.
ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו הגדולה, הלוא מרן הג"ר עובדיה מתיר מיעוט רוטב מטעמא דמצטמק ורע לו (וכמו שחזר על זה בספריו וכו' ומסתמא גם הגר"י חזר על זה בספריו ובשיעוריו פעמים רבות), וא"כ פשיטא דאיכפת ליה ואיכפת ליה מהרוטב - כדי שהדגים לא יצטמקו וירע להם...
מה עוד ששמענו באוזנינו שהגר"י סיפר שהגר"ע היה נהנה לטבל בחלה בסעודה שלישית - לקרוא לזה לא איכפת ליה מיזחי כי חוכא.
ועוד לא זכיתי להבין דבריו, הרי בנתינת רותחים לחמין אין ספק דאורייתא אחד... יש ס"ס שמא עירוי אינו ככלי שני (שמחמת כן רבינו יונה מכנה את הרותחים כאינם מבושלים), ושמא עירוי מכלי שני רותח אינו מתבשל בכלי ראשון שמערים אליו (שזהו חידוש שרבינו יונה הוא יחידאה בזה), ושמא אין בישול אחר בישול בלח.
ועוד, שהרב עובדיה פתר את קושיא ביתר פשטות... לשים הרבה מים אסור אבל קצת מותר - כמו הרוטב של הדגים (תשובה מכתב יד בראש קובץ מאור ישראל על שבת).
ועוד קשה, שפעם היה מסביר את ע"פ האגלי טל שכבר הקשה קושיא זו כסתירה ברבינו יונה וביאר מה שביאר והגר"י אז הלך עם המהלך שלו, ומדוע נטש את אותו מהלך ונקט בדרך החדשה הנ"ל? וקצת מרגיש שזה מעיד שהפסקים הללו מוקשים מאוד בעיניו. וצ"ע.
חידוש גדול!
השבוע מרן הסביר בשמחת התורה (ושיבח מי שיכול לרדת לסברות האלה) מדוע אפשר לחמם דגים קצת רוטב, ומצד שני מרן בסימן רנג אוסר לתת מים רותחים בקדירה שהולכת ומקדיחה?
וביאר שהמחמם דגים מתכוון לחמם הדגים, והוי רק פסיק רישא דלא איכפת ליה כלפי הרוטב (כלומר, מיירי במי שאינו משאיר את הרוטב על מנת לאוכלו). ובכה"ג המעשה אסור רק מדרבנן, ומאחר שלפי הרשב"א וכו' מותר לחמם לח הצטנן יש כאן ספק דרבנן. מה שאין כן נתינת מים חמים לתבשיל שמצטמק דאיכפת ליה ולכן אין כאן אלא ספק אחד.
ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו הגדולה, הלוא מרן הג"ר עובדיה מתיר מיעוט רוטב מטעמא דמצטמק ורע לו (וכמו שחזר על זה בספריו וכו' ומסתמא גם הגר"י חזר על זה בספריו ובשיעוריו פעמים רבות), וא"כ פשיטא דאיכפת ליה ואיכפת ליה מהרוטב - כדי שהדגים לא יצטמקו וירע להם...
מה עוד ששמענו באוזנינו שהגר"י סיפר שהגר"ע היה נהנה לטבל בחלה בסעודה שלישית - לקרוא לזה לא איכפת ליה מיזחי כי חוכא.
ועוד לא זכיתי להבין דבריו, הרי בנתינת רותחים לחמין אין ספק דאורייתא אחד... יש ס"ס שמא עירוי אינו ככלי שני (שמחמת כן רבינו יונה מכנה את הרותחים כאינם מבושלים), ושמא עירוי מכלי שני רותח אינו מתבשל בכלי ראשון שמערים אליו (שזהו חידוש שרבינו יונה הוא יחידאה בזה), ושמא אין בישול אחר בישול בלח.
ועוד, שהרב עובדיה פתר את קושיא ביתר פשטות... לשים הרבה מים אסור אבל קצת מותר - כמו הרוטב של הדגים (תשובה מכתב יד בראש קובץ מאור ישראל על שבת).
ועוד קשה, שפעם היה מסביר את ע"פ האגלי טל שכבר הקשה קושיא זו כסתירה ברבינו יונה וביאר מה שביאר והגר"י אז הלך עם המהלך שלו, ומדוע נטש את אותו מהלך ונקט בדרך החדשה הנ"ל? וקצת מרגיש שזה מעיד שהפסקים הללו מוקשים מאוד בעיניו. וצ"ע.
לא איכפת ליה שיהיה חום שהיד סולדת בו.
הולך את חכמים יחכם
חבר חדש
- הצטרף
- 6/2/25
- הודעות
- 12
האם ניתן להקל כן בכל בישול אחר בישול בלח כשלא אכפ"ל שיהיה יס"ב?
אתה רציני? אז שיאכל קר מהמקרר וזהו.
איכפת ליה ועוד איך! הוא רצה לאכול רוטב חם וטעים. (אם רצה...)
הולך את חכמים יחכם
חבר חדש
- הצטרף
- 6/2/25
- הודעות
- 12
אף מרן הגר"ע לא היה טובל החלה ברוטב קר
עליו כתבתי
הולך את חכמים יחכם
חבר חדש
- הצטרף
- 6/2/25
- הודעות
- 12
אף אני נתכוונתי להק' על דברי הרב @אברימי דלדבריו ניתן להקל בכל כה"ג.
אז לא צריך להגיע לרובו יבש, לפ"ד אפשר לבשל כל לח שהצטנן משום שלא אכפת ליה שיהיה יד סולדת, כמ"ש הרב @הולך את חכמים יחכם. רק מעניין מדוע כשנותן מעט מים בקדירה שמקדיחה רוצה שיהיו יד סולדת, הרי אדרבה מעדיף שלא יקדיח ויישארו חמים.
אתה מדבר על מים מבושלים? מצטמק ורע לו.
מים שלא בושלו? מה הדימיון לרוטב שכבר בושל?
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 38
השו"ע בסי' רנג אסר גם מים שבשלו לתת בקדירה.
- סטטוס
נושאים דומים:
