כותל המזרחי
חבר פעיל
- הצטרף
- 31/1/25
- הודעות
- 349
הספר "התפלה והדקדוק קשר הדוק" לרב מרדכי מאזוז.
אתה תהנה מאד מהספר הזה אם אתה חובב נוסחאות תפילה.
משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א
- יוזם האשכול כהן
- תאריך התחלה
- סטטוס
אתה תהנה מאד מהספר הזה אם אתה חובב נוסחאות תפילה.
כותל המזרחי
חבר פעיל
- הצטרף
- 31/1/25
- הודעות
- 349
אההה
כן.
ספר מדהים. חושף גניבות והעתקות, בכשרון לא מבוטל.
עם עיון טוניסאי הוא מכה את אויביו לחי.
כותל המזרחי
חבר פעיל
- הצטרף
- 31/1/25
- הודעות
- 349
כמדומה שרי"ח מזרחי קדם לו,
ניין?
כותל המזרחי
חבר פעיל
- הצטרף
- 31/1/25
- הודעות
- 349
יכול להיות.
החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
בבקשה אל תסחפו את האשכול לקונטרסים הללו, חבל.
אבל הוא לא העיר על הגר״ח פלאג׳י ואדרבה הביא ממנו ראיה!
בבקשה אל תסחפו את האשכול לקונטרסים הללו, חבל.
צ"ע שהרי הוא עצמו הביא לעיל מיניה שהאור לציון כתב
והוא היה לפני כ150 שנה, ויכול לחלוק על המנחת כהן, וכפי שאכן עשה, אז אין אנו חולקים 'בסברא' על המנחת כהן, אלא 'מקבלים את סברתו' של הגרי"ד במבמרגר.
ועוד, דחזינן להרב משאש שאע"פ שראה את דברי המנחת כהן במקורם פסק דלא כותיה, אז 'בודאי' שהאור לציון ראה את דבריו, ואעפ"כ לא פסק כותיה.
שו"ת שמ"ש ומגן חלק ג אורח חיים סימן ו
הן היום נדפ"מ ספר יביע אומר חלק ז' להראש"ל שליט"א. ושם בסס"י מ"ב חזר הרה"ג לחזק דבריו. ויען שכתבתי שהספר מ"ך שלי חסר קצת עלין. לכן העתיק לי את דברי המ"ך בשער ב' פרק ב'. וז"ל שאפי' יש מעט שומן או מרק בדבר שנתבשל כל צרכו. עכ"ז מותר להניחו נגד המדורה או לשרותו בחמין. שהרי אין לך בשר שאין מוהל שומן יוצא ממנו. ועכ"ז נידון לדבר יבש. ונר' שכל שהרוב הוא דבר יבש אף על פי שיש בו קצת רוטב, לא שייך בו בישול. וכן ראיתי בב"י סי' רנג' שכתב וז"ל וכ"כ רבי' ירוחם בחלק ב' משם רבי יונה שכל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן כשמחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור עכ"ל הב"י. הנה שכתב כל שרובו רוטב וכו'. שמשמע שאם הרוטב הוא מיעוט נידון לדבר יבש. ואף שרבי' ירוחם עצמו כתב כל דבר שיש בו רוטב. וכ"כ הב"י עצמו בסי' שי"ח בשם רבי' ירוחם. מ"מ נר' שהרב"י סי' רנ"ג כתב זה בהיות שכן הדין לדעתו. וכן מסתבר שכל שרובו יבש נידון ליבש. וכל שרובו רוטב נידון לדבר לח. שאל"כ נתת דבריך לשיעורין. כן נ"ל עכ"ל. וסיים הראש"ל וזה מבואר להדיא כמו שכתבתי בשמו. ואפשר שפיסקא זו של המ"ך לא נמצאת בספרו של מעכ"ת נרו' עכל"ה.
והנה שמחתי מאד לדעת מדברי המ"ך הנ"ל. שגם הוא מודה שהגירסא הזו של סי' רנ"ג. לא היתה מעולם בדברי רבי' ירוחם כלל. רק כתוב שיש בו רוטב וכמ"ש בסי' שי"ח שהיא הגירסא הנכונה. ורק רבינו הב"י שינה מדעתו הלשון של רבי' ירוחם כדי להודיע את דעתו. שכן הדין לדעתו.
אמנם באמת לדידי הצעיר חזי לי. אחה"מ רבה מקדושת עצמותיו זלה"ה. דבריו אלו תמוהים הרבה. לומר על הרב"י שישנה לשון של רבי' ירוחם, כדי להודיע דעתו הוא. וכי קצרה ידו של הב"י להביא הלשון כמתכונתו, ולכתוב עליו מה שנראה לו. מה שלא עשה אפי' רמז קטן מזה. וגם אם כן הוא למה לא שינה הלשון גם בסי' שי"ח והביאו כראוי. ולא ראינו מעולם שישנה הב"י לשון הפוסק שמביא, בשביל כוונה נסתרת בדעתו. ולדעתי אין לחשוב זה אפי' במחשבה על הב"י מאסף לכל המחנות שישנה לשון הפוסקים בכדי להראות את דעתו הוא. גם אם באמת כן הוא, למה לא רמז לזה בספרו הש"ע כלל. ואדרבה דקדק לכתוב בהיפך בסעיף ד' וז"ל, וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק, אבל אם הוא דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר וכו' ע"כ. ואם שינה לשון רבי' ירוחם בכוונה כדי להודיע דעתו. א"כ כ"ש בש"ע שהוא לשונו של מר"ן, שהיה צריך לכתוב בתבשיל שרובו מרק. מה שלא עשה כן. אלא כתב שיש בו מרק. ולא עוד אלא שכתב דבר בהפכו, אבל דבר שנתבשל והוא יבש, דמדוקדק מזה להדיא דאין אפי' מיעוט רוטב. והמש"ב כתב להדיא שהוא יבש. ר"ל שהוריקו המרק ממנו ע"כ. גם בסעיף ח' כתב מר"ן. וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה וכו' כגון שיבש וכו'. גם סיים ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב וכו' ע"ש. ולא כתב שרובו רוטב.
גם בב"י הביא דברי הרא"ש שכתב להדיא וז"ל והא דאמרי' כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין היינו דבר יבש כגון תרנגולתא דר' אבא. והטור כתב בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר יבש וכו' ומוקי לה בתרנגולתא דר' אבא שנתבשלה כל צרכה והיתה יבשה, וכן מדוקדק מדברי סמ"ק כמ"ש כל זה בתשובתי, ואיך מרן ז"ל הביא את כל זה. ולא העיר בפירוש לחלוק עליהם, או לומר דדבריהם לאו דוקא, ורק טמן ברמז ובשינוי ל' רבי' ירוחם מדעתו בלי להעיר כלל. הא ודאי דאין לדברים אלו יסוד כלל ועיקר. ואין לנו להלכה אלא דבריו המפורשים בכל המקומות. שאין בו רוטב, אבל יבש וכו'. ובדבריו בסי' רנ"ג יש ט"ס גלויה. ודברי הפמ"ג שכתב על א"ר שסיים על דברי המ"ך וצ"ע. שבאמת הם דברי רבי' יונה. כבר תמהתי עליו בתשובתי שם שמעולם לא אמר כן רבי' יונה ולא רבי ירוחם משמו. ועכשיו אני מוסיף לחזק את דברי מדברי המ"ך עצמו שכתב להדיא דלא נמצא בדברי רבי' יונה כלל במקורו. ושהעיקר כגירסא שבסי' שי"ח, ורק הב"י הוא ששינה לשונו בכוונה כדי להראות דעתו. והוא תמוה כמ"ש. והפלא על המ"ך זצ"ל, שהוא עצמו הביא דברי רבי' יונה ודברי רבי' ירוחם ששניהם אמרו דבר אחד לחלק בין לח ליבש כתרנגולתא דר' אבא, עי' בדבריו בפרק א'. וא"כ איך יפרשו לשונות אלו שרובו ככולו. ודבר כזה היה ראוי הב"י לבארו בפירוש, ולאו מכללא ובשינוי ל' הפוסקים מדעתו. מה שרעיון זה הוא באמת נגד כל דבריו בב"י ובש"ע. איך שיהיה כבר כתבתי בתשובתי שם. דהפמ"ג עצמו חזר מדבריו וכתב והוריקו המים שלא נשאר מהם כלום. יש לומר ביבש אין בישול אחר בישול ע"כ.
ושמחתי לראות בדברי הראש"ל שליט"א גופיה. שהביא משם הגהות הגאון ר' יצחק דוב הלוי במברגר. שהגיה ג"כ בב"י סי' רנג' שצ"ל שיש בו רוטב. כי כן הוא ברבי' ירוחם שהביא בב"י סי' שיח' ע"ש. וששתי כעל כל הון. וכבר כתבתי בשם שה"ג שעל הרי"ף ר"פ במה טומנין שכתבו בדעת רבי' יונה שטעמו כטעם הרא"ש ורש"י דמחלקין בין תבשיל יבש לתבשיל שיש בו מרק ע"כ. והמ"ך עצמו הביאו. גם הבאתי דברי אדמו"ר הזקן בהש"ע שלו סי' שי"ח ס"ט. שכתב כל דבר לח יש בו בישול אחר בישול. ובסי"א כתב תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישול וכו' ע"ש. ובודאי שהוא סובר כדעת הש"ע כך. כיון ששניהם דיברו בלשון אחד. גם המשנ"ב בתיקון הט"י סי' שי"ח כתב ואח"כ יריק את הסענס לכלי אחר כדי שישארו עלי הט"י יבשים ויהיה מותר לערות עליהם בשבת, כדין דבר יבש וכו' ע"ש. ועוד פוסקים אחרים לך נא ראה בתשובתי שם.
ועל מה שכתבתי שם בתשובתי, שגם מצד הסברא אין שום טעם וריח לחילוק זה. שאם יש עשרים ליטרו מים, יהיה להם דין יבש, בשביל שנתבשלו עם עשרים ליטרו וחצי של בשר. ואיזה סברא יש לזה. הא ודאי שאין לחילוק זה שום יסוד ושום סברא כלל ע"ש.
על זה השיב הראש"ל שליט"א, בתשובתו הנ"ל, להסביר הדברים. והביא דברי הב"י שדקדק מדברי רבי' ירוחם ורבי' יונה, דאם הוא מצטמק ורע לו, אף על פי שיש בו מרק אין בו משום בישול אחר בישול. והביא שכן דעת המ"ך והמ"א בדעת מר"ן ועוד הרבה פוס' אחרים ע"ש. וסיים ולפי"ז י"ל שאם יש בו מעט רוטב ורובו יבש. ע"פ רוב הוי מצטמק ורע לו. שהלחלוחית המועטת מתאדה ומתיבשת. והביא ראיה ג"כ מסי' שי"ח סט"ז. שמותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיס"ב. אף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח ע"כ. ולכאורה הרי מיד שנימוח השומן הוי כתבשיל שיש בו רוטב, ובלח קי"ל יש בישול אחר בישול. אלא ודאי כיון שהוא מיעוט לגבי האינפנדה, הו"ל כתבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב. ועוד הביא ראיות לזה מדברי הפוסקים המ"ך והפמ"ג ומדברי הרב שם חדש וכמ"ש להלן. עש"ב.
וכל זה איננו שוה לי, דהצימוק נאמר רק כאשר הרוטב כמעט נגמר וקרוב להתייבש. אז רואין אם הצימוק הזה יפה או רע לו. אבל כל זמן שיש בקדירה הרבה מים. בין רבים או מועטים מן היבש. אין מקום לצימוק כלל. וגם מר"ן דבר בזה שיש בו רוטב דמשמע אפי' מיעוט יש בו משום בישול ואסור מה"ת. ומתנה דדוקא כל זמן שמצטמק ויפה לו. אבל אם כלה לגמרי עד שהוא רע לו מותר. וברש"י שבת ל"ז. מצטמק, מתמעט וכוויץ. ועי' מש"ב רנ"ג אות ח'. וכ"כ הראש"ל שליט"א בעצמו. שהלחלוחית המועטת מתאדה ומתייבשת. ע"ש. וכמ"ש ג"כ המ"ך בתחלת דבריו שתמה שהרי אין לך בשר שאין מוהל ושומן יוצא ממנו. ואיך התירו. ותי' משום רע לו וכמ"ש הב"י לדעת רבי' יונה. ובזה יפה דקדק להתיר אפי' אינו יבש לגמרי אלא עדיין לח. כל שאין רוטב בעין. או דבר מועט הרבה דאם יוסיף להצטמק יבא להתייבש. אבל מה שלמד מזה המ"ך כלל גדול לכל שרובו יבש. אין ראיה כלל מזה. דמה דמות יערוך מוהל היוצא מן הבשר. דודאי יהיה רע לו אם יצמיק. להיכא דיש חצי קדירה מים אף על פי שהם מועטים מן היבש. דאין מקום להתייבש כלל. ואף שאם יכלה כל המים יבא לידי צימוק. אבל השתא מיהא עדיין רחוק רחוק מזה. ואפשר שלא יבא לידי צימוק כלל. ואיך נתיר עתה בעודה מלאה מים, מטעם מצטמק ורע לו, דבר שאין לו מקום וסברא כלל. ורק המ"ך ונמשך הפמ"ג אחריו [קודם שיחזור בו וכמש"ל] אזיל לשיטתיה שסובר בדעת הב"י שכל שרובו יבש מותר. והסיק מזה שכל שרובו יבש נידון ליבש. וכל שרובו רוטב נידון לדבר לח כמ"ש להדיא בדבריו נגד הלבוש ע"ש. וזה כבר דחינו למעלה דלא נמצא בדברי רבי' ירוחם והב"י כלל. ורק ט"ס גלויה בסי' רנ"ג, גרמה כל זה. וכבר כתבתי דהפמ"ג חזר מדבריו.
גם מה שהביא הראש"ל שליט"א מספר שם חדש דף נ"ח. שגם הוא בשיטת המ"ך. ושגם פתח הדביר מסכים הולך לדבריו בסי' שי"ח סק"ו. אהמח"ר תמהני על זה. שהראש"ל לא הביא סוף דברי השם חדש. והרב פתח הדביר הביאם. ושם העלה השם חדש וז"ל דכיון דאיכא שינוי דעות במאכל. ואיכא מאן דניחא ליה ברוטב. ואיכא מאן דניחא ליה במטוגן בלי רוטב. ולדידהו הוי מצטמק ויפה לו. לכן שומר נפשו ירחק מזה ולא יניח בשבת אלא דבר מאפה תנור וכו'. וגם דבר יבש כגון הפאשטידה וכו' וגם בשר התרנגולת אם הוא יבש ממש כגון אלו ליכול וליחדי והתענג על ה' עכ"ל.
והרב פתח הדביר שם. הקשה על שם חדש במאי דקרי מצטמק ורע לו בשביל שלא מצא מרק לטבל בו. וז"ל אחהמ"ר הא לא מיקרי רע לו כיון דהמאכל מצד עצמו הרי הוא מבושם ומוטעם. ותירץ דמ"מ יש טבעי בני אדם שהמאכל הזה ששוהה הרבה ומצטמק והולך. מזיק להם לאצטומכא דידהו הרבה ומצטערים בעיכולו. הגם דמצד עצמו מבושם ומוטעם ביותר וכו'. ולגבי דידהו הוי מצטמק ורע לו. ויש טבעים שהצימוק ניחא להו והם מתענגים באכילתו ע"ש. ולכאורה אני תמה דמה לנו ולבעל דבר אם הוא מזיק לו או לא. האם בשביל שהוא מזיק לו נתיר לו לבשל הלח. וכיון דהוא יפה לתבשיל, אם האיש הזה הוא משונה מבני אדם לא יאכל אותו. אמנם בחפשי בענין זה. מצאתי שהאמת אתו. שכן משמע מהש"ס שבת דל"ז. שהוא רע לאורחין. ועי' מש"ב רנג' אות ח'. ובשער הציון שם. ועכ"פ משמעות הדברים באם כלה המרק לגמרי. אז נכנסו לראות בטבעי ב"א. אבל בקדירה מליאה מים. איך יקרא מצטמק ורע לו. והלא אין כאן מצטמק. ואף למי שיאמר כן אין לדבריו טעם כלל.
ואיך שיהיה מסקנת פתח הדביר היתה שלמד משם חדש ששומר נפשו ירחק מהם. שגם בקפה וגם בתבשיל כיון דיש דיעות דחביבה להו קאפי המצטמקת בתנור בשבת. והריח העולה ממנה רוחם נוחה הימנו והם מתענגים בה ויפה להם. וכיון דחזינן להרב שם חדש דמחשש זה נטה להחמיר בחמין וכתב דשומר עצמו ירחק מהם. גם אנו נאמר כן בענין הקאפי דכיון דאיכא אינשי דלגבי דידהו קאפי זו הוי מצטמק ויפה לו. שומר נפשו ירחק מהם וכו' שלא יפגע באיסור שבת החמורה עכ"ל. וע"ש בפמ"ג משבצות סי' רנ"ג אות י"ג דנצטנן בלח הוי מה"ת ע"ש.
וגם המ"ך עצמו בשער ב' סוף פ"ב, הביאו הראש"ל שליט"א, שהואיל ואין אנו בקיאין בכמה תבשילין אם מצטמקים ויפה להם או רע להם. ראוי להחמיר בהם מן הספק שמא הוא בגדר מצטמק ויפה לו אא"כ בבירור שאותו תבשיל מצטמק ורע לו ע"כ. וסיים הראש"ל שכן הובא באחרונים. אלא שהוא שליט"א כתב להקל מטעם ס"ס, שמא הלכה כהסוברים דגם בלח אין בישול אחר בישול, ואת"ל כהסוברים דיש בישול אחר בישול בלח. שמא תבשיל זה מצטמק ורע לו. שגם הם מודים בזה. ואף על פי שספק חסרון ידיעה לא מיקרי ספק. מ"מ כל שמצטרף עמו ספק אחר שפיר חזי לאיצטרופי לס"ס. וכמ"ש המש"ב ומשמרת כהונה ובית שלמה ועוד ע"ש.
ואני הצעיר כתבתי בספרי מזרח שמ"ש ובספרי שמ"ש ומגן ח"ב סי' ט"ז דספק חסרון ידיעה לא חשיב ספק לדעת מר"ן ז"ל. בלעשות ממנו ספק דרבנן או ס"ס ע"ש בסי' ס"ט באורך בבשר שנתבשל בלא מליחה דיש ספק דרבנן. דדם שבישלו דרבנן. ושמא הלכה כהראב"ד ויש ס' נגד הדם. ול"א אמרי' סד"ר לקולא. גם בסי' צד'. אם אין הכף ב"י וכו' ואם הוא בן יומו הקדירה והתבשיל אסורים בהנאה. אף שיש ס"ס שמא הלכה כהראב"ד. ושמא כלי זה לא יתן טעם בתבשיל שיתבשל בו כסברת מהרש"ך עכ"ז אסור. וגם דעת השם חדש ופתח הדביר כדעת מר"ן. ונמצא דמכל הצדדין אסור. הן מצד דאין הלכה כמ"ך להתיר ברובו יבש. וגם מצד מצטמק ורע לו, לא בכל ענין נאמרה, אלא עד שיגיע התבשיל לצימוק. אבל כל שיש בו מים רבים, ליכא למימר דנכנס בדין צימוק ויפה לו או רע לו, ויש בו בישול אחר בישול. וגם באופן שנכנס בספק, הרי אמרו דשומר עצמו ירחק מהם שלא יפגע באיסור שבת החמורה. כמו שמוכח בב"י דלסברת האומרים יש בישול אחר בישול בלח הוי איסור מה"ת. וכן משמע בגמ' שבת ל"ד. עי' רש"י שם. וגם הראש"ל מודה בזה.
העולה מזה להלכה, דכל שיש מרק בעין אף שרובו יבש יש בזה משום בישול אחר בישול מה"ת זולת אם הוא בודאי מצטמק ורע לו. כגון באינפאנדה וכיוצא. שלא נשאר בה כ"א לחלוחית שומן שבתוכה. או בחתיכת בשר יבשה לחה כתרנגולתא דר' אבא. שמסתמא רע שתתייבש. ומותר לחממה. וזול"ז הכל אסור. וכפי ידיעתי כל העם זהירים בזה. ויראים אפי' לחמם דבר יבש לגמרי. ונר' להם איסור גדול כמבשל. וכ"ש דבר לח. ולכן אין ראוי להקל להם מה שהם מחמירים. וכ"ש במה שהדין נותן לאסור. זהו הנלע"ד המעט היא. וכל זה אחהמ"ר מהראש"ל שליט"א, כי רב הוא. ולרח"פ באלול תשנג'. בעיה"ק ירושלים תובב"א.
ע"ה שלום משאש ס"ט
יש כאן שאלה יסודית, האם 'הסברא' עדיפא על 'מנחת כהן לפני 300 שנה' או להיפך. האור לציון ידוע שהיה מחשיב סברא יותר מאחרונים.
הגילוי מהרב משאש הוא כנ"ל, וא"כ 'בודאי' שהאור לציון 'ראה' את המנחת כהן, וכפי שהא"ר ראה אותו וכתב עליו 'צ"ע'.
ובפרט שגם הרב במברגר ראהו וחלק עליו והגיה בב"י.
ובפרט שבשו"ת דברי נחמיה [וילנא תרכ"ט] סוף סי' כ"א הביא את המנחת כהן וגם דחה דבריו בסברא
וא"כ אדרבה לאידך גיסא נראה שאם היה יודע הרב יצחק יוסף שגם בשו"ת הנ"ל דחה את דברי המנחת כהן היה מסכים לדברי האור לציון והרב משאש ולסברתם הברורה, שלא הולכים אחרי הרוב ביבש ולח.
וא"כ אדרבה לאידך גיסא נראה שאם היה יודע הרב יצחק יוסף שגם בשו"ת הנ"ל דחה את דברי המנחת כהן היה מסכים לדברי האור לציון והרב משאש ולסברתם הברורה, שלא הולכים אחרי הרוב ביבש ולח.
עוד חכם בדורנו ובדור שעבר שמיאן בדברי המנחת כהן למרות שראה אותם
שו"ת דברי שלום אורח חיים חלק ה הערות והנהגות סימן מח
עיין כה"ח (אות ס"ב) שכתב והיינו שרובו רוטב כמ"ש בב"י סימן רנ"ג וכו', וכ"כ הא"ר (אות י"א) בשם המ"כ וכתב ע"ז וצ"ע, ובפמ"ג נראה שמסכים לזה ע"ש בכה"ח, וכשנשאל ראש הישיבה מרן הגאון רבי עזרא עטיה זצוק"ל מהי הסברא, אמר ע"ז, שאין סברא בזה, ואם היה בעל כה"ח בחיים היה אומר לו להשמיט דבר זה מההלכה.
ואף על פי שכ"כ בב"י בסימן רנ"ג, אבל בסימן שי"ח כשהעתיק הב"י את דברי רי"ו כתב שיש בו רוטב וכמו שכתב כאן בשו"ע, וניכר שיש ט"ס בב"י בסימן רנ"ג שגם שם הוא מעתיק את לשון רי"ו, ובפרט שברי"ו עצמו כתוב שיש בו רוטב, וכבר העיר בזה הגאון רבי יצחק דוד במברגר בהגהותיו על הטור בסימן רנ"ג. (מפי מרן הגהמ"ח זצוק"ל) ע"כ.
שו"ת דברי שלום אורח חיים חלק ה הערות והנהגות סימן מח
עיין כה"ח (אות ס"ב) שכתב והיינו שרובו רוטב כמ"ש בב"י סימן רנ"ג וכו', וכ"כ הא"ר (אות י"א) בשם המ"כ וכתב ע"ז וצ"ע, ובפמ"ג נראה שמסכים לזה ע"ש בכה"ח, וכשנשאל ראש הישיבה מרן הגאון רבי עזרא עטיה זצוק"ל מהי הסברא, אמר ע"ז, שאין סברא בזה, ואם היה בעל כה"ח בחיים היה אומר לו להשמיט דבר זה מההלכה.
ואף על פי שכ"כ בב"י בסימן רנ"ג, אבל בסימן שי"ח כשהעתיק הב"י את דברי רי"ו כתב שיש בו רוטב וכמו שכתב כאן בשו"ע, וניכר שיש ט"ס בב"י בסימן רנ"ג שגם שם הוא מעתיק את לשון רי"ו, ובפרט שברי"ו עצמו כתוב שיש בו רוטב, וכבר העיר בזה הגאון רבי יצחק דוד במברגר בהגהותיו על הטור בסימן רנ"ג. (מפי מרן הגהמ"ח זצוק"ל) ע"כ.
צריך לצרף עוד דבר כדי שיהיה מותר. כאן אין מה לצרף. ט"ס בב"י לא מצטרף, וגם סברא תמוהה לא מצטרפת
אשרי מי שזכה להקים דור המשתמש במונחים הלכתיים חדשים... רוב ומיעוט רוטב, לחלוק בסברה על אחרונים לפני 350, סתם ויש כשהיש אחרי כמה סימנים, ממאתים רבנים נסמך אי דווקא כשפסק כג' עמודים או לא, אילו ראה דברי פלוני היה חוזר בו, סב"ל נגד המנהג ונגד מרן ונגד האר"י, תורת החילוק ותורת הצירוף, מנהגים שמקורם מאשכנזים, מנהג נגד ההלכה ומנהג של גדולים, מחלוקת כדרכה של תורה וזו שאינה.
נראה לי שרק ספרדים מכירים את כללי הלימוד הללו, ואם תאמר אותם לת"ח אשכנזי הוא יפער עליך שתי עיני עגל גדולות במיוחד...
ישנם כאלו שרוצים להקשות על מרן הגרע"י, ומשום מה מפחדים, ולכך מצאו את בנו קרבן לכל הגיגיהם.
הרי רבים מהדברים שכתבת בשמו או כולם הם מדברי אביו מרן זצ"ל, אז בבקשה תלך ותקשה על המקור.
מי כתב סב"ל במקום מנהג לא אומרים.
מי כתב סב"ל נגד דברי האר"י
מי כתב רובו יבש.
מי כתב אילו ראה מרן וכו' היה חוזר בו
וכוכו'
כן, מרן הגר"ע ביבי"א ובשאר ספריו, וכן הרה"ג דוד בהלכה ברורה, אבל ישנם כאלו שכל הזמן מחפשים את בנו הראש"ל, כאילו הוא הממציא והוא חידש כ"ז מדעתו.
תורה אמת כתיב בה
חבר פעיל
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 129
מחילה אבל לפחות זה
זה כלל של מרן הב''י שמביאו כמה פעמים אילו ראה פלוני דברי הגאונים וכו '
זה לא עניין של קושיה או חידוש, אבל כשהדיונים האלה הם חלק מהשיח זה בוודאי בזכות מהרן הראש"ל שליט"א.
ישנם שיעורים שלמים על הנושאים האלה ולפעמים סדרת שיעורים על נושא אחד עם ראיות וכו' וזה בהחלט חידוש. האם הבית יוסף או מי מגדולים מסרו שיעורים בכה"ג? יכול להיות שזה צורך דורנו?
- סטטוס
נושאים דומים:
