אמירת ברוך הוא וברוך שמו

[יעקבי]

פסק השו"ע (או"ח קכ"ד ס"ה):
”על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו”.

 

[אלישמע]

פסק השו"ע (או"ח קכ"ד ס"ה):
”על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו”.

זו שאלה, או גילוי ?

 

[שאינו יודע לשאול]

הוא בא לפתוח דיון האם לומר ברוך הוא וברוך שמו על ברכה שיוצאים בה ידי חובה או דלמא חשיב הפסק.
ומלשון השו"ע מבואר שבכל ברכה, ויבואו אחרים ויאמרו שלא.
כך זה נראה.

 

[יעקבי]

הוא בא לפתוח דיון האם לומר ברוך הוא וברוך שמו על ברכה שיוצאים בה ידי חובה או דלמא חשיב הפסק.

לא.
הנושא הוא בחובת ב"ה וב"ש בכל הברכות בכללי (לפני הנושא על ברכה שיוצאים בה יד"ח, שראויה לאשכול נפרד).

 

[שאינו יודע לשאול]

לא.
הנושא הוא בחובת ב"ה וב"ש בכל הברכות בכללי (לפני הנושא על ברכה שיוצאים בה יד"ח, שראויה לאשכול נפרד).

והנידון ?
אגב זכור לי שהגר"א שם מביא מקור לשו"ע ובמקום אחר חולק, ולכן אלה ההולכים בכל ענייניהם כדעת הגר"א אינם עונים ב"ה וברוך שמו, ידוע לכם אם יש כזה גר"א וא"כ היכן המקום ?

 

[יעקבי]

הגר"א נמצא כמדומה במעשה רב

 

[יעקבי]

והנידון ?

שבמציאות לא תמיד עונים.

 

[בני ברקי]

לא.
הנושא הוא בחובת ב"ה וב"ש בכל הברכות בכללי (לפני הנושא על ברכה שיוצאים בה יד"ח, שראויה לאשכול נפרד).

מלשונו "בכל מקום" משמע בכל גווני

 

[אלישמע]

ולי נראה שלשון "שומע" היינו אבל לא "מברך".
וברכה שיוצאים בה יד"ח מדין שומע כעונה הויא "מברך", הלא כן ?

 

[שאינו יודע לשאול]

שבמציאות לא תמיד עונים.

שמעתי שבישיבת תפארת לוי הקטנה בירושלים, כל ברוך הוא וברוך שמו עונים במנגינה מיוחדת, וכן אמן, ולכן התפילות שם ארוכות מאוד, אבל לפחות בזה לא נכשלים...

 

[אלישמע]

שבמציאות לא תמיד עונים.

נושא חשוב,
גם לי הוא מפריע,
נו, אז אולי הגיע הזמן לחזק את זה.

 

[בני ברקי]

ולי נראה שלשון "שומע" היינו אבל לא "מברך".
וברכה שיוצאים בה יד"ח מדין שומע כעונה הויא "מברך", הלא כן ?

יפה,
לא משמע כ"כ

 

[אלישמע]

יפה,
לא משמע כ"כ

זה אמנם לא נושא האשכול, אבל איך לא משמע ?
נכון שהוא שומע את הברכה, אבל הוא מכוין להיות כמברך אותה.

 

[בני ברקי]

זה אמנם לא נושא האשכול, אבל איך לא משמע ?
נכון שהוא שומע את הברכה, אבל הוא מכוין להיות כמברך אותה.

סוכו"ס שומע הוא ואין דרך לכתוב על מה שמתכוין להיות מברך, ודאי לא בש"ע ללא פירוש

 

[ממדבר מתנה]

הגר"א נמצא כמדומה במעשה רב

מדבריו במעשה רב משמע שזהו דוקא בחזרת שליח ציבור, ומשום שבדר"כ אינו מקפיד להמתין שהציבור יסיימו אמירתו.
ובהוספות מתלמידו בעל הפעולת שכיר כתב ששמע לו עוד טעמים בזה, ולא פירש מהם.
ושמעתי מפרשים שטעמו משום דחושבניה אתי כחושבניה דש"צ שר"י.

 

[ממדבר מתנה]

ולי נראה שלשון "שומע" היינו אבל לא "מברך".
וברכה שיוצאים בה יד"ח מדין שומע כעונה הויא "מברך", הלא כן ?

וכן יש לדייק ממה שכתב מרן בסעיף שאחר זה (שם סעיף ו'): "יענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפילה ובין אותם שלא יצאו".
ומשמע שקודם לכן מיירי דוקא באותם שיצאו.

 

[אלישמע]

סוכו"ס שומע הוא ואין דרך לכתוב על מה שמתכוין להיות מברך, ודאי לא בש"ע ללא פירוש

שומע בפשטות זה שומע את חבירו מברך.
ולא בשומע ע"מ להתכוין לצאת יד"ח.
ולכן הפשט בשו"ע קודם כל הוא בשומע, ועכשיו צריך ראייה שגם בשומע ע"מ לצאת.
לזה התכוונת ?

 

[שאינו יודע לשאול]

מדבריו במעשה רב משמע שזהו דוקא בחזרת שליח ציבור, ומשום שבדר"כ אינו מקפיד להמתין שהציבור יסיימו אמירתו.
ובהוספות מתלמידו בעל הפעולת שכיר כתב ששמע לו עוד טעמים בזה, ולא פירש מהם.
ושמעתי מפרשים שטעמו משום דחושבניה אתי כחושבניה דש"צ שר"י.

זה קשה כי בשו"ע שם בביאור הגר"א מביא מקור מגמרא יומא לעיקר המושג של ברוך הוא וברוך שמו, א"כ בודאי מקור העניין טהור.

 

[במערבא אמרי]

זה קשה כי בשו"ע שם בביאור הגר"א מביא מקור מגמרא יומא לעיקר המושג של ברוך הוא וברוך שמו, א"כ בודאי מקור העניין טהור.

ברור שהמקור של ב"ה וב"ש הוא טהור. ומקורו מהרא"ש. רק יכול להיות שלאחר שבא לעולם ש"צ העדיף להימנע מכך.
וכמו הבמות שהיו רצויות לפני המקום עד שבאו הגויים ועשו כן.

 

[שאינו יודע לשאול]

ברור שהמקור של ב"ה וב"ש הוא טהור. ומקורו מהרא"ש. רק יכול להיות שלאחר שבא לעולם ש"צ העדיף להימנע מכך.
וכמו הבמות שהיו רצויות לפני המקום עד שבאו הגויים ועשו כן.

שומע. אני הבנתי שבמעשה רב היה כתוב שהמקור מש"צ ובאמת ברור שהכוונה כמו שכת"ר אומר.
ועדיין קצת משונה שבביאורו לשו"ע לא העיר מאומה מזה. ובשלמא אם זה חשש בעלמא שמא יבואו להפסיד חלק מהחזרת הש"ץ, אין זה שייך לביאור על השו"ע, אך אם זה בעייה של שבתאות היה לו לרמוז לכל הפחות, והאמת שאולי גם זה לא, איני יודע.

 

[ממדבר מתנה]

זה קשה כי בשו"ע שם בביאור הגר"א מביא מקור מגמרא יומא לעיקר המושג של ברוך הוא וברוך שמו, א"כ בודאי מקור העניין טהור.

זה מה שמצאתי כעת בספר ברוך שאמר (עמ' קיד) לגר"מ אפשטיין זצ"ל, בעל התורה תמימה, ויתכן שהוא מקור השמועה הנ"ל.

וז"ל שם: ומצאתי לחובה לנפשי להזכיר לדור מה ששמעתי בענין זה מזקני ת"ח מדור הקודם דבר פלא. כי הנוהים אחר כת שבתי צבי שר"י קבעו בשעתם לומר בכל ברכות התפלה לאחר שאמר הש"ץ ברוך אתה ה', היו הם עונים ברוך הוא ברוך שמו, שעולה בגמטריא כמנין שבתי צבי תתי"ד. למען יהיה שמו להם לזכרון (לדראון עולם) . ומפני זה כך שמעתי היו כמה גדולים וחכמים שמנעו עצמם מלענות הזכרת לשון זה למען לא יחרך רמיה צידו.
ובנוגע לדברי הטור בשם הרא"ש שהבאנו אגב ראוי להעיר כי הרא"ש ובנו בעל הטורים היו במאה הראשונה לאלף זה, כשלש מאות שנה טרם פרצה הכת הארורה ההיא. אפשר לומר כי נתקיים בהם לא יאונה לצדיק כל און (משלי כ"ב), כי הגימטריא הנזכרת עולה רק בלשון ברוך הוא ברוך שמו בלא וא"ו החיבור בשם ברוך השני, ונוסח הרא"ש בוא"ו החיבור, ובזה פקעה כונת הארורים ההם.
ומתבאר מזה שאמנם גם זמן ארוך קודם פרצת הכת כבר היה הנוהג לענות נוסח זה, אך הם חידשו שלא לומר וברוך שמו רק ברוך בלא וא"ו החבור, למען תתאים הגימטריא עם שם המדיח העז ההוא. וראוי להעיר את הרגילים לענות לשון ברכה זו כי ישתדלו לומר בוא"ו החבור וברוך שמו, ונצדק קודש. ואני מתפלא על כי לא בא זכר מכל ענין זה באחד מספרי חכמי הדורות הקודמים, ואולי מקום הניחו לי להעיר על עקירת שרש ענף אחד מאחד מעצי אשירה בכרם ישראל. עכ"ל.

ויש לציין עוד שבספר פאת שדך להגר"י משקלוב כתב שטעמו הנוסף של הגר"א שהוזכר בפעולת שכיר הוא על פי הזוהר.

 

[עת שערי רצון]

זכור לי שגם החזוניאשקי'ם לא עונים 'ברוך הוא וברוך שמו'