כל דבריו על הציונות והספרים חיצוניים כמעט, התפרסמו רק בשיעוריו, אחרי פטירת מרן הגרע"י זיע"א.
האם אמר דברי "ציונות" מעבר למה שכבר אמר הגר"ע בעצמו?
"כי הן אמנם
רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה ... והגר"מ כשר שליט"א בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד - שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה".
"ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל,
ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל ... ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם ע"פ תורתינו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וכאמור: כי לא תשכח מפי זרעו. ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס: הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. (וע' שבת קלח: ). ואנו תפלה שהשי"ת יערה עלינו רוח ממרום, וידעו תועי רוח ובינה, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ועכ"פ הואיל וכאן נמצא וכאן היה רק התחלה טובה, מש"ה אין חיוב לומר הלל בברכה" (יבי"א ח"ו סי' מ"א).
"חזקיה לא אמר שירה כי היה בטוח שיקרה נס בזכות התורה, אך דוד אמר 'ואני על חסדך בטחתי יגל לבי בישועתך', למרות זאת אומר שירה, 'נתת ליראיך נס להתנוסס', אדם יאמר תודה על נס יהיה לו נס נוסף, כמו ילד שאומר תודה על סוכריה יקבל קופסת שוקולד, כך אנו. אנשים אומרים מה זה חג העצמאות, באמת זה לא חג העצמאות,
יש לנו ממשלה יהודית, מה היה פה? המנדטורים האנגלים ימ"ש שונאי ישראל לא היו נותנים להיכנס בלי סרטיפיקט [דרכון], ממררים את החיים למי שיבוא, אלמלא קמה המדינה אלא שיבואו כמה יהודים שרוצים דיינו. לפני קום המדינה היו 650 אלף איש בכל ישראל, ועכשיו יש למעלה מחמשה מליון.
אנו מתפללים לקב"ה שייטיב אחריתנו מראשיתנו, שתהיה ממשלה עם אנשים יראי שמים, צדיקים אוהבי תורה, כך אנו מתפללים. אך אסור להתכחש לנס שעשה עמנו הקב"ה, 'הרבה הרבה את זרעך לא יספר ולא ימד מרוב'.
כל יהודי שנמצא בחו"ל ורוצה לבוא, כל השערים פתוחים לפניו בלי סרטיפיקט. וכן עוד כמה דברים טובים, בזמן המנדט לא היו תלמודי תורה ולא חינוך העצמאי, יש שם עשרות אלפי ילדים שלומדים רק תורה, לא היה כן לפני כן, הקב"ה נתן לנו כח לעשות חיל להרבות תורה, לעשות מצוות ומעשים טובים, כן יעשה הקב"ה כהנה וכהנה, ישיב בנים לגבולם ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן" (שיעורו היומי אחרי התפילה, שנת תשס"ט).
"היום קוראים אותו "חג העצמאות". רבותינו אומרים אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה, זוהי החירות האמיתית, וכל השאר הבל. זכינו ב"ה במקומות רבים עושים יום שכולו תורה, כל אדם שיכול - ילך ללמוד תורה, היום יום פנוי לא עובדים בו, 'כי אקח מועד אני מישרים אשפוט', כל השנה אדם אומר אני טרוד בפרנסה, אך ביום העצמאות שהוא פנוי ילך ללמוד תורה.
יש טוענים שר הבטחון הראשון בן גוריון לא היה דתי ושומר תורה, ואינו צריך התייחסות.
אך זה לא נכון, ה' ראה בעוני עמו האנשים הצדיקים שלנו, עשה להם נסים. ראה תלמידי חכמים צדיקים עוסקים בתורה יומם ולילה אלמלא הם נשתכחה תורה מישראל, בזכותם עשה ה' נסים ונפלאות, התורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, היא עוזרת לכל עם ישראל מגינה עליהם מכל אויביהם וכל מבקשי רעתם.
אתם יודעים סובבים אותנו צוררי ישראל, צריך לעסוק בתורה שתהא מגן וצינה עלינו, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. בגמ' מעילה יז. שלח ה' לרשב"י שד שיעזור לו להציל את ישראל, "בכה ר' שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת?! יבא הנס מכל מקום". 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם'. אפילו הוא לא זכה למלאך שיושיע אלא שד, אם כן מה בכך ששר הבטחון היה חילוני? ה' מסתכל על הטובים שבזכותם עומד העולם.
יש היום ישיבות בארץ ישראל, היא מרכז התורה, אם הייתם בחול המועד פסח הייתם רואים בבנייני האומה שמונת אלפים תלמידי חכמים 'כולם נקבצו באו לך'. כשלמדתי בפורת יוסף היו רק שבעים ת"ח, לא יותר, 'שבעים תמרים ויחנו שם', היום יש הרבצת תורה בעולם, עם ישראל הולך וגדל בתורה ויראת שמים, כמה בעלי תשובה יש בדורנו, ה' מסתכל בטובים, ו
לכן צריך להודות לה' לא להתנכר ח"ו.
כשמצרים נלחמה עם ישראל היה עבדול נאצר צורר ישראל, והיה לו שותפות עם רוסיה שהביאה לו מאות מטוסי מיג 21 שהיה אז המטוס הכי משוכלל, ומסוכן מאוד, והוא איים שיגבר על ישראל ויזרוק אותם בים. בסוף, ה' זרק אותו בים, באותו יום שהוא חשב להתנפל עלינו הקדימו המטוסים שלנו ובאו באשמורת הבוקר בשעת הסליחות והשמידו את כל המיגים שלהם, שר התעופה שלהם איבד עצמו לדעת כשראה איך כל המיגים נעשו סמרטוטים. אמרתי על כך שובר אוייבים ומכניע "מיגים"... אם היו באים היו עושים שמות, אבל 'אל תתן ה' מאוויי רשע זממו אל תפק'.
הרב הראשי לצה"ל ר' מרדכי פירון היה ידיד שלנו וביקש שאדבר בפני קציני הצבא, ואמרתי דברי עידוד 'אלה ברכב אלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נקרא', יש פסק אחרי ואנחנו, כי גם לנו יש רכב וסוסים אצל הקב"ה רכב אש.
אמרתי עוד 'ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעי"ם', ראשי תיבות: סוריה לבנון עירק ירדן מצרים, כל אלה שבעת המלכים שלהם שבאו להילחם איתנו, והבריטים הרשעים שיתפו פעולה עם הפלשתינים היו מחרימים את הנשק שלנו, ובכל זאת התגברנו על כל אלה שהיו אנשי צבא, ברוך פודה ומציל.
זהו נס ללא ספק, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, ה' הכניע את אויבנו ושונאינו, תפול עליהם אימתה ופחד" (דרשתו ביום העצמאות התשע"ב).
"הגאון ר' בן ציון א. שאול היה נצב לימינו של הגאון המנוח (הג"ר יהודה צדקא), ושיתוף הפעולה שהיה ביניהם כראשי הישיבה היה להפליא בכבוד ובענוה. זכורני כי בשנת תשכ"ז בעת שקמה מלחמה של מלכי ונשיאי הערבים נגד מדינת ישראל, הירדנים פתחו באש מרגמות ותותחים והפגיזו את ירושלים (עד שגבר ישראל על אויביו וירושלים העתיקה שוחררה מחיילי ירדן, וישראל עושה חיל וזכינו להשתלט עליה), ואני והגרב"צ שאול בהיותנו אז שכנים, נאלצנו לרדת למקלט, ובכל משך הזמן שהיינו במקלט, עד יעבור זעם, עסקנו בתורה בהתלהבות רבה, ולא שמנו לב להפגזות הנוראות אשר סביבנו. וכשיצאנו מן המקלט,
אמר ר' בן ציון הואיל ונעשה לנו נס, בעזה"י בלי נדר ביום כח אייר, שבו היתה תשועת ישראל, לא נאמר וידוי כיום שמחה והודאה להשי"ת, וכשהגיע להתפלל בישיבה באותו יום, הנה הגאון המנוח ר' יהודה צדקה זצ"ל, מטעם הכמוס עמו, הביע דעתו לומר וידוי בכ"ח אייר, ורבי בן ציון למרות הכל החריש ולא ניסה להתנגד לר' יהודה צדקה כי היה ר' בן ציון מתבטל לפניו בענוה יתרה" (הספד, חזון עובדיה ארבע תעניות עמ' תפט).
"שאלתי את רבנו לפי זה מה יהיה עם יום העצמאות ויום ירושלים? וענה לי רבנו שזה אותו דבר.
ואמרתי לו הרי קבעו אותו אנשים חילוניים? ואמר לי רבנו שהרבנים הסכימו עמם וגם קבעו נוסח תפילה וכו', והוסיף רבנו: אני לא אומר תחנון ביום העצמאות אני משתדל שתהיה לי סנדקאות באותו היום, ואפילו אם אין לי סנדקאות איני אומר וידוי, ואם שואלים אותי אנשים, אני אומר שאני עושה כמו בן גוריון, לא אומר וידוי ולא הלל..." (רבנו, רסט).
"היום ד' אייר יום העצמאות, וביררנו איך היה בתפלה בבוקר עם הרב,
ואמרו לנו שהיום אפי' שלא היה ברית רבנו לא אמר תחנון" (רבנו, עמ' תי).
"הרב ש. גורן שקדן עצום היה משחר נעוריו, הבבלי והירושלמי היו נגד עיניו תמיד בהתמדה נפלאה ובאהבה עצומה, בבחינת אילת אהבים ויעלת חן באהבתה תשגה תמיד, עליו יש לומר הפסוק גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, מהו "יתנכר", היה לו לומר "יוכר" הנער. אלא התנכרות למעשה נערות, משחקים אינם מענינים אותו, והוא בז להם, כי יש לו משיכה אך ורק לתורה, כי זך וישר פעלו. וכבר אמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי האמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, ובזה פירשו האמנתי כי אדבר וכו' (מהרש"א בח"א מגילה ו: ). אף מתנגדיו מודים שהיה גדול בתורה בש"ס ובפוסקים. ועליו יאמר: אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם. - בשעת פטירתו של האדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב וכו', מאי קמ"ל? אלא גם כסף וזהב שהשתמש בהם לצורך לימודו בתורה, אין מלוין אותו, שאינם אלא מכשירי מצוה, ורק התורה שהיא גוף המצוה מלוה אותו, וכמו שאמרו כל העושה מצוה אחת מקדימתו והולכת לפניו, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וכן נאמר בהתהלכך תנחה אותך וכו'.
הגאון רי"א הלוי הרצוג שם עינו הבדולח על העילוי הרב ש. גורן בצעירותו, ומינה אותו רב ראשי לצה"ל, כי ידע את אומץ לבו העשוי לבלי חת, ובעוז רוחו פנה לשר הבטחון דאז ד. בן גוריון ודרש ממנו שיתן פקודה למטכ"ל שבכל מטבחי הצה"ל יהיה רק אוכל כשר בלבד, שלא כמו שעלה על רוחו לתת אוכל כשר לחיילים דתיים בלבד, ולחילוניים יאכלו כאשר תאוה נפשם. ועמד הרב בתוקף רב לבל יהיו אגודות אגודות בצה"ל, אלא אוכל כשר לכל חייל, תורה אחת ומשפט אחד לכל ישראל, כדי שכל חייל דתי שיתגייס לא יתרוצץ אנה ואנה לחפש אוכל כשר. תבע ודרש וכן נעשה עד היום הזה, וכן לימים יבואו. גם לחם בעוז על שמירת שבת ומועד בצבא כפי שמצוה עלינו התורה, ושהמיפר שמירת השבת ענוש יענש, ומבוקשו ניתן לו, ונתקיים בו תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. אין אף אחד שיוכל להכחיש דברים אלו, שאם יש כשרות ושבת בצה"ל זהו הודות לו ורק לו, והזכות הזאת נשמרת לדורות עולם, וזכות הרבים תלויה בו.
ואמנם כאשר שירתנו יחד ברבנות הראשית בתל אביב,
היינו רעים אהובים זה לזה, אני כיבדתיו והוקרתיו, ואף הוא השיב לי אהבה רבה על אהבתי, והיינו יחדיו כשבת אחים גם יחד בביקורים הדדיים ובהשתתפות בשמחות זע"ז. אך כשקבלנו משרת רבנים ראשיים לישראל, באו אנשים מסויימים והפרידו בינינו, ונתקיים בנו כי ידברו את אויבים בשער, ומכל מקום נתקיים בנו לבסוף את והב בסופה, ושלש שנות כהונתינו האחרונות (עד שנפסקה משרתינו),
חיינו יחדיו באהבה רבה ובכבוד הדדי, ולא פעם הביע את צערו בפני על שנתן לאנשים אינטרסנטים להפריד ממנו. לאחר מכן הקדיש עצמו למען ישיבת אידרא אשר הקים לאברכים מצויינים, וכיתת רגליו למרחקים להחזקת הכולל. וזכות הרבים תלויה בו" (הספד על הרב שלמה גורן ז"ל ביום ראשון כ"ה חשון תשנ"ה).