אכן, לפי מה שכתבת מעצמך לקשר שני סוגיות שאינם קשורות וללמוד מהראשונים בברכות לסוגיא של פריעת ראש
משעשע ממש, "כתבתי בעצמי"...
לשיטתך שאין קשר בין הסוגיות ואין ללמוד משם מה שלא קשור לקריאת שמע, מה רוצה המהר"ם אלשקר, מגדולי האחרונים, להתיר מנהג "הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו", וכתב על זה שאין לחוש לו כיוון שנהגו לגלותו. הרי אין קשר בין הסוגיות?
ולשיטתך, מה רוצים כל האחרונים שלמדו היתר לרווקה לגלות שערותיה ברה"ר, והיתר לנשואה לגלות שערה שחוץ לצמתה, מדברי הראשונים בברכות כ"ד? הרי אין קשר בין הסוגיות?
וכן השו"ע והרמ"א שפסקו ששיער באשה ערוה איירי בכל אשה, ובמשנה ברורה שם (ס"ק י"ג) הביא את דברי האליה רבה
דמותר לקרות ק"ש אפילו נגד שיער של אשה אחרת, דכיון דרגילין בהן ליכא הרהורא. והיינו שהיה פשוט לו דאיירי ברה"ר, ובאשה אחרת הרגילה לגלות שיער שחוץ לצמתה. ובביאור הלכה הוסיף ש"
כן משמע מסתימת כל הפוסקים, ודלא כחת"ס שהחמיר בזה" [כאן תוכל להכניס את המשפט החביב עליך, דאפושי מחלוקת לא מפשינן].
לשיטתך, מה הם רוצים מסוגיות ק"ש?
ועוד, השו"ע כתב (או"ח ע"ה) "שיער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר".
הקשה מגן אברהם: "קשה דבא"ע סי' כ"א ס"א כתב לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויות ואחת אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב"... קושיה כל כך חזקה ולא יכל להעמיד דאיירי בבית ובחצר? הבתולות הולכות פרועות בבית, ולכן מותר לקרות כנגדן!
[לא אלאה את הקורא עם כל הפוסקים שהקשו סתירה זאת בשו"ע...]
כתב רמ"א שם: "והוא הדין השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן".
כתב מגן אברהם: "וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור"...
על מה הוא מדבר שמותר לגלות, הרי "אין קשר בין הסוגיות"?
ובמגן גיבורים "ואותן נשים הבאות למקום שדרכן לגלות ממקום שאין דרכן לגלות מותרין לגלות אם אין דעתן לחזור, מ"א בשם מהר"ם אלשקר סי' ל"ה, וע' בגוף שו"ת מהר"ם שם שהאריך בזה והרגיש גם במ"ש המ"א בשם חכמי אמת לאסור וכתב דדוקא בשיער שדרכו לכסותו מיירי",
ובספר דרך החיים סימן כו סעיף לב, "וה"ה שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות דמותר",
ובכנסת הגדולה "וכן כל שנהגו הנשים לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו",
ובשיירי כנסת הגדולה, "נשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו, כיון שהוא מנהג לגלותו במקום שהם שם, אפילו שבמקום שהיו קודם בארצות הגוים מכסות אותם, כיון שרוב הנשים במקום הזה מגלות אותו ראוי להניחם. הר"ם אלשקאר סימן ל"ה",
ובפרי חדש אורח חיים סימן תצו סעיף טז, "ומה שכתב מהר"ם אלשקאר בסימן ל"ה על הנשים שנהגו לגלו' שערן מחוץ לצמתן להתנאו' בו שכיון שהוא מנהג לגלותן במקום שאין שם אף על פי שבמקומותם שהיו מקודם היו מכסין אותן כיון שהנשים שבמקום הזה מגלו' אותן ראוי להניחם כך מגולו' והבי' ראיה ממ"ש בשם הרא"ש והאריך ליפות המנהג יע"ש",
מה כל אלה רוצים? הרי "אין קשר בין הסוגיות"?
ועוד, כתב רמ"א שם: "וכל שכן פאה נכרית".
כתב מגן אברהם: "וכן כתב בשלטי גיבורים דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו', דלא כבאר שבע שחולק עליו, והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים"... מנין לו שהרמ"א מדבר על יציאה לרה"ר, אולי התכוון לק"ש?
והרי "אין קשר בין הסוגיות"?
ועוד פוסקים רבים כעין זה: הפרי מגדים שם, "ומכל מקום במדינות שיוצאין בפאה נכרית מגולה, יש להם לסמוך על השו"ע כאמור",
הגאון רבי שלמה חלמא זצ"ל, בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם, בספרו "שולחן תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה): "אפי' של עצמה שחתכה מראשה ועשתה פאה נכרית, אפי' דרכה לכסות, כיון שמותר לכתחילה לגלות אין בזה משום ערוה",
הגאון רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר דליטא, בספרו "שולחן שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקל"א): "ונשים הבאות ממקום שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן, מותרין לגלותן",
הגר"א שהביא מקור לרמ"א מחוטי שיער שמדברים על יציאה לרה"ר,
שו"ע הרב לבעל התניא: "ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה באשת איש",
הגאון "מאורי אור": "אבל פאה נכרית מסתברא להיתר, כדין רבינו הרמ"א. ונהניתי שמצאתי המג"א שם כתב להתיר".
הגאון רבי ברוך ייטלס זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ז. נדפס בשנת תקפ"ו): "וגם רבינו מורנו הרמ"א פה בסי' ע"ה, ויותר מזה בדרכי משה סי' ש"ג, כתב בפירוש שמותר לצאת אשה בשערות גלויות בין אם שערות עצמה בין של חברתה. וגם הגאון בעל הלבושים פה בסי' ע"ה מסכים עם הרמ"א",
הגאון רבי ישכר דובעריש זצ"ל, בספרו "עבודת היום" (סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרכ"ז): "וגם מותר לגלותן ואין בזה משום יוצאה וראשה פרוע שהוא אסור מן התורה באשת איש",
הגאון רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א): "ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה... הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית",
ה"משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרס"ז): "וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש",
הגאון רבי שבתי פיינבערג זצ"ל, רב במיכיילישאק (וילנא), בספרו "אפיקי מגינים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' ס"ק י"ב. נדפס בשנת תרס"ט): "וכל שכן פאה נכרית, כצ"ל. דמותר לכתחילה לצאת בו אפי' מגולה, ואפי' חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה יש להקל",
הגאון רבי רפאל זילבער זצ"ל, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י): "ולענין פאה נכרית כתב רמ"א בשם הגהת אלפסי להקל דלא הוי ערוה ואין בה משום איסור ראשה פרוע",
הגר"נ קרליץ: "ולענין פאה נכרית כתב ברמ"א שם דמותר לקרות ק"ש כנגדה, וביאר במשנה ברורה שם דס"ל דעל זה לא אמרו חז"ל שיער באשה ערוה, וגם מותר לגלותה, ואין בה משום פריעת הראש, והיינו דמותר לצאת בה אפי' ברשות הרבים"...
איך כל אלה הבינו כך ברמ"א שמדבר בכלל על קריאת שמע? הרי אין קשר בין הסוגיות?
וזה לשון יביע אומר (ה, ה) לגבי שיער הרווקות: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם".
איזה ראיה יש מהראבי"ה והארחות חיים והמאירי והמרדכי והרא"ש שדיברו על ק"ש, הרי "אין קשר בין הסוגיות"?
ומה שכתב בפסקי הרי"ד, וזה לשונו: "שיער [באשה ערוה, שנא'] (פי') שערך כעדר העזים. פי'
שלא יסתכל בשיער הנשים... קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. פי'
שלא יאזין לקול הנשים".
כיצד הגיע להלכה למעשה בהאזנה לקול הנשים, הרי מדובר בק"ש בלבד ו"אין קשר בין הסוגיות"?
נעצור כאן, למרות שיש הרבה מה להאריך.