כלומר רק באופן שיש רוב מוחלט ורק יחיד כנגדו אזלינן בתר רוה"פ, אבל אם זה שניים כנגד מאה הרי תרי כמאה וזה ספק השקול?
השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (3)
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
- סטטוס
באיזה היכי תימצי
מה זה אין לה מקור?
קם אחד הפוסקים עצבני בבוקר והחליט לפסוק מה שהחליט בלי טעם ובלי ריח?
מצד אחד כתוב שם שצריך רוב גדול, ומאידך מסיים שהשיטה השניה אינה סברא יחידאה.
נכון.
צ"ב.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,767
לענ''ד אינו מדוייק, שכותב שכשיש רוב גדול, ומולו שיטה של מיעוט ממש אין מתחשבים במיעוט. אולם אם המיעוט הם המה מגדולי הפוסקים שאנו מתחשבים בהם תמיד, והם מיעוט חשוב, מתחשבים בהם.
ע"מ ללכת אחר הרוב בדרבנן כותב שצריך רוב גדול,
ומתי לא הולכים, כשהמיעוט סברא יחידה ולא סברת קדמונים שבד"כ אנו מתחשבים בדעותיהם.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 3,226
המנהג מאז הרש"ש, אבל התפשט לאחרונה לבתי כנסת אחרים.
אם זה סברא יחידאה, כנראה שהרוב גדול...
על זה בדיוק הבאתי את דברי מרן זצוק"ל ביבי"א ח"ח שלא צריך "ספק השקול".
כתב איזה משהו ע"פ פוסק/גמ'.
ונתברר שהנידון משם אינו נכון.
לא צריך להגיע לרוב 'גדול', מספיק רוב.
מה הגדר? ממתי הוא כבר לא "שקול"?
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
כמדומה שיש לחלק בין שאלות לדינא ובין דברים התלויים במנהג
ועי' כיו"ב בדברי הרשב"ש (סי' רנ"א) -
וע"ע שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ח) -
כל ימיי גדלתי בין האשכנזים, ולא ידענא כלל על מה אתה שח
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,388
לענ"ד (ואולי ראיתי כך באיזה'ו מקומן) הסיבה שמביאם מכלי שני אינה בגלל שלא ראם, אלא לומר שדבריהם הובאו גם במגיד משנה, ויש לזה משקל יותר גדול.
בענין הספרים שהגיעו למרן באמצע כתיבת הב"י - בקובץ המעיין כרך לד (גליון ב עמ' 27-28) כ' שהספרים: בה"ג[1], שבלי הלקט (ונראה שהגיע לידו לפני בה"ג ור"י אלכסנדרני, דאותו הזכיר בהקדמתו), ר"י אלכסנדרני. ושאולי גם הזוהר הגיע אליו באמצע כתיבת הב"י ולכן לא הזכיר ממנו בהרבה מקומות. (אולם מהקדמת הב"י שכתב "ובקצת מקומות מאמרי הזוהר", נראה שבדווקא לא הזכירו בכל מקום אע"פ שהיה בידו. או דלא היה תח"י כל ספר הזוהר. ודוחק. ובעיקר הדבר אי ס"ל לב"י דהלכה כהזוהר עי' בב"י סי' כה ס"ה שכתב ע"ד האגור "ואיני יודע למה תמה על זה יותר מכמה דינים שמצינו שכתב רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר היפך ממסקנא דתלמודא ואין הפוסקים כותבים אלא מסקנא דתלמודא וטעמא משום דאפילו אם היו יודעים דברי רבי שמעון בן יוחאי לא הוו חיישי להו במקום דפליג אתלמודא דידן והמפרשים". וידידי בס' נתיבות חיים ח"ו סי' סו אות מא הביא מהגר"ח פלאג'י בס' חיים ביד מע' ב ריש אות מא שכתב ע"ד הרא"ש והמבי"ט שאילו היו רואים ד' הזוהר הדרי בהו. אלא די"ל דהתם הוא מח' בין הפוס' ואין גילוי בגמ', ולכן נקט כזוהר. ע"ש[1]). וע"ש עוד בעמ' 29. ומדבריו (בעמ' 40) נראה שגם השאילתות הגיעו באמצע כתיבת חיבורו. [כמבואר בבדק הבית יו"ד (סי' רא סעי' מ) שכ' "אחר כך בא לידי הספר של השאילתות ובדקתי בו וכו'". וראה שגם בסי' א (ביו"ד מחודש ה/ב) הביא לד' השאילתות רק בבדק הבית]. (ולפי"ז לכאו' אפשר לפשוט את המח' האם כתב את כללי הגמ' קודם או אחרי הב"י, דמדהזכירו בכללי הגמ' [שער ה ר"פ א] ש"מ שכתבו אחרי הב"י, וכן מדהביא לדברי בה"ג בכללי הגמ' שם). ע"ש ראיותיו. וגם ספר הלכות נדה להרמב"ן הגיע אליו באמצע כתיבת הב"י, כמבואר בב"י בכ"ד, "אחר זמן באו לידי הלכות נדה להרמב"ן וכו'" (סי' קפט מחודש סוף ב/ב). ונראה שאף שו"ת הרד"ך הגיע אליו אחר תחילת כתיבת חיבור הב"י, שכן נדפס לראשונה בשנת רצ"ז, כ-15 שנה אחר תחילת כתיבת הב"י. (ולא מסתבר שהיה למרן בכת"י כיון שנדפס מעט שנים אחר פטירת הרד"ך ע"י חתנו). ויתכן שלכן נזכר רק בהקדמת הב"י לחו"מ. (אולם י"ל שלא נזכר בהקדמת או"ח כיון שבאו"ח ויו"ד נזכר פעמים בודדות, משא"כ בחו"מ שנזכר הרבה. וכמו שנראה הטעם שס' התרומות ושו"ת הריטב"א נזכרו רק בהקדמת חו"מ. ובלא"ה צ"ב למה חלק מהחיבורים שהזכיר בב"י כתב הב"י בהקדמה שעליהם מיוסד חיבורו, וחלק לא הזכיר בהקדמה). וראה בקובץ עץ חיים באבוב גליון לד (עמ' ת'ט הע' צד) רשימת עוד ספרים.
[1] וכן מוכח בב"י או"ח (סי' רעב ס"ה) שכ' הב"י "נראה שכתב כן מדתנן וכו'", והעיר האליה רבה (ס"ק ט) שבבה"ג מבואר שלמד כן ממק"א, וכ' שהב"י [והב"ח] לא ראו דבריו, ולכן נדחקו ליישבו.
[1] והרב ישראל סיתהון העירני בזה"ל: וראיתי להעיר מדבר מחודש שהראני ידי''נ ר' שאול יצחקי נר''ו בספר 'יוקח נא' להגאון ר' אברהם משאלוניקי ז''ל (או''ח סי' פט דף ד ע''ב) שכתב וז''ל, וכבר נודע נמי דיש מסורת בידן דמרן ז''ל כשראה בספר הזוהר, ההוא אמר דאם היה רואה ספר הזוהר קודם שיתחיל לחבר ספר הארוך בית יוסף היה פוסק בכל מקום כמ''ש הזוה''ק דמי יבא אחרי התנא רשב''י זי''ע. (עכ''ד מרן) אלא דלענ''ד נראה דאם היה עושה כך מרן, לא היינו מקבלים אנו בני ספרד כהוראותיו של מרן בכל אשר יאמר כי הוא זה, דאין רוב הציבור יכולים לעמוד על דברת חומרות לשונות הזוהר כנודע, עכ''ל.
נראה שספר תורת הבית להרשב"א מרן מחשיבו כמעט כא' מעמודי הוראה, ולכן פוסק כמותו בכמה דוכתי אף נגד כמה מכלליו.
דרופתקי דאורייתא
חבר חדש
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 178
כמובן לא יכול להיות חיים ביד, שהוא לפני סימנים ולא מערכות
ואולי כל החיים או גנזי חיים ול"ע שם כעת
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,388
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
יעויין דברי הג"ר עזרא עטייה זצ"ל בהסכמתו לשו"ת חזון עובדיה -
ומעניין להביא תגובת הגר"ע יוסף זצ"ל על דברי רבו -
מעניין ביותר!
ולתועלת הרבים, אעתיק דבריו במילואם -
לא ידעתי שהיית 24/7 איתו...
ולגופו של עניין מרן זצוק"ל אמר פעם בלווין שהוא נוהג כן.
ורק היו נוהגים כן בביתו ואפי' לא חשב לומר להם להחמיר.
ובכל מקרה לא כתב את הלשון הזאת ''בחור המקפיד בשבת בהכנת כוס תה לפי החומרות המקובלות, או שמחמיר בפתיחת בקבוקים בשבת וכן עזה''ד, כשמגיע לידו נסיון של עבירה כזו או אחרת הרי שמצליח לעמוד בנסיון בהצלחה, לפי שמרגיש את עצמו מורם מעם וכיצד אני שמקפיד כל כך בדקדוקי ההלכה אכשל בעבירה פלונית, הרי זו סתירה גמורה לכל מהותי ואישיותי''.
אבל אם אני לא מקפיד על "פתיחת בקבוקים" יהיה לי "פחות כח" לעמוד בנסיונות...
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
נו באמת
אם אני אכתוב "מי שלומד מסילת ישרים חצי שעה כל יום, כשמגיע לידו נסיון של עבירה כזו או אחרת הרי שמצליח לעמוד בנסיון בהצלחה", ז"א שמי שלא לומד מס"י חצי שעה בכל יום יצא שבאבניק?!
- סטטוס