כבדרך אגב
נמנה את המתירים [הספרדים]
גבי דגים בחלב [כאשר השיגה ידי]
.
והן אמת שכבר
- כאן - כבר העלו חלק מהדברים , וכן העלו עוד דברים שלא ראיתים
מ"מ אעלה את המקומות שמצאתי , ויש להשלים את זה עם מה שהביאו עוד באשכול הנ"ל.
החיד"א.
ב. הפרי חדש.
ג. פרי האדמה [לר' רפאל מיוחס] - הל' מאכלות אסורות פ"ט ה"ה- גבי דגים בחלב, והוא- דהביא את האחרונים שכתבו שהוא ט"ס בב"י, ולאחמ"כ הביא את דברי כנה"ג שקיים את הגירסא בב"י הנ"ל.
וע"ז כותב בזה"ל
"ויסוד הדבר שהוא מדברי הרופאים שאומרים שיש סכנה, לא הזכיר הב"י ז"ל שם"
והיינו- דכוונתו לדחות טעם שכתב הכנה"ג לקיים הגירסא ע"פ מה ששמע בשם הרופאים, דבב"י לא הוזכר מזה כלום וא"כ חוזר מה שהביא לפנ"כ בשם האחרונים שזה ט"ס בב"י.
ד. ראשון לציון [לר' חיים בן עטאר] על יו"ד סי' רמב ס"י- גבי שאסור לחכם להתיר דבר תמוה שיראה לרבים שהתיר את האסור.
ומביא דוגמא שקרא עמו שהתיר דגים שעלו בקערה לאוכלם בכותח והיה נראה בעיניהם שהתיר להם בשר וחלב.
ולכן כותב דכל מילתא כי האי לא לשרי איניש אי ידע דאיכא למיטעי בה ההמון.
מ"מ להדיא- שהיה מנהגם שבא לאכול דגים עם חלב, ולא זו בלבד אלא עוד ששאלוהו שם כשעלו בקערה של בשר והתיר להם הן מצד איסור בו"ח והן מצד דגים בחלב [אלא שהיה שם בעייה צדדית שזה עלה בקערה עם בשר ויש חשש של בשר וחלב , ולכן מסיק שבכה"ג לא להתיר בפני ההמון שיחשבו דשרי בשר וחלב].
ה. בית מנוחה [לר' יהודה שמואל אשכנזי] עמ' 146 – גבי דגים בחלב.
אחר שהביא שם את הטעם של האוסרים סיים בזה"ל
"וברוב המקומות אוכלין גבינה ודגים יחד ואין חושש".
ו. אשר לדוד [לר' דוד מועטי] – אורח חיים עמ' ג' בסופו על דגים וחלב.
דהביא את הדין של בשר ודגים , והביא את דברי המ"א ע"ז דבזמן הזה אין סכנה וכו' וע"ז הוסיף
"ונראה דמכ"ש בעניין דגים בחלב אע"ג דביו"ד סי' פז כתב בב"י ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, דבזמן הזה אין חשש סכנה כלל", וסיים כאן את הנושא.
ז. מכתבי הלכה יצחק ירנן [לר' יצחק שחיבר]- עמ' נט גבי דגים בחלב.
וז"ל שם-
"ואשר לענין דגים בחלב לא היה מנהג ברור ע"ז ולא שמעתי מי שהיה מקפיד בדבר".
ח. כף החיים סי' קע"ג סק"ג – אחרי שהביא את האומרים שיש בזה סכנה, הביא ג"כ את החולקים ט"ז וש"ך וחת"ס ופת"ש , ואז מסיים
"ונראה כיון דזה על פי הרפואה, ואויר המקומות אינו שוה כידוע, אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק, ועל כן במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר משום דחמירא סכנתא מאיסורא".
להדיא בדבריו- שאם יש מקום שכבר דשו בו רבים באותו אויר ואותו מקום ולא ניזוקו , דשרי שפיר, וא"כ אנן דנמצאים במקום שכבר דשו בו רבים שרי אף לפי דבריו.
ט. וכן
כך היה המנהג במצרים כאשר יראה בספר המסעות של ר' יעקב ספיר [הנקרא, אבן ספיר] יעויין שם
שמעיד על ארץ מצרים שהיו אוכלים דגים בחלב .
וז"ל שם בפרק ח גבי קאירא של מצרים – מדבר על היהודים שם ועל מנהגיהם ולבושיהם ולשונם ותפילתם וכו' ובהמשך שם כותב "עת יכניסו בן זכר לברית קדש יובילוהו לביה"כ בשירים ובכלי זמר תוף חליל וכנור וינגנו כל משך עת המילה ובקריאת השם תצללנה הנשים העומדות למעלה בעזרת נשים בלשונן מכה על החיך הנשמע כמו לו לו לו פעמים רבות מצלצל האזנים וזאת תרועת שמחה בכל הארצות הקדם
, על סעודת מצוה זאת לא יעלה מאכלי בשר, רק חמאה גבינה דגים ומיני מתיקה, אף אם עושים לחם רב".
