בירור מקורותיו והכרעותיו של הגר"מ מאזוז שליט"א בנוסחאות התפלה

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אור נאמן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
הצטרף
8/1/25
הודעות
37
להלן מקומות שהרחיב בזה מרן ראש הישיבה שליט"א, ותלמידיו הרחיבו דבריו והוסיפו נופך (באשר דבריו באים בדרך כלל בקיצור נמרץ).
מלבד זה, יש מקומות שהאריך הרב שליט"א ספציפית לגבי הגהה זו או אחרת, ולא הובאו.
[חלק היה כבד, והבאתי קישור להורדה מדרייב]



א) שו"ת בית נאמן ח"א חאו"ח ריש סימן ו' - לגבי לשון מקרא ולשון חכמים. [מתוך תשובה ארוכה 45 עמ' על ענין "חי העולמים", משנת התש"מ].

ב) אור תורה ניסן-אלול תשס"ט - מאמר ארוך מקיף על נוסחאות התפילה ועל הדקדוק בתפלה (ועל חכמת הדקדוק בכלל).

ג) הגהה בשו"ת איש מצליח ח"א (חאו"ח סי' י"ט), משנת התשל"ד. [בעיקר על כ"ף הכינוי].

ד) אור תורה אב תשע"ב, תשובה לכמה מ"השגותיו" של הרב יצחק יוסף על נוסחאות התפלה.

ה) מאמר מתלמיד מרן הגר"מ - הגאון רבי אליהו מאדאר שליט"א, קונטרס "איש מצליח", בסוף קובץ ויען שמואל התש"ס.

ו) מאמר מתלמיד מרן הגר"מ - הגאון רבי מרדכי מאזוז שליט"א, על גירסת "מהר והבא עלינו וכו' מהרה", בסוף קובץ ויען שמואל תשס"ח.
 

קבצים מצורפים

מתוך תשובה ארוכה 45 עמ' על ענין "חי העולמים"
כבר השיב לנכון הרב אבר"ך באור תורה על כל דבריו של הגר"מ מאזוז בזה.
מנהג 'כל' ישראל בכל הדורות היה לומר חי בפתח. חשבון הראשונים שמנה אינו נכון בהרבה דברים.
למעשה יש רק ג' ראשונים בלבד ש'הגיהו מעצמם' נגד הנוסח שהיה לפניהם, לומר בצירי.
הדבר מתועד בכל עדות ישראל לדורותם לומר בפתח.
יש כלל ברזל בהגהת הסידורים. עם ישראל בכללו לא טועה ולא טעה!!. נוסח שידוע שהיה בכל עדות ישראל - זה אומר שהתקבל איש מפי איש עד חכמי התלמוד.

הפלא הגדול שלי שכשלמדתי סוגיא זו הזדעזתי מאוד. שבקונטרס לאוקמי גירסא שנכתב אחרי הרבה שנים מהמאמר באור תורה של הרב אבר"ך - חזר הגר"מ מאזוז וכתב את כל טענותיו בקצרה בלי לענות כלל על טענותיו של הרב אבר"ך! לאחר שכבר הוכיחו לו שטעה בלי להתחייס כלל, ולכתוב כביכול שרוב הראשונים סוברים כמותו.

[בעיקר על כ"ף הכינוי].
גם בזה האריך הרב אהרן גבאי ש'בכל' סידורי ישראל לדורותם כף הכינוי זה בנקבה ולא בזכר. אין אף נוסח קדום שגורס בזכר.
גם הראיה שהביא ממחברת מנחם - טעות גמורה היא, ושם כתוב בדיוק להיפך!!

א) שו"ת בית נאמן ח"א חאו"ח ריש סימן ו' - לגבי לשון מקרא ולשון חכמים.
גם בזה האריך בספר תורת הקדמונים ח"ב בראיות ברורות שלשון התפלה הוא לשון חכמים ולא לשון מקרא, והדברים פשוטים מאוד, וכדברי היעב"ץ, ופלא גדול על מי שלא סובר כן.

'ועל זקניהם' - זהו שיבוש וכפי שהאריך הרב אהרן גבאי. לא היה שום נוסח בעולם שגרס תיבות אלו. באשכנז אמרו ועל זקני שארית וכו', אולם 'ועל זקניהם' לא אמרו כלל. זוהי טעות בהבנת התוספתא ללא ידיעה מה היה נוסח א"י הקדום. ובפרט שהגר"מ מאזוז שיבש את נוסח שער הכונות שם שכתוב להדיא שלא כדבריו ועשה בו 'כביכול' טעות סופר, היפך כונתו, וכן לא יעשה!!

כרעותיה בכף דגושה - ג"כ כנ"ל. נגד כל!! הראשונים וכפי שהאריך הרב יוסף מזרחי. הגר"מ מאזוז נצמד ללחם ביכורים כאילו אין אחריו כלום ואין זה מן האמת כלל, להחשיב את רבני תוניס יותר מכולם.

ויש עוד להאריך בזה - אולם אין כאן מקומו.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:
ניכר בבירור שלא קראת שום דבר מהמאמרים שהבאתי.

ומ"מ אכתוב שתים מן השיטין.

מנהג 'כל' ישראל בכל הדורות היה לומר חי בפתח. חשבון הראשונים שמנה הרב מאזוז אינו נכון בהרבה דברים.
למעשה יש רק ג' ראשונים בלבד ש'הגיהו מעצמם' נגד הנוסח שהיה לפניהם, לומר בצירי.
הדבר מתועד בכל עדות ישראל לדורותם לומר בפתח.
חלמא טבא חזית!
וניכר שלא קראת כל דברי מרן ראש הישיבה שליט"א בזה. חבל.
[ראה בשו"ת בית נאמן ח"א סי' ו-ז-ח].

למעשה יש רק ג' ראשונים בלבד ש'הגיהו מעצמם' נגד הנוסח שהיה לפניהם, לומר בצירי.
זה כבר משהו חדש ומיוחד. גם לראשונים אסור לכתוב כיצד הנכון לגרוס בתפלה!


יש כלל ברזל בהגהת הסידורים שאותו כנראה לא שת לבו הרב מאזוז. עם ישראל בכללו לא טועה ולא טעה!!. נוסח שידוע שהיה בכל עדות ישראל - זה אומר שהתקבל איש מפי איש עד חכמי התלמוד.
אתה יודע שדעת הגר"א לומר חי העולמים בצירי, כן?
וכת"ר לא שת לבו לקרוא דברי הרב מאזוז בהסבירו את טעמו ונימוקו. שרי ליה מאריה.
אין לרב מאזוז הגהה אחת שאין לה יסוד ומקורות בראשונים ואחרונים!

הפלא הגדול שלי שכשלמדתי סוגיא זו הזדעזתי מאוד. שבקונטרס לאוקמי גירסא שנכתב אחרי הרבה שנים מהמאמר באור תורה של הרב אבר"ך - חזר הרב מאזוז וכתב את כל טענותיו בקצרה בלי לענות כלל על טענותיו של הרב אבר"ך, וזהו מעשה שלא יעשה!! לחזור על טעויותיו הנוראות!! לאחר שכבר הוכיחו לו שטעה בלי להתחייס כלל, ולכתוב כביכול שרוב הראשונים סוברים כמותו.
דברי הבל וחוצפה כלפי מי שגדול ממך בחכמה ובמנין!
תירגע, בשו"ת בית נאמן ח"ב חאו"ח סי' ט' האריך להשיב על כל דברי הרב אבר"ך. [וגם בשו"ת בית נאמן הוסיף בין השיטין תשובות על דבריו בקצרה].

ואחתום בלשון הרב שליט"א בהסכמה לשו"ת "תרחם ציון" להרב אבר"ך זצ"ל (ומצ"ב): "ודיינו מ"ש המאירי בחיבור התשובה (עמוד תקכב) שנוסח חי העולמים בפתח "מבואר ההפסד".
גם בזה האריך הרב אהרן גבאי ש'בכל' סידורי ישראל לדורותם כף הכינוי זה בנקבה ולא בזכר. אין אף נוסח קדום שגורס בזכר.
נניח שזה נכון [וזה לא נכון], בכל זאת זה לא מנע את גדולי חכמי אשכנז לפני 400 שנה [מהרש"א הב"ח והסמ"ע ועוד] להסכים עם המדקדק רבי שבתי סופר להגיה נוסחתם, ולגרוס מכאן ולהבא כ"ף הכינוי בקמץ!
וכן דעת הגר"א והיעב"ץ והנוב"י ועוד. וכן נוהגים האשכנזים עד היום.

גם הראיה שהביא הרב מאזוז ממחברת מנחם - טעות גמורה היא, ושם כתוב בדיוק להיפך!!
אל תגזים!
מקסימום לדעתך זה "דיוק" והוא "לא מוכרח".
אבל ממש לא להיפך...

עכ"פ זו לא הראיה היחידה.

גם בזה האריך בספר תורת הקדמונים ח"ב בראיות ברורות שלשון התפלה הוא לשון חכמים ולא לשון מקרא, והדברים פשוטים מאוד, וכדברי היעב"ץ, ופלא גדול על מי שלא סובר כן.
ובכל זאת דעת היעב"ץ שצריך לומר כ"ף הכינוי בקמץ, וכעס על מי שזלזל בהגהה זו.
וכן דעתו לומר בורא פרי הגפן בגימ"ל בקמץ, ולא כמנהג מר אביו החכם צבי.
ע"פ מה הגיה כן אם לא ע"פ דקדוק לשון המקרא?

זוהי טעות בהבנת התוספתא
ומה עם הירושלמי בשלוש מקומות?
רק ליידע את הקוראים, שהגירסא "ועל זקניהם" מאוששת ע"י הרב פתח הדביר (סי' קי"ח) והגאון ר' חיים פלאג'י בספר כף החיים (סי' ט"ו אות ל"ב), ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' ט') ושכ"ה במחזור ויטרי ובסידור רבנו שלמה מגרמייזא ובספר הרוקח ועוד. וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל.


ובפרט שהרב מאזוז שיבש את נוסח שער הכונות שם שכתוב להדיא שלא כדבריו ועשה בו 'כביכול' טעות סופר, היפך כונתו, וכן לא יעשה!!
קצת דרך ארץ לא יזיק!
רק אזכיר כי במנחת אהרן פארדו (כלל ט"ז אות ל') כתב שהאר"י ז"ל קיים גירסת ועל זקניהם. ולא ככתוב לפנינו בשעה"כ. ולהגהת מרן רה"י ניחא.
וההגהה בשער הכוונות הסכים עליה בשו"ת יחוה דעת ח"ה מהדורא חדשה (עמוד כו בהערה) דבר בשם אמרו. וכן בשו"ת יביע אומר ח"ח (חאו"ח סי' י"א אות י"ח) הביאה.



על שאר דבריו אין לי אפשרות להגיב, כי לא ציין מקור לדברי הכותבים.


הרב מאזוז נצמד ללחם ביכורים כאילו אין אחריו כלום ואין זה מן האמת כלל, להחשיב את רבני תוניס יותר מכולם.
דברי ילדות ושטות.


טרחתי הפעם להתייחס לרוב ככל הדברים, שלא יחשבו שאנחנו מסתתרים וכיו"ב.
אבל ראיתי שזה לקח לי זמן רב, על כן אחת דיברתי ולא אענה עוד למי שלא מדבר בדרך ארץ כדרכה של תורה, ומפריח סיסמאות כלליות ופלוני כבר דחה ופלמוני כבר כתב, ואף לא מציין מקור לדבריהם. ודי בזה.
 

קבצים מצורפים

תירגע, בשו"ת בית נאמן ח"ב חאו"ח סי' ט' האריך להשיב על כל דברי הרב אבר"ך.
לא ראיתי. אין באוצר החכמה.
מעניין מה השיב לו.
יש 15 ראשונים מפורשים!! ללא דיוקים שאומרים להדיא!! לומר בפתח.
בקונטרס לאוקמי גירסא כתב שדעת 'כל' הראשונים לומר בצירי. וזה על פי דבריו באור תורה שכשמנה את הסוברים לומר בפתח - מנה רק אחרונים ולא ראשונים, ולא ידע מהראשונים הנ"ל.
האם הדבר נכון לעשות כן??
ואחתום בלשון הרב שליט"א בהסכמה לשו"ת "תרחם ציון" להרב אבר"ך זצ"ל (ומצ"ב): "ודיינו מ"ש המאירי בחיבור התשובה (עמוד תקכב) שנוסח חי העולמים בפתח "מבואר ההפסד"
אז מה אם המאירי כתב כן? הוא דעת יחיד בראשונים, ומסורת ישראל וכל חכמי ישראל סברו לא כמותו.
האם בגלל שפוסק אחד יכתוב מילים חריפות נגד המסורת ושאר חכמי ישראל נקבל את דבריו?
אתה יודע שדעת הגר"א לומר חי העולמים בצירי, כן?
וכת"ר לא שת לבו לקרוא דברי הרב מאזוז בהסבירו את טעמו ונימוקו. שרי ליה מאריה.
אין לרב מאזוז הגהה אחת שאין לה יסוד ומקורות בראשונים ואחרונים!
כנראה שאתה לא הבנת את העיקרון.
ידוע שהרבה אחרונים ומעט מהראשונים כתבו לומר בצירי.
כל זה גרם להם מפני שלא ידעו שהנוסח האמיתי והמקורי הוא בפתח.
אנו יודעים זאת עפ"י 'כל' הסידורים כת"י שיש לנו היום, וזה מתאים גם לרוב רובם של הראשונים שגרסו וקיבלו נוסח זה.
מקור בראשונים יש [מאירי ועוד ב' ראשונים] וגם באחרונים יש.
אבל כשיש לנו מקורות חזקים יותר ע"פ 'רוב' הראשונים - זה מכריע, ומבטלים את סברתנו ודעתנו לאחר שנודעה האמת.
נניח שזה נכון [וזה לא נכון], בכל זאת זה לא מנע את גדולי חכמי אשכנז לפני 400 שנה [מהרש"א הב"ח והסמ"ע ועוד] להסכים עם המדקדק רבי שבתי סופר להגיה נוסחתם, ולגרוס מכאן ולהבא כ"ף הכינוי בקמץ!
וכן דעת הגר"א והיעב"ץ והנוב"י ועוד. וכן נוהגים האשכנזים עד היום
שוב פעם אתה לא מבין את העיקרון.
כל המגיהים במשך הדורות לא ידעו את נוסח 'כל' עם ישראל. פעם לא היו מאגרים של סידורי כל הארצות מכל העדות וכל השנים, ולכן חשבו שהסידורים הם 'טעות' [כפי שעדיין יש כאלו שחושבים כיום].
כיום אנו יודעים שאין הם טעות אלא 'מסורת שעברה מחכמי התלמוד'. עם ישראל בכללותו לא טועה. אם יש 'מחלוקת' במסורות - אפשר לומר שצד אחד טעה ואחד צדק, אבל להטעות את 'כל' ישראל לא שייך כלל.
זה מה שהשתנה בין הדורות האחרונים לבין הדור שלנו, ואת זה לא כולם יודעים ולא כולם מבינים.
ומה עם הירושלמי בשלוש מקומות?
רק ליידע את הקוראים, שהגירסא "ועל זקניהם" מאוששת ע"י הרב פתח הדביר (סי' קי"ח) והגאון ר' חיים פלאג'י בספר כף החיים (סי' ט"ו אות ל"ב), ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' ט') ושכ"ה במחזור ויטרי ובסידור רבנו שלמה מגרמייזא ובספר הרוקח ועוד. וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל.
שוב פעם אתה בורח מהמציאות האמיתית.
בירושלמי לא כתבו לומר 'ועל זקניהם'. כתוב 'וכולל של זקנים במכניע וכו''. כשתדע את נוסח ארץ ישראל תבין מה הכונה, וזה מה שהאריך הרב גבאי במאמרו.
אתה מביא לי אחרונים שגם לא ידעו מהנ"ל.
עד הדור האחרון לא ידעו כלל שיש כזה דבר נוסח א"י, אז בודאי שכולם הבינו כך.
מה עם כל הראשונים שלא גורסים ועל זקניהם, האם הם לא ידעו תוספתא וירושלמי? האם אפשר
רק אזכיר כי במנחת אהרן פארדו (כלל ט"ז אות ל') כתב שהאר"י ז"ל קיים גירסת ועל זקניהם. ולא ככתוב לפנינו בשעה"כ. ולהגהת מרן רה"י ניחא.
וההגהה בשער הכוונות הסכים עליה בשו"ת יחוה דעת ח"ה מהדורא חדשה (עמוד כו בהערה) דבר בשם אמרו. וכן בשו"ת יביע אומר ח"ח (חאו"ח סי' י"א אות י"ח) הביאה.
לדעת האר"י צריך לומר 'ועל זקני שארית עמך בית ישראל ועל חכמיהם ועל לומדיהם' ועל פליטת. יש לך ראיה שלא? מי החליט להוסיף 'ועל זקניהם'? החליטו שחסר 'רק' ב' מילים, וגם החליטו איזה מילים חסרות, ממתי עושים כזו הגהה.
האר"י בא לאפוקי מהנוסחאות שלא אמרו כלל ועל פליטת בית סופריהם ולכן כתב לומר את זה.
לקחו אותו ושמו בפיו דבר שלא אמר מעולם.
הרי לא היה שום נוסח בעולם שגרס 'ועל זקניהם', אז איך האר"י יאמר נוסח כזה בסתמא? ועוד דוקא מילים אלו שהם העיקריות נשמטו? וגם בכתב ידו של מהרח"ו נשמטו? כמה הנייר סובל, העיקר לא לקבל את האמת באיצטלה של קבלת האמת.


להגיה מתוספתא נגד ראשונים ומסורת ספרד במשך כל הדורות?
על שאר דבריו אין לי אפשרות להגיב, כי לא ציין מקור לדברי הכותבים.
מצורף מאמרו של הרב מזרחי בענין כרעותיה.

מעניין אם באמת תחזרו בכם בעקבות הראיות מכל הראשונים.
 

קבצים מצורפים

לגבי ניקוד שמך מביא הגאון הנאמ"ן שליט"א (או"ת תשס"ט) ראיות מרבי דונש בן לברט ומרבי שמואל הנגיד שייחסו את ניקוד השווא ללשון המשנה והתלמוד. לענ"ד זו ראיה קלושה, מדוע להם לכתוב ב"לשון התפילה" כאשר עיקר לשון זו הוא "לשון חז"ל" שעבר בצורה כתובה במסורת ארוכת שנים ובאוצר מילים עצום מימי בית שני, בעוד שסידורי תפילה כתובים, המייצגים אוצר מילים דל יחסית לכלל ספרות חז"ל, לא היו בנמצא אלא מזמן רס"ג, וכמו שאין לייחס את לשון המקרא לישיבת כסא רחמים, כך אין לייחס את לשון חז"ל לספר שנכתב על ידי רס"ג.

ובעיקר הדבר ברור שרבותינו חיברו התפילה לפי לשונם - יחד עם שיבוצים פה ושם מן המקראות. הסיפור של ידיעה וכתיבה בעברית מקראית (עם כל הניואנסים של הדקדוק) החל להתפתח, אחרי תקופת חז"ל, בזמנו של דונש (תלמידו של רס"ג, שיש מפרשני הראשונים הרואים בו ראש וראשון לפרשני התנ"ך) והייתה נחלת מעטים מאוד, ואפילו הרמב"ם שהיה גאון בכל מדע וחכמה כתב את משנה התורה שלו בלשון המשנה ובניגוד לכללי הדקדוק והתחביר המקראיים, ולכן מוזרה מאוד המחשבה שכבר בזמנו של דונש כלל ישראל התפללו בלשון המקרא.
 
עיין גם במצורף מה שהשיב לנכון על כל דברי הגר"מ מאזוז.

עיין בהערה 3 במאמר.

מעניין שהוא בזמנו תקף את עיתון 'יתד נאמן' שלא נתנו לו להשיב על דבריו של הגרח"ק בענין הגיית שם ה' והקמץ של הספרדים, ולכן פרסם מאמר באור תורה על כך.
ובירחון שעומד תחת חסותו [ואל תענה לי שהירחון לא קשור אליו...] נכשלים באותו הדבר שעליו הוא טוען. היכן היא האמת המדוברת?
 

קבצים מצורפים

עיין גם במצורף מה שהשיב לנכון על כל דברי הרב מאזוז.

עיין בהערה 3 במאמר.

מעניין שהרב מאזוז בזמנו תקף את עיתון 'יתד נאמן' שלא נתנו לו להשיב על דבריו של הגרח"ק בענין הגיית שם ה' והקמץ של הספרדים, ולכן פרסם מאמר באור תורה על כך.
ובירחון שעומד תחת חסותו [ואל תענה לי שהירחון לא קשור אליו...] נכשלים באותו הדבר שעליו הוא מתמרמר. היכן היא האמת המדוברת??
כנראה שמימיך לא פתחת את הירחון הנ"ל כי בהחלט נותנים שם במה מכובדת גם לחולקים על מרן הגר"מ. (אתה מוזמן לפתוח ולראות).
שתי סיבות אפשריות למה המערכת מיאנה להדפיס (אם בכלל)
או שהמאמר היה כולו בלשון זלזול כלפי מי שגדול, והכותב לא הסכים לערוך את לשונו
או שכבר פרסם פעם אחת וענו לו ודחו את טענותיו, וניסה לפרסם שוב בלי לענות על התגובות

אגב, עם כל זה שהירחון תחת חסותו ותחת ישיבת כסר"ח, הרי שהוא מופץ אצל גדו"י מכל החוגים ורבים כותבים בו לאו דווקא מתלמידי הישיבה, בזמנו פורסמו הערות מרן הסטייפלער על אחד המאמרים בירחון (היה מנוי עליו), וגם בזמננו רואים בו ממאמרי ספרדים חסידים וליטאים, גם מרן הגאב"ד הגרש"י זעפרני מפרסם בו מאמרים מפעם לפעם, ושמועה שמעתי שלפני כ- 40 שנה אף נפגש עם הגר"מ בקשר לפולמוס גדול שהיה ע"ג הירחון.
 
כנראה שמימיך לא פתחת את הירחון הנ"ל כי בהחלט יש נותנים שם במה מכובדת גם לחולקים על מרן הגר"מ. (אתה מוזמן לפתוח ולראות).
שתי סיבות אפשריות למה המערכת מיאנה להדפיס (אם בכלל)
או שהמאמר היה עולו בלשון זלזול כלפי מי שגדול והכותב לא הסכים לערוך את לשונו
מסתמא שזה גם הסיבה שיתד לא הסכימו לפרסם את המאמר של הרב מאזוז כנגד הגרח"ק, משום שהיה בו לשונות של זלזול...

נסית פעם לשלוח לשם הערה על הרב מאזוז? כנראה שמימיך לא.
אני נסיתי. הם לא מוכנים לקבל! העורך פעם כתב במפורש שאת כל ההערות על הרב מאזוז לשלוח לבית שלו ולא לאור תורה!

האם ראית איך כותבים שם על הרב יצחק יוסף? אין לי שום צל צילו של ספק שהרב יצחקי לא כתב בלשון יותר חריפה מהלשונות שכותבים ומדפיסים שם על הרב יצחק יוסף.
בודאי שהוא כתב בלשון תקיפה, אבל לא מזלזלת.

העורך עורך את כל הלשונות של כולם [כנראה אתה לא יודע], ומשום מה דוקא את זה לא הסכים לערוך.
 
מסתמא שזה גם הסיבה שיתד לא הסכימו לפרסם את המאמר של הרב מאזוז כנגד הגרח"ק, משום שהיה בו לשונות של זלזול...

נסית פעם לשלוח לשם הערה על הרב מאזוז? כנראה שמימיך לא.
אני נסיתי. הם לא מוכנים לקבל! העורך פעם כתב במפורש שאת כל ההערות על הרב מאזוז לשלוח לבית שלו ולא לאור תורה!
אתה מדבר על התקופה האחרונה, ועל הערות מאוד ספציפיות וישירות שהם הודיעו לפני כשנה או שנתיים שמעכשיו שאלות לרב יש להפנות אליו ולא לכתובת הירחון. מאמרים כללים עם מחלוקת על הרב הם בהחלט מקבלים.
העורך עורך את כל הלשונות של כולם [כנראה אתה לא יודע], ומשום מה דוקא את זה לא הסכים לערוך.
אני יודע, ועדיין יש ויש, הוא עורך ממש מלמעלה אם יש משהו פה ומשהו שם, הוא לא יערוך מאמר שלם שעיקרו נועד לנגח כמו מאמרו של יצחקי.
 
רבותי, מזכיר לכולם את כללי הפורום.
מותר לשאול, מותר להביע דעה אחרת ומותר להקשות כדרכה של תורה.
אסור להביע לשונות של זלזול כלפי אף רב בישראל, גם אם הוא לא הרב שלך.
הודעות שידווח על כך שיש בהן זלזול בת"ח תימחקנה לאלתר.
 
במאי דסלקת אפתח.

ובעיקר הדבר ברור שרבותינו חיברו התפילה לפי לשונם - יחד עם שיבוצים פה ושם מן המקראות.
זהו, שמדברי האבודרהם משמע להיפך, "ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא, ולכן תמצא כתוב בפירוש הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מעניניה, ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא".
והראב"ע (קהלה ה') כתב יתירה מזו, והעיר על הפייט הקלירי שערבב בפיוטיו לשון תלמוד וכו': "ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כולה דברי צחות בלשון הקדש וכו'". [אם כי לכאורה דברי הרד"א מדוייקים יותר, שיש מעט לשון תלמוד בתפלה].


ועכ"פ כל זה על תיבות מסויימות, אבל אינו ענין לכללי הדקדוק והניקוד בתפלה, שבודאי הם ע"פ דקדוק לשון המקרא.
ואזכיר בזה מה שמובא במאמרי מרן הגר"מ מאזוז, שהתוס' בברכות (דף מ"ט ע"ב) ורב עמרם גאון ועוד ראשונים כתבו שאין לומר בזימון "נברך לאלהינו", כי לא מצינו במקרא לשון ברכה עם למ"ד.
ויש עוד כהנה וכהנה בפוסקים ראשונים ואחרונים, שדנים בתפלה ע"פ כללי לשון המקרא.
והוזכרו במאמרים שצירפתי בתחילת האשכול.

רק אחדד קצת, שלמעשה הדיון כעת על לשון תפלה אם הוא לשון מקרא וכו', אינו הערה ודיון סביב דעת מרן הגאון הנאמ"ן שליט"א, אלא למעשה הוא דיון סביב דעת הגר"א! שהגיה רבות ע"פ לשון המקרא (בהגהותיו בש"ע אחרי סי' קנ"ו), וכ"כ במפורש בכמה מקומות (יו"ד סי' שכ"ח). ולמעשה מרן הנאמ"ן טוען שגם הספרדים צריכים לקבל דברי הגר"א בזה....
[כמובן הגר"א לא היחיד, אבל לרוב גדולתו הזכרתי אותו].



לגבי ניקוד שמך מביא הגאון הנאמ"ן שליט"א (או"ת תשס"ט) ראיות מרבי דונש בן לברט ומרבי שמואל הנגיד שייחסו את ניקוד השווא ללשון המשנה והתלמוד. לענ"ד זו ראיה קלושה, מדוע להם לכתוב ב"לשון התפילה" כאשר עיקר לשון זו הוא "לשון חז"ל" שעבר בצורה כתובה במסורת ארוכת שנים ובאוצר מילים עצום מימי בית שני, בעוד שסידורי תפילה כתובים, המייצגים אוצר מילים דל יחסית לכלל ספרות חז"ל, לא היו בנמצא אלא מזמן רס"ג, וכמו שאין לייחס את לשון המקרא לישיבת כסא רחמים, כך אין לייחס את לשון חז"ל לספר שנכתב על ידי רס"ג.
זו הערה יפה.
וגם אני הרגשתי בה בזמנו, רק בסגנון אחר מכת"ר דפשיט"ל דלשון התפלה היא לשון חז"ל גמורה.

ובכל זאת אחר העיון בס"ד לדעתי זו ראיה נכונה, ואסביר מעט בהרחבה:
מנחם בן סרוק מסביר את הפסוק "פיזר עצמות חונך" שהכוונה חונה עליך.
דונש בן לברט מעיר עליו דא"כ היל"ל חונך הכ"ף בקמץ ולא בשוא וכו'.
תלמידי מנחם חזרו והשיבו ע"ד דונש (ממש כמו היום....): א) דונש עצמו כותב בשיריו "שא עונותי בחסדך" (כ"ף הכינוי בשוא). ב) אנשי בית שני נסדרה משנתם ונאמר תלמודם בכ"ף הכינוי בשוא. - וא"כ אפשר לפרש גם חונך שבמקרא שהוא חונה עליך אפי' שהכ"ף בשוא.
וכעת נתבונן, כיצד אמר דונש בתפלת שחרית? כ"ף הכינוי בשוא או קמץ? - אילו אמר בשוא, למה העירו לו תלמידי מנחם רק מהשיר שלו ומלשון משנה, היו צריכים להעיר גדולה מזו, הרי דונש עצמו בבוקר התפלל [וגם אנחנו] כ"ף הכינוי בשוא! אז א"כ אינו מוזר כשהכ"ף בשוא, וממילא ה"ה לתיבת "חונך".
אבל אילו אמר הכ"ף בקמץ, ניחא שהוצרכו להביא מפיוטיו ומלשון משנה להוכיח שאינו ניקוד מוזר כ"כ חונך הכ"ף בשוא.
[ודוק היטב, בדגש על ראייתם משירי דונש, דמוכח שבדיון כאן לא התייחסו ללשון מקרא או חז"ל. ולכן לענ"ד זו הוכחה יפה ונכונה, ואע"פ שיש לה דחיה, אך הראיה חזקה יותר מהדחיה. אם כי, אני אישית מבין מי שמעדיף לתפוס הדחיה].


הרב @רק תורה, ממש נעים לדון עם כת"ר כדרכה של תורה, ובזכותו הדברים מתלבנים גם אצלי יותר טוב, ויבוא שכמ"ה.
[בשונה מהזולת, שלא מובן למה מתנפל על דברי הרב מאזוז ולא על דברי הגר"א. ועוד ממשיך לכתוב ולהשמיץ בנושא חי העולמים, אחרי שכבר נתגלה לו שיש להגאון הנאמ"ן תשובה על כל דברי הרב אבר"ך. אגב, למה לא חשב ע"ז מעצמו, שת"ח גדול לא יתעלם בשאט נפש מדברי ידידו שהעיר עליו, אלא יש לו תשובות על דבריו?... (ושו"ר שחוצפה הלזו מקורה בדברי ר"ד יצחקי שצירף). וההי"ב. ועוד מצפה ממני לחזור בי בעקבות כל "התגליות" בסידורים ישנים של הרב גבאי, כאילו אני "מאן דאמר", וכאילו הסידורים הם הלכה למשה מסיני, ועוד יותר מראשונים... וגם מה שנתן "מוסר" על ירחון אור תורה שלא הדפיסו המאמר של ר"ד יצחקי וכו' וכו', לא שת ליבו שהוא לא התכוין על ירחון "אור תורה" אלא על ירחון "אור ישראל"... ודי בזה].
 
גם מה שנתן "מוסר" על ירחון אור תורה שלא הדפיסו המאמר של ר"ד יצחקי וכו' וכו', לא שת ליבו שהוא לא התכוין על ירחון "אור תורה" אלא על ירחון "אור ישראל"... ודי בזה].
צודק, לא שמתי לב.

ועוד ממשיך לכתוב ולהשמיץ בנושא חי העולמים, אחרי שכבר נתגלה לו שיש להגאון הנאמ"ן תשובה על כל דברי הרב אבר"ך. אגב, למה לא חשב ע"ז מעצמו, שת"ח גדול לא יתעלם בשאט נפש מדברי ידידו שהעיר עליו, אלא יש לו תשובות על דבריו?... (ושו"ר שחוצפה הלזו מקורה בדברי ר"ד יצחקי שצירף). וההי"ב
לא חשבתי, כי היה מצופה שבירחון אור תורה יגיב על דבריו, ולא הגיב, וגם לא במקום אחר שראיתי.
לא נראה לך הגיוני??

אני מאוד סקרן לדעת איך דוחים 15 ראשונים מפורשים שאמרו שהוא בפתח, עד כדי כך שאפשר לכתוב שדעת 'כל' הראשונים לחתום בצירי, כלומר שכל 15 הראשונים המפורשים - כולם טעות, גם של אבר"ך, גם של הרב יצחקי, וגם של שאר החכמים שעסקו בזה. מעניין מאוד. זה לא חוצפה, נכון?
רק הרב יצחקי שמשיג על הרב מאזוז בדברים נכונים - הוא הוא החצוף.

אני מבין שאין לך מה לענות, ולכן אתה בורח מהדיון בהצטדקות של נרדף. כך דרכם של מי שאין לו לענות.

שלא מובן למה מתנפל על דברי הרב מאזוז ולא על דברי הגר"א
כבר עניתי היטב לעיל.
הגר"א אמר את דעתו ולא שינה בסידורים שכך 'כולם' צריכים לעשות.
הגר"א גם לא ידע מכל הסידורים הקדומים וכל הראשונים שהתגלו בזה, ולכן עליו אין לנו תלונות, אלא על מי שראה את כל הנ"ל לאחר שהוכיחו לו, ועדיין כותב 'שכל' הראשונים דעתם כמותו.
 
במאי דסלקת אפתח.


זהו, שמדברי האבודרהם משמע להיפך, "ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא, ולכן תמצא כתוב בפירוש הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מעניניה, ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא".
והראב"ע (קהלה ה') כתב יתירה מזו, והעיר על הפייט הקלירי שערבב בפיוטיו לשון תלמוד וכו': "ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כולה דברי צחות בלשון הקדש וכו'". [אם כי לכאורה דברי הרד"א מדוייקים יותר, שיש מעט לשון תלמוד בתפלה].


ועכ"פ כל זה על תיבות מסויימות, אבל אינו ענין לכללי הדקדוק והניקוד בתפלה, שבודאי הם ע"פ דקדוק לשון המקרא.
ואזכיר בזה מה שמובא במאמרי מרן הגר"מ מאזוז, שהתוס' בברכות (דף מ"ט ע"ב) ורב עמרם גאון ועוד ראשונים כתבו שאין לומר בזימון "נברך לאלהינו", כי לא מצינו במקרא לשון ברכה עם למ"ד.
ויש עוד כהנה וכהנה בפוסקים ראשונים ואחרונים, שדנים בתפלה ע"פ כללי לשון המקרא.
והוזכרו במאמרים שצירפתי בתחילת האשכול.

רק אחדד קצת, שלמעשה הדיון כעת על לשון תפלה אם הוא לשון מקרא וכו', אינו הערה ודיון סביב דעת מרן הגאון הנאמ"ן שליט"א, אלא למעשה הוא דיון סביב דעת הגר"א! שהגיה רבות ע"פ לשון המקרא (בהגהותיו בש"ע אחרי סי' קנ"ו), וכ"כ במפורש בכמה מקומות (יו"ד סי' שכ"ח). ולמעשה מרן הנאמ"ן טוען שגם הספרדים צריכים לקבל דברי הגר"א בזה....
[כמובן הגר"א לא היחיד, אבל לרוב גדולתו הזכרתי אותו].




זו הערה יפה.
וגם אני הרגשתי בה בזמנו, רק בסגנון אחר מכת"ר דפשיט"ל דלשון התפלה היא לשון חז"ל גמורה.

ובכל זאת אחר העיון בס"ד לדעתי זו ראיה נכונה, ואסביר מעט בהרחבה:
מנחם בן סרוק מסביר את הפסוק "פיזר עצמות חונך" שהכוונה חונה עליך.
דונש בן לברט מעיר עליו דא"כ היל"ל חונך הכ"ף בקמץ ולא בשוא וכו'.
תלמידי מנחם חזרו והשיבו ע"ד דונש (ממש כמו היום....): א) דונש עצמו כותב בשיריו "שא עונותי בחסדך" (כ"ף הכינוי בשוא). ב) אנשי בית שני נסדרה משנתם ונאמר תלמודם בכ"ף הכינוי בשוא. - וא"כ אפשר לפרש גם חונך שבמקרא שהוא חונה עליך אפי' שהכ"ף בשוא.
וכעת נתבונן, כיצד אמר דונש בתפלת שחרית? כ"ף הכינוי בשוא או קמץ? - אילו אמר בשוא, למה העירו לו תלמידי מנחם רק מהשיר שלו ומלשון משנה, היו צריכים להעיר גדולה מזו, הרי דונש עצמו בבוקר התפלל [וגם אנחנו] כ"ף הכינוי בשוא! אז א"כ אינו מוזר כשהכ"ף בשוא, וממילא ה"ה לתיבת "חונך".
אבל אילו אמר הכ"ף בקמץ, ניחא שהוצרכו להביא מפיוטיו ומלשון משנה להוכיח שאינו ניקוד מוזר כ"כ חונך הכ"ף בשוא.
[ודוק היטב, בדגש על ראייתם משירי דונש, דמוכח שבדיון כאן לא התייחסו ללשון מקרא או חז"ל. ולכן לענ"ד זו הוכחה יפה ונכונה, ואע"פ שיש לה דחיה, אך הראיה חזקה יותר מהדחיה. אם כי, אני אישית מבין מי שמעדיף לתפוס הדחיה].
קודם כל יישר כוח גדול על התגובה הארוכה והבהירה,
לגבי המובאה מר"ד אבודרהם - ייתכן וכוונתו באמרו שיסוד המילים במקרא, היינו על השורשים או על השיבוצים, פחות על ענייני תחביר, ניקוד וצורות לשון המאפיינות את לשון חז"ל - צריך באמת בספרו ובנוסחו עד כמה נחית לענייני הדקדוק המקראי.

ההערה מ"נברך לאלוקינו" הערה יפה, אך האם באמת בלשון חז"ל מצאנו נברך לאלוקינו ותוס' הקפידו על לשון המקרא דווקא? יותר מסתבר שכוונתם דמדהקפיד לגבי ברכה שלא לומר 'נברך לאל..' בלמ"ד, בשונה מהודאה, זמרה וכדו' - דנו התוס' שלא נכון לומר כן בעברית - ולא נחתי להבדל הדק בין לשון חכמים ללשון מקרא, ולכאורה אין שום הבדל בזה.

תיקונים ע"פ לשון המקרא אכן נעשו על ידי גדולי ישראל, והדבר נתון במחלוקת ישנה כידוע. עם זאת, כלל ישראל מתפלל בלשון חז"ל כמו "ישתבח", "נקדישך", ועוד ועוד - כפי שהאריך הגאון הנאמ"ן שליט"א.

לגבי רבי דונש - יסוד התפילה וניקודה ייתכן ואינו קדום כל כך. אם התפלל בלשון המקובל אצל החכמים אין בכך רלבנטיות לפירוש העברית הקדומה המופיעה בתנ"ך. הטיעון העדיף הוא ממקבילה קדומה יותר. ואין הכי נמי, מסתבר ש"לשון המשנה" מאפיינת גם את ניקוד התפילה, אלא דתלו דלא תניא בדתניא - במשנה שהיא המקור העברי הכתוב הקדום יותר. ההוכחה מהשיר גדולה, משום שהייתה בזמנו מגמה לשונית חדשה, שדונש היה שותף לה וכנראה גם היה מהמובילים אותה - לפענח את השרשים והפעלים במקרא וליצור בלשונו.
 
לא הבנתי את הראיה של הגר"מ מזוז מתוס' בשבת לא, א שצריך לומר בצירי. מישהו יכול להסביר ממה ההוכחה?
 
לא הבנתי את הראיה של הגר"מ מזוז מתוס' בשבת לא, א שצריך לומר בצירי. מישהו יכול להסביר ממה ההוכחה?
שבתוס' כתוב: "מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע". ובמדרש כתוב שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע.
 
מצורף מאמרו של הרב מזרחי בענין כרעותיה.

מעניין אם באמת תחזרו בכם בעקבות הראיות מכל הראשונים.
אני מחכה שמרן הגר"ע יוסף יקום בתחיית המתים ויחזור בו ממש"כ בקצרה ביבי"א (ט', כ"ב):
1738441166582.png
והעלים עיניו מכל הראשונים שהוזכרו במאמר של הרב מזרחי.
אני כותב זאת ברצינות ולא בסרקזם, כיון שתלמידי הגר"ע לא ישנו כמובן את הנוסח ע"פ דעתם, אלא רק אם וכאשר הרב יחזור בו.
אמנם אולי הרב יצחק יכול לחזור בו במקום אביו ואז כן ישנו, אבל נראה לי שהוא מעדיף להיצמד לאביו בזה ולא לשנות.
 

בין הסדרים:

ראשי תחתית