אם קרית לא שנית, שהרי הגמ' שם מפרשת את כוונתה, וכדכתב רש"י בראש השנה (יד:), "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל... והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".
והיינו שכל זה הוא דוקא באופן שהוא סותר עצמו מיניה וביה, ומיקל כשני הצדדים, ואז שייך בו "מקולי ב"ה וב"ש רשע". אבל אם מיקל בזה כפוסק פלוני ובזה כפוסק פלמוני, אין בזה שום בעיה.
ולדוגמא (בדרך הלצה) אדם המכניס שבת מאוחר כדעת ר"ת, ומוציאה מוקדם כדעת הגאונים, זהו רשע. ומאידך גיסא אדם המכניס שבת מוקדם כדעת הגאונים, ומוציאה מאוחר כדעת ר"ת, עליו נאמר "....בחושך הולך" (ולפ"ז מבואר למה דוקא נקטו בגמ' פסוק זה, כי הוא הולך בחושך ועדיין חושב שלא הגיע זמן צאת הכוכבים...)
