רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ
- יוזם האשכול חיי עולם
- תאריך התחלה
בן מנוח
חבר ותיק
א. כל גנזיו היו תלויים על צוארו עי' מגילה טו ע"ב, וכשנתלה נתלו עמו כמובן, מהספר מטה יהודה.
ב. ובספר עבודת ישראל פירש: שבניו הם היו קניניו שהיה מתפאר בהם מאוד.
[מתוך ביאור מתיבתא]
חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 439
לפ"ז צ"ב ומהו ו קנייניו,
היה צ"ל שהם קנייניו.
בן מנוח
חבר ותיק
א. פעמים שוי"ו החיבור משמש לפרושי קמפרש כידוע במקומות רבים.
ב. דכל דבר בפנ"ח חשיב שבח שאם היה בניו נתלים על העץ הוא שבח, ובפרט שהיו מרובים כנודע. זאת ועוד שהיו חביבים אצל המן הרשע, וזה מפלתו בכפליים, עם צער גדול, והשפלה יתירה.
חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 439
היכן?
חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 439
איך זה רמוז בקנייניו?
שושלתא דדהבא
חבר
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 51
שמעתי שיש אומרים שזרש נתלתה על עץ גם כן, וא"כ אפשר שהיא כקניין להמן הרשע.
בן מנוח
חבר ותיק
יש לכת"ר מושג מקור לעני"ז זה מאוד יעזור לי
צ"ע הלא כמובן גוי לא קונה את אשתו והם חיים יחד ללא קנין ואינם צריכים גט
חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 439
אולי תביא לנו?
שושלתא דדהבא
חבר
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 51
מקור לכך שזרש נתלתה (או תלתה את עצמה): https://www.academia.edu/36021085/סופה_של_זרש_The_end_of_Zeresh
ולגבי קנין - שמא במליצה, כאורחא דלישנא.
לענ''ד כמה שזכור לי יש לחלק בין בניו הגדולים שאותם אינו יכול למכור לבין הקטנים שיכול למוכרם לעבד כקנין נכסיו. ועל כן נאמר גם בניו וגם קניניו. והדברים עתיקים מאוד ואכמ''ל.
לא ולא שהרי סלקא דעתך רק בניו הגדולים הראויים לעונש אבל קטנים לא נתלו ולזה התוספת וקניניו ודו''ק
אתה יכול להעלות לפה?
החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
קניניו מלשון מעשיו כמו ׳קונה הכול׳ ׳קונה שמים וארץ׳ גם כאן רוב בניו וקנייניו היינו מעשיו שהם הבנים שלו. אך צ״ב הכפילות.
כאייל תערוג
חבר פעיל
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 163
ראיתי שבסידור המפורש של הרב ויינגרטן כתב שקנייניו היינו רכושו, וצ"ע.
החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
שמא לא שואלים על פיוטים שאלות...
פיוטים של ראשונים קדמוניים בודאי ששואלים ודנים.
בפשטות הלשון, הוא ע"פ מש"כ במגילה (אסתר ה', י"א): "ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו".
והיינו (בלי מדרשים) שסיפר להם על ריבוי הבנים שיש לו. וזה מה שאמר "רוב בניו וקנייניו", היינו שאת אותם בנים שקרא להם המן "רוב בניו" תלית.
ויש לציין לשאלתך גם את הגמ' במגילה (טו, ב): "וכמה רוב בניו אמר רב ל' עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים ורבנן אמרי אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא דכתיב שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר אבא אמר כולן מאתים ושמונה הוו שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו".
הגמ' במגילה (טו, ב) אומרת: "מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו".
הביא השפתי חכמים, דהר"מ כץ פירש בזה הנוסח ב"מעוז צור": "רוב בניו וקניניו על העץ תלית". דלכאורה מאי "וקניניו"? אלא, שהרי ודאי כשבא המן אל המשתה, היו כל גנזיו חקוקין על לבו כמנהגו. ומיד אחר המשתה אמר המלך "תלוהו עליו", אם כן, הרי תלו את המן עם גנזיו, דהיינו כל קנייניו, על העץ!
[הנ"ל מועתק]
נערך לאחרונה:
אנו עמלים
חבר
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 30
ובפשטות "רוב" הכוונה מלשון ריבוי, וכמו שאומרים בנוסח אשכנז בתפילת נשמת "המהולל ברוב התשבחות". וכ"מ בריטב"א תענית (ו:) וז"ל ושנאמר רב ההודאות מלשון רבוי הדבר כמושנ' את כבוד עשרו ורב בניו וברוב חסדיו וברוב גאונך שכל אלו לשון רבוי ולא לשון רב ממש עיי"ש עוד. וע"ע ברכות נט:.
נערך לאחרונה:
