מה דעת הפוסקים בדין נהיגה לנשים? (תשובות מנומקות בלבד)

[חיי עולם]

מבחינה הלכתית כמובן.

 

[ידידיה]

בעל האז נדברו ממליץ בעד.

 

[חיי עולם]

תשובות מנומקות בלבד...

 

[מתוק מדבש]

עדיף שכמה שפחות יראו ברחוב.

 

[ידידיה]

בעל האז נדברו ממליץ בעד.

עדיף שכמה שפחות יראו ברחוב.

ובאוטובוס

 

[מרנן ורבנן]

הגאון הרב יוסף שיינין, רב העיר אשדוד, ולשעבר אב"ד ת"א, כתב בתשובה: "לא נראה לי שיש בכך בעיות צניעות. אשה ההולכת ברחוב היא יותר נראית מאשר היא בתוך הרכב, ולכן בעיני אין בעיה. ידוע לי שישנם רבנים ששוללים את זה, אני לא יודע למה, לא באתי איתם בדברים ולכן אינני יודע מה הנימוק שלהם. אולי צריך היה לשלול מנשים ללכת ברחוב. לדעתי לאשה שהולכת ברחוב יש בעיה יותר מאשר אשה הנוהגת ברכב".

באופקים הונהג ע”י הגר”ש פנקוס זצ”ל שאין נשים מוציאות רשיון כלל, כמ”ש בשערי תורת הבית (טשזנר, עמוד קפג). וכ”כ בשו”ת משנה הלכות (חי”ב סי’ ש) שלא ראוי לאשה לנהוג ברכב. וראה מה שכתב בס’ דרכי החיים (ח”א עמ’ כד) משם הגרמי”ל לפקוביץ שכשהאשה נוהגת יש בזה הרגל לילדים לחיי לוקסוס וכו’, וזה מזיק לחינוך.

הגר"ד קוק אמר שלפעמים הוצאת רשיון לאשה זה בגדר “אוכל נפש”, כי היא מתעסקת בילדים ובקניות וכו’, ויש לה עגמת נפש מרובה בהמתנה של שעות רבות וכובד המשא וכו’, ולכן כל שהיא נוסעת בעיר, אין בזה חשש. אבל נסיעות מחוץ לעיר, לא תרבה בהם האשה, כי בנסיעות אלו המהירות גדולה יותר, ודעתה קלה והסכנה קרובה יותר. [ובכל מקרה מיוחד יש לפעול בחכמה לפי הענין].

דעת הגרמ”מ שניאורסון זצ”ל מליובאויטש, דכל שאין הדבר יוצא דופן, ויש נשים שרגילות בעיר לנהוג ברכב, הרי שאין בדבר חשש כלל. ועמש”כ בשו”ת אז נדברו (חי”ב סי’ נו, וחי”ג סי’ פ). אכן יש להבהיר שהדברים אמורים לענין נסיעת אשה ברכב, לא כן אשה הנוסעת על אופנוע וכיו”ב, שיש בזה חסרון צניעות. [ע’ פסחים ג ע”א. ודו”ק]. וכן יש להתנות עם האשה שלא תלמד נהיגה אצל גבר, כי ענין זה רבים חללים הפיל ונוגד את גדרי הצניעות. וכבר העירו בזה רבים.

מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, בתשובה כת"י שהובאה בחוברת "כי בא מועד" הלכות פסח, התיר נהיגה לנשים. בנו, הגאון הרב אברהם יוסף, כתב בתשובה באתר 'מורשת': "אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו.

 

[משיב כהלכה]

הגר"ש וואזנר החמיר בענין נהיגה לנשים, אבל הגר"ע יוסף היקל בזה (בתשובה כת"י שהובאה בחוברת "כי בא מועד" הלכות פסח), וכן הגרי"ש אלישיב היקל בזה, וכן העיד בשמו הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב דוד לאו שליט"א: "מפי הגרי"ש אלישיב למדתי שתלוי הדבר בחילוק המקומות. יש מקומות שבהם אישה הנוהגת חריגה מהמקובל במקומה (הוא הזכיר את שכונת מאה שערים), ויש מקומות שבהם שכיח הדבר (הוא הזכיר את שכונת הר נוף בירושלים), שמי שאינה נוהגת הדבר חריג". עכ"ל.

ולמעשה רוב הפוסקים התירו נהיגה לנשים, ודחו את טענות האוסרים, ואפרט את טענות האוסרים והדחיות:

א. טענו שהדבר מבליט את האשה וגורם משיכת תשומת לב רבה.

טעם זה אינו שייך בימינו כלל, כי בכל מקום (כולל כל הערים החרדיות) פשט המנהג שנשים נוהגות, ואיזה הבלטה יש כאן? וגם בקהילות סגורות שמקובל שם שנשים אינן נוהגות, מצויות נשים מבחוץ שנוהגות ובאות עם רכבן לאותו מקום.

מה גם שהאלנטרטיבה גרועה הרבה יותר: במוניות יתכן איסור ייחוד, וגם כשאין איסור ייחוד ישנן בעיות נוספות שנגרמות כתוצאה משיחה עם נהג פטפטן; באוטובוס מצוי יותר שגברים יסתכלו עליה; בעלייתה לאוטובוס צריכה היא לטפס על מדרגות כשגברים מאחריה; עליה לדבר עם גבר זר - הנהג; ולעתים קרובות לעמוד בדוחק רב ממש מגע עם גברים זרים לזמן ממושך, כך שאין ספק שרכב פרטי עדיף.

אשה הנוסעת באוטובוס פוגשת גברים זרים על בסיס יומי, ויתכן גם שתפגוש באותם גברים באופן קבוע ומזה יתפתח קשר פסול כלשהו שיוביל לאבדון.

וגם אם לעולם לא יתפתח קשר, הרי הצניעות אינה קיימת באוטובוסים, כי גברים מסביבה יכולים לסקור אותה מכף רגל ועד ראש במשך כל זמן הנסיעה, או גרוע מכך, להתחכך איתה פיזית בשלב זה או אחר. וביבמות דף ק' איתא "נותנין לאשה תחלה; מ"ט? משום זילותא", דהיינו שזילותא לאשה להמתין בתור ויסתכלו בה, ומה נאמר על אוטובוס!

כל הדברים הללו אינם קיימים כלל ברכב פרטי. היא נכנסת לרכב, מגיעה ליעד ויוצאת ממנו, וגם בכביש היא לא תפגוש אף אחד, אלא אם כן מדובר בפקק ארוך - שאז יש סיכוי קלוש שתפגוש את עיניהם של נהגים אחרים, וגם אז יהיה זה בקושי אחוז בודד מכלל הגברים שתפגוש באוטובוס על בסיס יומי.

לאחרונה שמענו על נהגי אוטובוס ערביים שפיתו נשים ובנות חרדיות. אבל מקרים כאלה אינם יכולים לקרות עם אשה נהגת.

ב. טענו שהדבר דומה לרכיבה על סוס שנאסר לאשה.

אינו דומה כלל, כי הדין לגבי סוס הוא שאם שתי רגליה בצד אחד של הסוס, מותר לה לרכוב, דהיינו שאין איסור בעצם הרכיבה, אלא רק בגלל הפישוק, מה שלא שייך כלל ברכב.

ג. טענו שהדבר גורם סכנה של תאונות דרכים.

אינו נכון כלל, כי ע"פ הסטטיסטיקה נשים מעורבות פחות מגברים בתאונות (בנתוני הלמ"ס: נשים מעורבות ב26% מהתאונות על אף שהם 42% מהנהגים), ובפרט בתאונות קטלניות (אז שיעור הנשים המעורבות יורד ל11% בלבד).

ד. טענו שישנה בעיה בלימוד נהיגה עם מורה גבר.

היום יש הרבה מורות המלמדות נהיגה, וממילא אין בעיה כזאת.

ה. טענו שכל עסק הנהיגה הוא ענין גברי

אינו נכון כי יש שיעור נשים נוהגות דומה לגברים ואפילו יותר, והבעל יכול לדאוג למלא דלק ולטפל בכל תיקוני האוטו וכו', והאשה רק תנהג למחוז חפצה.

וכפי שכתבתי, רוב הפוסקים הקילו בזה, ושמעתי בשם הגרח"ק זצ"ל שאברך אחד שאלו, מאחר והוא מעניין לקנות רכב לצרכי המשפחה, הוא מתלבט מי עדיף שיעשה את רשיון הנהיגה הוא או אשתו, והשיב לו הגר"ח שמאחר ומי שנוהג מטבע הדברים הופך לנהג של המשפחה שלוקח/מחזיר את הילדים מהגן, קניות, הקפצות, הובלות וכו' וכו' וכל זה יגרום לו לביטול תורה, ולכן עדיף שאשתו תנהג, כי ממילא היא עסוקה רוב שעות היום בטיפול בבית ובילדים.

גם הגר"מ מאזוז התיר, וכך כתב באתר האינטרנט של ישיבתו: "הרב שבט הלוי נר"ו אוסר ויש מתירין. אבל גם למתירין אין לאשה ללמוד נהיגה אצל נהג רק אצל נהגת. כי כמה מכשולות יצאו מזה. ואחר שלמדה מותר לה לנהוג בעת הצורך".

אף הגר"ש מחפוד שליט"א התיר לאשה לנהוג, כך ע"פ השמועה, ובלבד שתלמד נהיגה אצל אשה, משום שבשנים האחרונות הדבר נפוץ יותר ואין בזה משום חוסר צניעות, וכן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הורה לאחת שנוהגת וגרה בקרית ספר שהיא יכולה לנהוג שם. עוד התירו ע"פ השמועה, הרב יעקב אדלשטיין, הרב משה פיינשטיין, והרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל.

והגאון הרב יוסף שיינין שליט"א, רב העיר אשדוד, ולשעבר אב"ד ת"א, כתב בתשובה: "לא נראה לי שיש בכך בעיות צניעות. אשה ההולכת ברחוב היא יותר נראית מאשר היא בתוך הרכב, ולכן בעיני אין בעיה.

ידוע לי שישנם רבנים ששוללים את זה, אני לא יודע למה, לא באתי איתם בדברים ולכן אינני יודע מה הנימוק שלהם. אולי צריך היה לשלול מנשים ללכת ברחוב. לדעתי לאשה שהולכת ברחוב יש בעיה יותר מאשר אשה הנוהגת ברכב".

והרב אברהם יוסף, רב העיר חולון, כתב בתשובה באתר 'מורשת': "אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו". באופן כללי כתב ש"למותרות" אין לנהוג, ורק במקום צורך מותר (כלומר, לקחת את הילדים לגן ולא שופינג בקניון).

וכן הגאון הרב מרדכי מלכה שליט"א, רב העיר אלעד, כתב: "אני כתבתי תשובה ארוכה שיש להתיר לאשה, והבאתי לכך מקורות בהלכה. כל הנקודה היא השאלה של גדר דבר שלא ילבש, וצניעות. למעשה, הנהיגה היתה גם בבהמות בזמנם - אם זו רבקה כאשר היא נעזרת כשהיא רכבה על גמלים. יש גמרות על זה שכשהאישה נוהגת היא יושבת בצורה יותר צנועה מאשר האיש. על כל פנים, מבחינת מעשה הנהיגה אנחנו מוצאים שעצם הנהיגה לא אסורה אלא העניין שהאישה צריכה לנהוג בצניעות, עכשיו בימינו שמדובר בכורח המציאות למשק הבית שזהו קיומו של הבית - אם זה הסעת הילדים או קניות, ובמידה והאישה לא תנהג, הבעל יצטרך לעשות זאת ויהיה זה ביטול תורה, אז ודאי שנהיגת האישה היא מצווה. לכן כתבתי שבהחלט אפשר להקל".

 

[משיב כהלכה]

בנו, הגאון הרב אברהם יוסף, כתב בתשובה באתר 'מורשת':

יפה, יפוצו מעיינותיי חוצה...

 

[מרנן ורבנן]

יפה, יפוצו מעיינותיי חוצה...

?

 

[משיב כהלכה]

זו שורה שכתבתי בעבר, דהיינו הטקסט הועתק ממני.

 

[מרנן ורבנן]

זו שורה שכתבתי בעבר, דהיינו הטקסט הועתק ממני.

חלק מהציטוטים אצלי זה מקובץ שחבר שלח לי בעבר, אולי משהו שלך אין לי מושג, אם כן יש"כ.

 

[משיב כהלכה]

דעת הגרמ”מ שניאורסון זצ”ל מליובאויטש, דכל שאין הדבר יוצא דופן, ויש נשים שרגילות בעיר לנהוג ברכב, הרי שאין בדבר חשש כלל

לא ציינת מקור. להלן מענה הרבי זצ"ל לאשה המבקשת רשות לנהוג ברכב (המענה נכתב לבעלה "מו"ה רפאל", ומתוכנו נראה שנכתב לה ולבעלה): "על פי השמועות על דבר אופן ריצת המכונות בארץ הקודש ת"ו וכו'- אין כדאי לנהוג בעצמה (או בעצמו) במכונית" (ספר שליחות חיי ע' 142. אג"ק חכ"ג ע' תמג).

לאחר זמן נכנסה ליחידות אצל הרבי וביקשה שוב רשות נהיגה, אמר לה הרבי: "אני שומע, שבארצנו הקדושה יש הרבה סכנות בזה, אבל אם זה מקובל, שאישה תנהג ברכב גם בחוגים דתיים אחרים, ולא את הראשונה, אז אפשר לעשות זאת" אחר כך פנה הרבי לבעלי ושאל: "ואתה לא תרצה לנהוג באוטו?" בעלי ענה 'לא, אני מפחד לנהוג'. הרבי שאל "ואתה לא תפחד לשבת על יד אשתך, כאשר היא תנהג?" בעלי ענה 'לא'! על זאת ענה הרבי "אם כן, זה אפשרי" (ציטוט מתוך הספר שליחות חיי ע' 236).

בעניין זה ראה גם אג"ק חכ"ו ע' שנג-שנד (מכתב מתש"ל) ומהמכתב שם (לשלילת העניין) נראה שבאותם ימים לא היה מקובל באה"ק שנשים חרדיות ינהגו ברכב, עיי"ש (הרבי מתייחס שם גם לעניין התאונות הרבות שהיו באה"ק אז), משא"כ בשנים הבאות היו מענות אחרים, בהתאם למצב שהשתנה באה"ק ובכלל, וראה את המענה למרת רבקה פלס מחודש אייר תשל"ח על שאלתה אם לקנות מכונית: (תשורה - פלס, תמוז תש"פ, ע' 43): "מפני התאונות דרכים ר"ל - לדחות זה לזמן שיתמעטו עכ"פ במקצת". (הרבי הדגיש את המילה 'ר"ל'). ובשנת תנש"א כששאלה מרת פלס אם ללמוד נהיגה, הורה לה הרבי שתשאל רב מורה הוראה, ואח"כ קיבלה ברכה לקנות רכב (תשורה -פלס שם). וראה במענה מתשמ"ג שבהערה 15. יש לציין, כי הרבנית חי' מושקא נהגה במכונית לפני שנים רבות, אך בארה"ב היה מקובל בציבור החרדי שאישה תנהג ברכב גם באותן שנים. וראה גם: "מעשה מרכבה", ניצוצי רבי, בשבועון "התקשרות", גליון 1347 בקישורים החיצוניים לערך זה).

מכל הנ"ל נראה שדעתו של הרבי היתה שתלוי במנהג המקום, ודפח"ח.

 

[משיב כהלכה]

באופקים הונהג ע”י הגר”ש פנקוס זצ”ל שאין נשים מוציאות רשיון כלל, כמ”ש בשערי תורת הבית (טשזנר, עמוד קפג).

ידיד המתגורר שם סיפר לי שנשים חרדיות רבות נוהגות בעיר (חלקן ספרדיות שדעתו של הרב פינקוס אינה מעניינת אותן, וחלקן אשכנזיות שפנו אל הרב פינקוס, בנו של הנ"ל המכהן במקומו לאחר פטירת אביו, והעניק להן היתר כפי הצורך).

וממילא לפי ההלכה מותר לנשים לנהוג גם באופקים, כי אין זה דבר מוזר שאשה חרדית נוהגת אלא דבר מצוי.

ובתקנות כהנ"ל אין נפק"מ אלא לשימוש באמצעי הכפיה של רב הקהילה כדוגמת הנ"ל, בדרך כלל - קבלה למוסדות חינוך, אבל לא להלכה, כי אין בכוחם של חכמי הדור לגזור גזירות אחר חתימת התלמוד (וכנודע מדברי הרא"ש שבת כ"ד, והרב המגיד פ"ה מהלכות חוה"מ הלכה כ', והר"ן בתשובת הריב"ש סי' ש"צ, והבית יוסף או"ח סי' תס"ב, וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים, וכ"כ פרי חדש או"ח סי' תס"א ד"ה עוד, יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז', יביע אומר חלק ט' יו"ד סי' י', הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום דף מ"ד, שו"ת אגרות משה אה"ע סי' י"ב, ד"ה וכעין ראיה, שו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג, שו"ת אז נדברו חלק י"א סי' נ). וממילא אין תוקף הלכתי לתקנה שתיקן רב פלוני בקהילתו, אלא המלצה בעלמא, ובפרט אם חזינן שלא התקבלה תקנתו כלל.

 

[משיב כהלכה]

וראה מה שכתב בס’ דרכי החיים (ח”א עמ’ כד) משם הגרמי”ל לפקוביץ שכשהאשה נוהגת יש בזה הרגל לילדים לחיי לוקסוס וכו’, וזה מזיק לחינוך.

ככל הנראה דיבר באופן שאין הדבר מצוי, ואכן בעבר היה הדבר פחות מצוי, וכיום נהפך לשגרה אצל רבים.

גם בעבר לא היה מצוי שאברכים מחזיקים רכבים, וכיום הרבה אברכים מחזיקים רכב, ואין זה נחשב ללוקסוס אלא לדבר מינימלי. ועיין מה שכתבתי לעיל בשם הגרח"ק.

 

[הצעיר]

כי הדין לגבי סוס הוא שאם שתי רגליה בצד אחד של הסוס, מותר לה לרכוב,

מה המקור?

 

[הצעיר]

מעשה בחכם אחד שנשאל על דבר נהיגת נשים לאשה שגרה בחו"ל ומשום שעוזר לה לקרב רחוקים,
ואמר שאסור,
טען השואל שהוא שואל על אמריקה ושם זה מקובל ומה הבעיה?
ואם הרב היה גר באמריקה ודאי היה מתיר,
ואמר לו הרב את המעשה עם החפץ חיים שהעגלון סיכם עם הסוחר שמשלם לו בתנאי שמגיע תוך שבועיים ליריד ובפועל הגיעו באיחור וכבר נגמר היריד הלכו לדין תורה והדיין פטר את הסוחר נענה העגלון ואמר התורה ניתנה בקיץ [סיון] ואם הייתה ניתנת בחורף ודאי היו מתחשבים בי כי נתקעתי בשלג,
אותו דבר פה אתה טוען שאם התורה הייתה ניתנת באמריקה היה כתוב שם שנהיגה זה דבר צנוע?
לנהוג זה לא צנוע וזה לא משנה אם זה מקובל או לא.
גם העניין כאילו צניעות תלויה במספר האנשים שרואים אותה בדרך אינו נכון כלל,
וכבר הרב וואזר כתב שהוא לא יכול להעלות את זה על הכתב וק"ו אני הקטן.

 

[הצעיר]

עוד כתב בשבט הלוי שכל הצרות שיש בדרכים באות בגלל נהיגת נשים והדברים נוקבים עד לתהום.

 

[משיב כהלכה]

מה המקור?

המקור הוא הגמ' בפסחים דף ג, "לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב", וכתב שם הבא"ח בספרו בן יהוידע, "דאף על גב דאין איסור לאשה לרכוב בפיסוק רגליים, מכל מקום אורח ארעא שתהא יושבת על הבהמה בלתי פיסוק רגליים".

ולמעלה ממנו אנו מוצאים זאת בפירוש למסכת פסחים המיוחס לתלמיד הרמב"ן (נדפס ב'הדרום' י"א עמ' 44), שם כתוב: "לפי שאין הגון באשה רכיבה ופיסוק רגלים קראו למרכב בלשון מושב". מלשון זו עולה שעצם הרכיבה כך אינה ראויה. אך בעצם לשון זו היא העתקה מלשון רש"י: "שאין הגון להזכיר באשה רכיבה ופיסוק רגלים", ונראה שנשמטה כאן המילה "להזכיר".

והעולה מרש"י וכן מרוב הראשונים (רבנו חננאל, תוספות ד"ה שהרי, ר"ן, מהר"ם חלאווה, מאירי) שאין כוונת הגמ' שהרכיבה היא גנאי לאשה, אלא שהקב"ה בחר לכתוב בתורה לשון צנועה יותר שלא מבטאת את הרכיבה, כאשר ניתן לתאר את הדברים בלי לשון זו. אולם במצב שבו הרכיבה הכרחית, כגון שיש פחד ליפול, נכתבה במפורש לשון רכיבה, כדי שלא לשנות מן האמת.

ולמעשה זה נדון שונה מהנדון דידן (נהיגת אשה ברכב), והוא קשור לנדון אחר - רכיבת אשה על אופניים.

 

[משיב כהלכה]

מעשה בחכם אחד שנשאל על דבר נהיגת נשים לאשה שגרה בחו"ל ומשום שעוזר לה לקרב רחוקים,
ואמר שאסור,
טען השואל שהוא שואל על אמריקה ושם זה מקובל ומה הבעיה?
ואם הרב היה גר באמריקה ודאי היה מתיר,
ואמר לו הרב את המעשה עם החפץ חיים שהעגלון סיכם עם הסוחר שמשלם לו בתנאי שמגיע תוך שבועיים ליריד ובפועל הגיעו באיחור וכבר נגמר היריד הלכו לדין תורה והדיין פטר את הסוחר נענה העגלון ואמר התורה ניתנה בקיץ [סיון] ואם הייתה ניתנת בחורף ודאי היו מתחשבים בי כי נתקעתי בשלג,
אותו דבר פה אתה טוען שאם התורה הייתה ניתנת באמריקה היה כתוב שם שנהיגה זה דבר צנוע?
לנהוג זה לא צנוע וזה לא משנה אם זה מקובל או לא.
גם העניין כאילו צניעות תלויה במספר האנשים שרואים אותה בדרך אינו נכון כלל,
וכבר הרב וואזר כתב שהוא לא יכול להעלות את זה על הכתב וק"ו אני הקטן.

לא הבנתי כיצד אתה מנסה באמצעות דברי ליצנות לדחות דברים של טעם שכתבו הפוסקים.

ענייני צניעות נקבעים לפי מנהג המקום וכאשר הזכירו הפוסקים שהבאתי, וכאשר מוזכר בעוד הרבה עניינים של צניעות, כי אם לא מקובל שאשה תנהג, ממילא הנהגת מושכת תשומת לב רבה וזה חוסר צניעות, אבל אם מקובל שנשים נוהגות, אין בזה חוסר צניעות.

וממילא שייך שבמקום פלוני זה בסדר ובמקום אחר זה חוסר צניעות ואסור. ואין מקום כאן לדברי ליצנות.

גם אין מקום להתחבא מאחרי שמות של פוסקים כמו הגר"ש וואזנר, שכבודו במקומו מונח אבל אין מונופול בהלכה לאף אחד, והפוסקים דחו דבריו במישרין כנ"ל.

 

[משיב כהלכה]

עוד כתב בשבט הלוי שכל הצרות שיש בדרכים באות בגלל נהיגת נשים והדברים נוקבים עד לתהום.

לא פוסקים הלכה ע"פ דברים נוקבים עד התהום.

ומי שיראה מה הולך באוטובוסים, חיכוך תמידי בין גברים לנשים עד שמגיעים לעבירות חמורות, עכ"פ בראיה, יבין עד כמה נהיגה ברכב עדיפה פי מאה. והדברים נוקבים עד התהום.

וגם באוטובוסים של "מהדרין" מצויים מכשולות רבים, וגם בתחנות האוטובוס מצוי ערבוביה בין גברים לנשים ונגרם מכשול גדול, וגם הדרך מביתה לאוטובוס, שכל זה אמנם אי אפשר לאסור מחמת שאין האשה בבית הסוהר (רמב"ם הלכות אישות פרק י"ג) אבל כאשר יש אלטרנטיבה של נהיגה ברכב, בוודאי שיש להעדיף זאת. ולא תמיד הבעל יכול לנהוג לאשה (כמובן שכאשר הוא עמה, הוא ינהג ולא היא).

 

[חיי עולם]

ולמעשה זה נדון שונה מהנדון דידן (נהיגת אשה ברכב), והוא קשור לנדון אחר - רכיבת אשה על אופניים.

אשכול 'אופניים לילדה, מותר או אסור?'

אתמול ב-21:44

הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'חשוקי חמד' (פסחים ג, א):

לא ראוי שילדה תרכב על אופניים

שאלה. האם מותר לילדה לרכוב על אופניים?

תשובה. נראה שלא ראוי שילדה [וכל שכן אשה] תרכב על אופנים, דבמסכת פסחים דף ג ע"א נאמר לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב, ובאשה קראו מושב, ופרש"י לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה. וברבינו חננאל הוסיף והוא דרך גנאי באשה. ומכאן נלמד שאין ראוי לנערות וילדות לרכב על אופניים.

ויש להעיר מהמבואר במסכת ב"מ (דף ט ע"ב) שאשה קונה בהמה ברכיבה, משום שדרכה בכך, הרי שדרכה של אשה לרכוב על החמור. וכבר עמד על כך היעב"ץ (בהגהותיו במסכת ב"מ שם)...

• חיי עולם
• תגובות: 1
• פורום: הלכה

 

[הצעיר]

לא פוסקים הלכה ע"פ דברים נוקבים עד התהום.

ומי שיראה מה הולך באוטובוסים, חיכוך תמידי בין גברים לנשים עד שמגיעים לעבירות חמורות, עכ"פ בראיה, יבין עד כמה נהיגה ברכב עדיפה פי מאה. והדברים נוקבים עד התהום.

אם היית אומר שאסור ליסוע באוטובוס תמיד וממילא מותר רשיון אני מבין, אבל אתה לא אוסר אתה משתמש בתי' הזה כדי להתיר נהיגת אשה ומי שרוצה להיזהר תמיד יכול,

וגם באוטובוסים של "מהדרין" מצויים מכשולות רבים, וגם בתחנות האוטובוס מצוי ערבוביה בין גברים לנשים ונגרם מכשול גדול, וגם הדרך מביתה לאוטובוס, שכל זה אמנם אי אפשר לאסור מחמת שאין האשה בבית הסוהר (רמב"ם הלכות אישות פרק י"ג) אבל כאשר יש אלטרנטיבה של נהיגה ברכב, בוודאי שיש להעדיף זאת. ולא תמיד הבעל יכול לנהוג לאשה (כמובן שכאשר הוא עמה, הוא ינהג ולא היא).

לא הייתי מגדיר את מצוות צניעות לפי רמת האנשים שמסתכלים עליה, זה משהו יותר בהתנהגות האשה שעצם ההתנהגות ככה ברחוב היא לא צנועה, לא משנה כמה אנשים מסתכלים עליה,
כשנוהגת כולם רואים אותה,
נאלצת על כורחה לריב עם נהגים בכביש לשוחח עם ערבים שעובדים בדלק ועוד ועוד.

 

[מרנן ורבנן]

נאלצת על כורחה לריב עם נהגים בכביש לשוחח עם ערבים שעובדים בדלק ועוד ועוד.

??
לא צריכה לריב עם אף אחד ולא צריכה לדבר בדלק עם אף אחד.

 

[הצעיר]

לא הבנתי כיצד אתה מנסה באמצעות דברי ליצנות לדחות דברים של טעם שכתבו הפוסקים.

לצטט תלמיד חכם זה ליצנות?

ענייני צניעות נקבעים לפי מנהג המקום וכאשר הזכירו הפוסקים שהבאתי, וכאשר מוזכר בעוד הרבה עניינים של צניעות, כי אם לא מקובל שאשה תנהג, ממילא הנהגת מושכת תשומת לב רבה וזה חוסר צניעות, אבל אם מקובל שנשים נוהגות, אין בזה חוסר צניעות.

וממילא שייך שבמקום פלוני זה בסדר ובמקום אחר זה חוסר צניעות ואסור. ואין מקום כאן לדברי ליצנות.

לא כל דבר בצניעות תלוי במנהג המקום וכמו למשל חולצה קצרה שגם אם כולם ילכו כך זה אסור,
וכן על זה הדרך וכמו שמבואר בחזון אי"ש שבטלה דעתם,

גם אין מקום להתחבא מאחרי שמות של פוסקים כמו הגר"ש וואזנר, שכבודו במקומו מונח אבל אין מונופול בהלכה לאף אחד, והפוסקים דחו דבריו במישרין כנ"ל.

אה"נ לא אמרתי שהוא סוף פסוק רק הזכרתיו כשיטה.
אגב גם מרן הגראי"ל היה מאד נגד, מעדות מכלי ראשון.

 

[מרנן ורבנן]

לצטט תלמיד חכם זה ליצנות?

להגיד "יש חכם" שאמר כך וכך ומדובר בדבר שבעדינות "לא קרב זה אל זה" זו בהחלט ---

 

[הצעיר]

שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן א
ב] בענין הצניעות מה שנשים לומדות ומרגילות עצמן לנהוג מכונית אוטא, הנה מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלמוד גרם כבר וגורם לפריצות והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו', האשה חושפת עצמה בזה בשוקים ורחובות לעין כל ראה נכשלת ומכשלת את האחרים, ואין דרכה של אשה במרכב עיין פסחים ג',

אף על פי שהמציאות של רכיבה ע"ג בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן מכ"מ בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב.​

ולבי אומר לי שהוא אחד הסבות של האסונות הגדולות שנעשים בדרכים בא"י המפילים כל כך חללים והרגו כבר טובים וצדיקים, וזה מצורף להעבירות הנעשים בדרכים המולידים המלאכים המחבלים שמסכנים הדרכים כאשר בארתי כבר במק"א ע"פ גמ' דפסחים קי"ב ע"ב ע"ש עובדא דר' חנינא בר דוסא ודאביי. +ע"ע ח"ז סי' י"א+

 

[הצעיר]

להגיד "יש חכם" שאמר כך וכך ומדובר בדבר שבעדינות "לא קרב זה אל זה" זו בהחלט ---

מי לא קרב למי אתה בכלל יודע מיהו החכם שהחלטת שהוא לא קרב?

 

[משיב כהלכה]

לצטט תלמיד חכם זה ליצנות?

המעשה שהבאת מהחפץ חיים, איזה תלמיד חכם הביאו לענין צניעות הנשים או נהיגה?

 

[מרנן ורבנן]

מי לא קרב למי אתה בכלל יודע מיהו החכם שהחלטת שהוא לא קרב?

אני לא יודע מי החכם, כתבתי שדבריו בבחינת לא קרב וכו

 

[הצעיר]

גם ר' נסים קרליץ אמר לאחד שאמו שאלה שלא מצליחה להבין מה הבעיה ברשיון לנשים,
אמר לו צניעות זה משהו מאד עדין שאי אפשר להסביר אותו לכל אחד,