משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (2)

[כהן]

[הערת מנהל - אשכולות קודמים: אשכול 1]

מנהגי בוכרה ע"פ חב"ד והאשכנזים??

אולם כבר השיבו על דבריו

 

[כהן]

שו"ת אור לציון חלק ג - באורים פרק ז - דיני בדיקת חמץ אות ט
ויש לדעת שהרכב חייב בבדיקה ככל רשותו של אדם, ומי שאינו בודק אלא את רכבו, (וכגון המתארח אצל אחרים, וראה בזה להלן בבאורים לתשובה י"ט), חייב בבדיקה בו בברכה

פלא שלא השגיח בדקדוק לשונו הטהור של אביו זצ"ל בשו"ת יחוה דעת חלק א סימן ה
וכן הדין בענין בדיקת חמץ במכונית הפרטית, שרגילים לקחת לתוכה מצרכי מזון של חמץ, שאף על פי שמנקים היטב את המכונית לפני ליל י"ד לבל ישאר בה שום חשש חמץ, אף על פי כן צריך לבדקה בליל י"ד לאור הנר, כמצות חז"ל. ברם, אין לחזור ולברך על ביעור חמץ כשבא לבדוק במכונית, אלא די במה שמברך בביתו על ביעור חמץ בשעת הבדיקה, ועל סמך ברכה זו יחזור ויבדוק החמץ במכוניתו. ואף על פי שיש מרחק מסויים ביניהם, אין ההליכה נחשבת הפסק. עי"ש.

הרי דס"ל בבירור שמכונית צריכה ברכה אלא שנפטר בברכה שמברך בבית וההליכה לא הוי הפסק, וכדעת האור לציון.

 

[מתוק מדבש]

שו"ת אור לציון חלק ג - באורים פרק ז - דיני בדיקת חמץ אות ט
ויש לדעת שהרכב חייב בבדיקה ככל רשותו של אדם, ומי שאינו בודק אלא את רכבו, (וכגון המתארח אצל אחרים, וראה בזה להלן בבאורים לתשובה י"ט), חייב בבדיקה בו בברכה

הצג קובץ מצורף 2683
הצג קובץ מצורף 2684


פלא שלא השגיח בדקדוק לשונו הטהור של אביו זצ"ל בשו"ת יחוה דעת חלק א סימן ה
וכן הדין בענין בדיקת חמץ במכונית הפרטית, שרגילים לקחת לתוכה מצרכי מזון של חמץ, שאף על פי שמנקים היטב את המכונית לפני ליל י"ד לבל ישאר בה שום חשש חמץ, אף על פי כן צריך לבדקה בליל י"ד לאור הנר, כמצות חז"ל. ברם, אין לחזור ולברך על ביעור חמץ כשבא לבדוק במכונית, אלא די במה שמברך בביתו על ביעור חמץ בשעת הבדיקה, ועל סמך ברכה זו יחזור ויבדוק החמץ במכוניתו. ואף על פי שיש מרחק מסויים ביניהם, אין ההליכה נחשבת הפסק. עי"ש.

הרי דס"ל בבירור שמכונית צריכה ברכה אלא שנפטר בברכה שמברך בבית וההליכה לא הוי הפסק

וצ"ל או ש'עורכי' הספר ילקוט יוסף כתבו כן ולא הרב יצחק יוסף בעצמו, וזהו כבודו לומר שהעורכים כתבו כן ולא הוא.
ואם הוא בעצמו כתב כן - נראה בודאות שאם יראו לו דקדוק זה יחזור בו, דתורה אמת כתיב בה, שכן ראוי להיות חוזר.

אפשר שגם אביו מודה שבלי בית אינו מברך
ורק לרווחא דמילתא כ' שיפטור את רכבו.
וכמוהו סוברים הרב אוריבך והרב אלישיב
מה אתה רוצה ממנו???
איפה אבא שלו אמר לברך???

 

[כהן]

איפה אבא שלו אמר לברך???

כך מדוייק מדבריו. עיין היטב.
הוא סובר שרכב צריך ברכה אלא שנפטר בברכת הבית, ואין הפסק הליכה.
כל קורא את ההלכה הזו בלא נגיעות אישיות מבין שהוא סובר שרכב צריך ברכה אם לא היה מה שיפטור אותו.

 

[מתוק מדבש]

כך מדוייק מדבריו. עיין היטב.
הוא סובר שרכב צריך ברכה אלא שנפטר בברכת הבית, ואין הפסק הליכה.
כל קורא את ההלכה הזו בלא נגיעות אישיות מבין שהוא סובר שרכב צריך ברכה אם לא היה מה שיפטור אותו.

מדיוקים, לא יורדים על אנשים.
מאוד יתכן שהיה אומר סב"ל. וזה כלל גדול אצלו.
בפרט שרואה דעת גדולי הזמן שמורים לא לברך.
האשכולות שלך מלאים זיו ומפיקים נוגה בבקשת האמת.
אל תיגרר גם אתה למחוזות אישיים ונגיעות אישיות.

 

[מתוק מדבש]

מוטב תעשה הרב כהן או שתמחק את ההודעה, או שתכתוב אותה כמו שצריך באמת. שככה נראה ומסתבר מאוד וכו'

 

[כהן]

מוטב תעשה הרב כהן או שתמחק את ההודעה, או שתכתוב אותה כמו שצריך באמת. שככה נראה ומסתבר מאוד וכו'

שיניתי בעקבות בקשתך.

מדיוקים, לא יורדים על אנשים.
מאוד יתכן שהיה אומר סב"ל. וזה כלל גדול אצלו.
בפרט שרואה דעת גדולי הזמן שמורים לא לברך.

זהו דיוק מוכרח.
אני דייקתי כך שנים, ותמיד אני אומר בשיעורים שדעת הרב עובדיה והאור לציון שמברכים על רכב.
רואים שהסברא הפשוטה של הרב עובדיה, לפני שראה את שאר חכמי זמננו [שנדפסו רק מאוחר יותר] היא לברך על רכב, וזוהי הסברא הפשוטה של האור לציון, ותו לא מידי.

 

[מתוק מדבש]

זהו דיוק מוכרח.
אני דייקתי כך שנים, ותמיד אני אומר בשיעורים שדעת הרב עובדיה והאור לציון שמברכים על רכב.
רואים שהסברא הפשוטה של הרב עובדיה, לפני שראה את שאר חכמי זמננו [שנדפסו רק מאוחר יותר] היא לברך על רכב, וזוהי הסברא הפשוטה של האור לציון, ותו לא מידי.

ראשית יש"כ שקיבלת דעת קטנים ממך בגיל ובדואי בודאי בתורה, כי העיקר לבקש את האמת באמת ולא כסיסמא.
שנית,
נכון שככה מדויק
אבל כל מי שמכיר את הרב עובדיה יודע שמעולם לא יעיז בספריו להורות לברך בדבר שתלוי בסברא, בפרט אם יש גדולי עולם כהגרש"ז שרגיל לבטל דעתו מפני דעתם.
ומסתמא בנו חשב, שכיון שאביו לא העיז לכתוב במפורש, יש לומר שכתב לפטור את הרכב בבידקת הבית לחוש לסוברים שצריך ברכה וכו',
וזה מאוד מתאים להלך מחשבתו של אביו
ושוב: מעריך מאוד איך שמחקת!!!

 

[כהן]

ומסתמא בנו חשב

לא חושב שהוא חשב על זה, משום שלא הביא כלל את הדיוק הזה.
מסתבר יותר שנעלם ממנו הדיוק הזה.
יתכן שלמעשה היה מורה כמוך אם היה מביא ודוחה, אבל על פניו זה ראיה לאור לציון.
מצאנו הרבה פעמים שהרב עובדיה בשנותיו האחרונות היה מורה כדעת כמה מחכמי דורנו לברך כנגד אחרים, כמו בחנוכה במסיבות וכדומה.

 

[כהן]

זהו דיוק מוכרח.

כעת חיפשתי וראיתי שכבר דייקו כדבריי

 

[מתוק מדבש]

מצאנו הרבה פעמים שהרב עובדיה בשנותיו האחרונות היה מורה כדעת כמה מחכמי דורנו לברך כנגד אחרים, כמו בחנוכה במסיבות וכדומה.

התם שאני כיון שהבין שיש בזה זיכוי הרבים
דהלא בלא"ה הפסק הנ"ל לברך במסיבות אינו עומד בכללי סב"ל הנורמלים
אא"כ נימא דזיכוי הרבים שאני

 

[מתוק מדבש]

השאלה המרכזית מדוע אינך מרכז כזה דבר לפונדק אחד ומדפיס אותו לתועלת הציבור.

 

[כהן]

השאלה המרכזית מדוע אינך מרכז כזה דבר לפונדק אחד ומדפיס אותו לתועלת הציבור.

ריכזתי את ההערות על הרב בן ציון לקובץ. העליתי שם וכאן.
להדפיס זה כבר ענין אחר.

 

[עת שערי רצון]

העליתי שם וכאן.

היכא?

 

[כהן]

היכא?

כאן.
בפורום זה לא מוצא כעת.
כמדומה שגם הועלה.

 

[הלכה ברורה]

כאן.
בפורום זה לא מוצא כעת.
כמדומה שגם הועלה.

בטוחני שחכם בן ציון שמח מאוד בשמים מקובץ זה, ומצוה שיתפרסם בבתי המדרש.
וכאן המקום להודות להרה"ג הכהן שליט"א על זה שכל שבוע הוא לא נח ופותח ספרים ומעיין בשיעור השבועי כדי לבאר בצורה נכונה את דברי רבותינו זצ"ל ושליט"א, שכבודם נרמס "שאינם יודעים לעיין" "ויש למחוק עם עט מה שכתבו" וכו' וכו', וכאן הוא מבאר את הדברים בצורה ישרה.
ואנו צריכים להתעורר ולחוס על כבוד רבותינו, לפני שנתיים דיברתי עם ת"ח חשוב בבין הזמנים אב, והוא אמר לי שהשנה אשתו שאלה אותו למה הוא בכה מאוד בתשעה באב (יותר מכל שנה), והוא ענה לה: "איך אפשר לא לבכות שכמעט כל שבוע כבוד התורה מתחלל לפני אלפי בני אדם, וכמה השכינה בצער".
ולפני תקופה באו אלי שתי בחורים (מהמשפחה) ואמרו לי ששאלו את הרב יצחק שאלה בשבת על פסק של הרב אופיר מלכה, והוא אמר להם "שזה נגד גדולי הדור (מרן זצ"ל) וזה פסק של אופיר מלכא ורבני הרדיו". ושמחיתי באותם אנשים איך מזכירים שמו של גאון עולם בלי תואר הרב, והם אמרו לי מה אתה רוצה ככה אמר "מרן הרשל"צ". [וכמובן שאח"כ הראתי להם שהפסק של הרב אופיר "מפורש בדברי גדולי הפוסקים"].

 

[אברימי]

פסק של אופיר מלכא ורבני הרדיו". ושמחיתי באותם אנשים איך מזכירים שמו של גאון עולם בלי תואר הרב, והם אמרו לי מה אתה רוצה ככה אמר "מרן הרשל"צ"

חסום לי בנטפרי, אבל הקישור שמור אצלי. (ושם תיקן והוסיף "הרב").

 

[עת שערי רצון]

ביזוי תלמידי חכמים למהדרין !

 

[הלכה ברורה]

חסום לי בנטפרי, אבל הקישור שמור אצלי. (ושם תיקן והוסיף "הרב").

לא התכוונתי לסרטון זה, אלא ששאלו אותו שאלה בשבת.
ואדרבה מזה שבסרטון אמר כהרגלו "אופיר" ותיקן ואמר "הרב" זה אומר שהוסיף כך בגלל ההסרטה, ודו"ק.

 

[כהן]

בענין ש"צ שלא ספר יום אחד ספירת העומר ורוצה ביום השני להוציא מישהו אחר יד"ח האם יכול או לא.

נחלקו בזה האחרונים, ורובם נקטו שלא יכול. וכתב הילקוט יוסף בספירת העומר [החדש] עמ' רכ"ד: וכן אין להסתמך על ס"ס דשמא כל יום מצוה בפני עצמה ושמא גם בכהאי גוונא איכא דין ערבות דסברא זו נחשבת כסברא דחויה דיש לנו להכריע הלכה כדברי הפר"ח ודעמיה דהכי מסתברא וא"א לצרף כל סברא לס"ס ע"כ.

ומשפט זה תמוה עד מאוד, איך אפשר לומר על הרבה אחרונים שראו את החולקים וסברו שלא כמותם שהיא 'סברא דחויה', ושא"א לצרף 'כל סברא' לס"ס?

ואלו האחרונים [שחלקם הובאו בילקוט יוסף שם]: חכמי סלוניקי [שהביא הכנה"ג], מקראי קדש [אבואלעפיה], מאמ"ר, כ"ה סברת הבית דוד מדנפשיה עי"ש, סמא דחיי סי' י', חק יוסף אות כ"ה [הובאו במל"ח].
וז"ל הפסקי תשובות הערות סימן תפט הערה 134
ובשו"ת דברי משה ח"א סי' ל' מביא כן ג"כ בשם שו"ת אהל אברהם להגר"א שאג זצ"ל סי' א', ושכ"ה במדרש פנחס דף ל"א ע"ב שמי שדילג ספירת יום אחד, מותר להוציא אחר ויספור בברכה, ושכן נהג הרה"ק מברדיטשוב זי"ע לענין ברכת התורה כשהיה מסופק אם חייב בה, כדכ' בתהלה לדוד סי' ח' סק"ג, ובשו"ת הר צבי ח"ב סי' ע"ה מביא שהגרי"ד מבריסק זצ"ל עשה כן מעשה בהיותו מתפלל כש"ץ והוא לא היה יכול לברך שביקש מאחד מהמתפללים שלא יברך והוא הוציאו בברכתו, וע"ע ס' ברכת הבית שער נ' סעי' י"ט שמצדד נמי להתיר לעשות כן בצירוף שיטת רוב הראשונים שאף בדילג יכול לספור בברכה, ומסיים בצ"ע ע"כ. וכ"פ בספר הליכות שלמה [אויירבך] עי"ש.

הרי לפניו קרוב ל15 מגדולי האחרונים, ספרדים ואשכנזים, שראו את המחלוקת ואת כל הסברות בזה, ואעפ"כ סברו מדנפשייהו דחשיב מחוייב בדבר [כל אחד מטעמו וסברתו], אז איך אפשר לומר שהיא 'סברא דחויה'? הס כי לא להזכיר.


ואע"פ שהכה"ח והחזו"ע פסקו דלא מהני וכדעת רוב האחרונים - מ"מ הם לא ראו את חכמי אשכנז הנ"ל שגם סבירא להו כן, ובודאי דחזי לאצטרופי לספק כל שהוא לאפוקי מסברת בה"ג היחידאה, ומותר לש"צ להוציא אחרים יד"ח אם רוצה.

וברב קהלה שיש גם חשש של כבוד הבריות וכבוד התורה פסק בשבט הלוי דמהני אף אם אינו מוציא אחרים.
והילקוט יוסף שם כתב על דבריו: וצ"ע דאמאי התיר בסתם לברך ולא הצריך אפי' לבקש מאחר שיצא י"ח בברכתו שיהא כאן ס"ס ובפרט באיסור ברכה לבטלה החמור ע"כ.
אולם דברי השבט הלוי ברורים, וכפי שביארתי כאן עי"ש.

ובפרט בהצטרף שני הספקות הנ"ל, שגם הוא רב קהלה וגם מוציא מישהו יד"ח שבודאי יכול לברך ללא כל חשש, וכפי שפסק בספר הליכות מועד להרב אופיר מלכה עמ' ת"ג עי"ש.

ומה מאוד יש לתמוה על דברי הילקוט יוסף שם שכתב 'וראיתי לאחד ממחברי הזמן שכתב וכו' [הליכות מועד]. ואמנם צריך לידע גם את כללי הפסיקה דהיאך לא נחוש לסב"ל ובפרט שבחזו"ע משמע שגם לרב אין היתר לעשות כן. ואיני יודע אם עיין בתוך דברי הכנה"ג והפר"ח וגנת ורדים ומאמר מרדכי וחקרי לב והחיד"א לראות את משמעות דבריהם ע"כ.

ואנא דאמרי, דאה"נ צריך ללמוד את כללי הפסיקה ולדעת שבכה"ג הס"ס הוא בריא אולם, ולא דוחים קרוב ל15 אחרונים בטענה ש'סברא דחויה היא'.
וגם צריך לידע שאין לבזות ת"ח ולכתוב בסתמא על דבריהם ללא שום ראיה 'איני יודע אם עיין בתוך דברי וכו''.
וגם הכינוי 'אחד ממחברי הזמן', כשבסוף כותב מי הוא - הוא כינוי של גנאי, דבשלמא אם לא היה כותב מי הוא - לחיי, אולם כשכותב בסוף מי הוא - שיכתוב בתחלה וראיתי בספר הליכות מועד וכו'. שמענה ואתה דע לך.

ובודאי שיפה דן ויפה הורה הרב אופיר מלכה, וכפי שפסק גם הפסקי תשובות באות כ"ב, וכל מן דין סמוכו לנא.

 

[יעקבי]

וראיתי לאחד ממחברי הזמן שכתב וכו' [הליכות מועד].

למה הלשונות הללו,
למען ה',
למה???

 

[משיב כהלכה]

למה הלשונות הללו,
למען ה',
למה???

עיין בספר אוצר הפנינים פרשת שלח.

 

[כהן]

שו"ר שבילקוט יוסף בהמשך עמד בענין שיש ס"ס ושאין זו סברא יחידאה [וכנראה כתב כן לאחר שהעירו לו, או שמישהו אחר כתב זה, שהרי הסתירה גלויה בין ב' המקומות שנכתבו בהפרש כמה עמודים]

אולם גם בזה החילוק שחילק בין לעצמו ובין לאחרים אינו מובן. חדא, דהא רבים מהאחרונים כן אמרו ס"ס זה ולא מצאנו לאף אחד שידחה ס"ס זה מכח הסברא הנ"ל. ועוד, שגם כאן הס"ס הוא 'לעצמו', שמבקש ממישהו אחר שלא יברך והוא יוציאו כדי 'שגם' הוא עצמו יזכה לברכה, ויכול לעשות כן אף בכל יום ואז יזכה בכל יום לברך.
ומה שהעיר שחבירו השומע מפסיד ברכה לצד מסוים - כבר העיר בזה תשובות והנהגות כרך ד סימן קו וז"ל: אכן אותו אדם שבשבילו בירך הש"ץ להוציאו, נראה דיבקש מעוד אדם שחייב בברכה ודאי ולא ספר שיוציאנו ג"כ בברכתו. והיינו משום דלפמ"ש הרי אי"ז מועיל לכל הדעות, וע"כ ישוב וישמע עי"ש.

ולא הבנתי איך הרב הנ"ל דוחה בסברות בעלמא שאין בהם הכרח כלל את דברי גדולי הפוסקים שלא סברו כסברתו, ובודאי שהעושה כדברי גדולי הפוסקים רשאי וינוחו לו 'ברכות' על ראשו.

 

[מתוק מדבש]

אין שום מקור ושום סברא לחילוק בין לעצמו ובין לאחרים, וממש תמוה ומוזר.
ופעמים ממציאים כללים חדשים תוך כדי תנועה בשביל ליישב דברי עצמו.
והמתבונן יראה שאין בזה כלום במחכ"ת.
ואין לסברא מוזרה זו לא שורש ולא ענף בדברי רבותינו גדולי הפוסקים, ובפרט שאין זה מובן.
בס"ס מתירים אשת איש לעלמא כידוע, לעצמה ולאחרים. ואכמ"ל. וכו'. והדברים ידועים.

 

[כהן]

איך הקולמוס יכולה לכתוב 'אין דבריו נכונים' בעוד שלא העתיק את דבריו נכונה ולא עמד בהבנת דבריו.

תשובות והנהגות כרך א סימן שיב
שמעתי מנהג קצת מקומות לספור בבוקר שוב לאחר תפלת שחרית והוטב בעיני מנהג זה מהחשש שמא שכחו מלספור אם התפללו בלילה בבית וכד', ע"כ כשיספור בבוקר שוב /לא/ הפסיד הספירה בברכה, ונתיישבתי בדבר אם כדאי להנהיג כן גם אצלנו כהצעת חכ"א לספור ספירת העומר גם בבוקר אחר התפלה.
אמנם נתיישבתי בדבר שמנהג ישראל תורה היא, ורובם ככולם לא נהגו כן, והטעם נראה שאם ביום לא נוהג המצוה ולא יצא אם ספר ביום, (שמטעם זה אנו לא מברכים ביום מי ששכח), ע"כ כשאומר לאחר זמן המצוה לשם מצוה, הוה כמצוה שלא בזמנה ובכוונה למצות ספירה ואולי עובר בבל תוסיף, ובפרט יש לחשוש שאם נקבע ע"י הציבור לספור מידי יום ביומו אחר התפילה ייראה הדבר כאילו המצוה היא גם ביום, וכמו שי"א בתפילין שאם מניח בלילה למצוה ואין מצוה עובר בבל תוסיף, כך בזה. ואף שבספק אם ספר אין עוברין וחייבין לספור ביום כששכח בלילה, מ"מ כיון שעיקר הספירה ביום היא הידור בעלמא ולחשש רחוק, נראה דנאה הדבר ויאה לפרש בזה הטעם ולא לשנות המנהג שלא לספור בבוקר בציבור אם אין נוהגין כן (וגם יש אומרים שאפילו מספק אין לספור, דומיא דמתנות שנתערבו שעוברין בבל תוסיף) ואף שמדינא אין לחוש, די בכך לא לשנות המנהג ולקבוע מנהג חדש שכולם יספרו יחד גם ביום במקום שלא נהגו כן, שעלולים לחשוב שיש מצוה גם ביום, ולכן לא נהגו לספור ביום בציבור כתקנה קבועה לכל אחד וגם שלא בקיאין להתנות ולכוין לצאת המצוה רק אם יש מצוה, כנלע"ד וצ"ב.
מיהו לענין אלו ששכחו לספור בלילה יש עצה להכריז בבוקר שכל מי ששכח ולא ספר בערב יספור עכשיו ובזה יצא מכל ספק. ושמעתי שיש נוהגין לחזור ולספור כמה וכמה פעמים, ואף שיוצאין בפעם אחת מ"מ המ"ע קיומית היא בכל ספירה וספירה. [עיין מה שהוכחנו כן בדעת הגר"א זצ"ל במועדים וזמנים חלק ז' סימן ר"ל, ואף שיש לחלק ולומר דבספירה לא שייך לקיים המצוה פעמיים, מ"מ צידדנו שם בדעת הגר"א דזהו שיטתו גם בספירה], ובמק"א דנתי כשמאחרים ק"ש בברכותיה והמון עם מדמין שמקיימים בזה המ"ע דק"ש דיש חשש בל תוסיף, וכן הוא כשמתפללים מעריב לפני הזמן וקוראין ומכונין לצאת ידי מ"ע דק"ש, (והבאתי כן בשם שו"ת חתם סופר) ע"כ כשסופר וחוזר וסופר ביום ראוי לכוין ולהתנות אם יש מצוה דוקא ביום, ואולי סומכין שבסתמא כוונתו כן.
מיהו שוב הדרני בי, שבמועדים וזמנים ח"ד סימן רפ"ט הבאנו חידוש נפלא בשם תה"ד, שאם ספר ביום לא קיים המ"ע דספירה, רק מועיל שהיום ספור שיכול להמשיך הלאה, ולא נקרא חיסר ויוכל לברך מכאן ולהבא, ע"ש היטב, ודומה לנקצר ביום בעומר דכשר אבל לא מקיימין מ"ע, ולפי זה אין חשש בל תוסיף שבספירה ביום מתקיימת המנין לספור הלאה וכמ"ש, ומיהו אין תועלת לחזור ביום לספור כמה פעמים שאין אז מצוה ע"כ.

א. הוא לא העיר על מנהג הספרדים אלא כתב ליישב את מנהג רוב העולם שלא נוהגים כן ושאין צריך לשנות ולנהוג כן.

ב. מה שכתבו התוס' שבעשיית מצוה ב' פעמים אין בל תוסיף זהו כשעושה 'בזמנה', אבל כאן הוא כתב להדיא שעל הצד שביום לא נוהג המצוה - הוי כמצוה שלא בזמנה שיש בה בל תוסיף.

ג. מה שכתב להעיר עליו לפי מה שכתב הוא עצמו במועדים וזמנים וכו' - בתשובות והנהגות הנ"ל כבר כתב כן, וכפי שהעתקנו.

 

[כהנא דמסייע]

אם כדאי להנהיג כן גם אצלנו כהצעת חכ"א לספור ספירת העומר גם בבוקר אחר התפלה.

בשיעור אתמול בתל אביב ביום שכולו תורה הציג זאת הרב יצחק שליט"א בצורה חריפה שהגר''מ שטרנבוך בא לערער על מנהג כל הספרדים, וכי כולם היו עמי הארץ, היו לנו גדולים וכו'. וכעת לא דובים ולא יער. יש''כ.

 

[כהן]

בשיעור אתמול בתל אביב ביום שכולו תורה הציג זאת הרב יצחק שליט"א בצורה חריפה שהגר''מ שטרנבוך בא לערער על מנהג כל הספרדים, וכי כולם היו עמי הארץ, היו לנו גדולים וכו'.

גם במוצ"ש בשיעורו אמר כן.

 

[כהן]

תפלת ערבית מוצ"ש 10 דקות אחרי השקיעה!! היתכן??
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף א
מאחרין תפלת ערבית, {א} א) כדי להוסיף מחול על הקודש.

 

[אור תורה]

תפלת ערבית מוצ"ש 10 דקות אחרי השקיעה!! היתכן??
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף א
מאחרין תפלת ערבית, {א} א) כדי להוסיף מחול על הקודש.

אולי אומרים לדוד ברוך ותהילים לפני תפלת ערבית.

 

[כהן]

נ.ב. אולי אומרים לדוד ברוך ותהילים לפני תפלת ערבית.

לדוד ברוך ולמנצח לוקח 2.30 דקות. תהלים לא מכיר.
ביום חול פשוט מתפללים 20 דקות אחרי השקיעה. לעולם לא יצליחו להגיע ליותר מזמן זה אם מתחילים 10 דקות אחרי השקיעה.
היכן נעלמה 'המסורת' המדוברת בבית מדרש זה לגבי הדרהם ומשקל ולא נפח ועוד ועוד 'מסורות'? היה איזה מנין אחד 'בעולם'! שהתחיל תפלת ערבית [גם לדוד] 10 דקות אחרי השקיעה???