ספרי אור לציון - לרבינו הגדול חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל

הערה ראשונה:
ספרי המעודים, כרכים ג' ד'
נדפסו מתשס"ה ואליך הרבה אחר הפטירה כך שברור שהוא לא עבר עליהם.
מנגד:
כל הספרים הנ"ל על המועדים יש הקלטות מסודרות בקול הלשון. כמעט כל פרט עד הסוף.
כל שאלה שהיתה לי לא ברורה, הורדתי ההקלטות והכל מילה במילה בדיוק רב עם תוספת עריכה ומ"מ.
ניתן לבדיקה בכל רגע.
אוסיף:
א"ל מו"ר מרן הגאב"ד, שהיה עורך ח"ב, שהוא מעיד ש"האיש היה בביתו". ואין פרט שהוא א עבר ואישר.
והוסיף לי בזה"ל: הרבה דברים התוכחתי איתו, למשל על הבקבוקים והפחית, לא ויתרתי, אבל הוא היה מונח עד הפרט האחרון.
עכ"ד מרן שליט"א.
 
תוכל להעלות את הכתבה לאלו שמנוטפרים?
 
הגר"א אבא שאול זצ"ל כתב בהקדמה לשו"ת אור לציון ח"ב: "הוספנו בסוף הספר קונטרס אחרון, ובו פסקי הלכות בקצרה ממרן המחבר שליט"א, אשר בהם נאספו בעיקר עניינים השנויים במחלוקת בין האחרונים, או שאינם מבוארים בדבריהם, ולבקשתם של רבים לידע את הכרעת מרן בהלכות אלו, ובהם כמאתיים פסקי הלכות. וזאת למודעי שמרן המחבר שליט"א עבר על כל פסקי ההלכות בחיבור זה, וכן על המקורות והביאורים, והגיה ותיקן והשמיט כפי ראות עיניו". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רבי שמואל משה תורג'מן שליט"א בספר "נשמת ישראל" על הלכות נדה: "אמר המחבר, מאחר ובספר הנוכחי הובאו הלכות חשובות מהספר היקר והחשוב עד מאוד של מו"ר ועט"ר ה"ה הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א, ראיתי לנכון לכתוב כאן הבהרה קטנה אודות הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', למען ידעו דורותינו כי כל הספר הוא מאת המחבר, הלא הוא הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל זיע"א.

מעשה שהיה בשבוע הראשון שיצא לאור הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', וידוע לכל שאז מו"ר זצ"ל היה עדיין בשכלו הזך ובכושר דיבורו, וכהרגלנו נתאספנו יחד שכנים מקרוב באו בערב שבת קודש לתפילת מנחה וערבית, ובעוד אנחנו יושבים ומסתופפים בצילא דמהימנותא דמו"ר זצ"ל וממתינים למנין, ברכנו את הרב לרגל הוצאת ספרו החדש "אור לציון" חלק ב', ושאל השואל בזה הלשון: "שמענו שהספר הזה אינו מהרב, ורק תלמידים כתבו אותו, ואין לסמוך על זה הלכה למעשה".

ושאלה קנטרנית זו הכעיסה גם הרגיזה וקוממה עד למאוד למו"ר זצ"ל, וסביביו נסערה מאוד, עד שמרוב ריתחא קם מכסא הגלגלים עליו ישב, והשיב בזה הלשון: "מי אומר דברים כאלה? הספר הזה אני כתבתי אותו! כל הספר הזה הוא שלי!" והנה מרוב ריתחא דמו"ר זצ"ל נרתע השואל, וכביכול חזר לשאול בלשון אחר, ד"השמועה הנ"ל היתה רק כלפי המקורות הכתובים למטה". וגם על זה השיב מו"ר בזה הלשון: "כל הספר שלי הוא, וכל מה שכתוב שם אני אמרתי".

וחזרנו לשאול למו"ר זצ"ל אם אכן אפשר לסמוך הלכה למעשה על כל מה שכתוב בספר, והשיב מו"ר הרב זצ"ל: "כן. בשביל זה נכתב הספר, לסמוך על זה הלכה למעשה" (שלא יאמר כל אחד, אני שמעתי ממו"ר אחרת, או כך וכך אמר לי מו"ר וכל כיוצא בזה). עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רבי ציון עמר שליט"א, עורך ספרי "אור לציון", בספר תפארת ציון (עמ' שצ"ג): "דרך עבודתנו היתה לאסוף את פסקי ההלכות של רבנו... ולהגישן לפני הרב, והיה מעביר שבט ביקורתו מה לקרב ומה לרחק... פעמים שפסק דין אחד... שונה ממה שפסק מקודם, והייתי מקריא לו את שתי הוראותיו, ומה שראה לנכון שתהיה משנה אחרונה, כן פסק, ואמר שכך יכתב בספר. ופעמים שהיה אומר לי, לא הבינו אותי טוב, ולא לכך נתכוונתי. פעם אמר לי בשיעור בשבת, מחצית מהשומעים יאמרו שאמרתי מותר ומחצית יאמרו שאמרתי אסור...

ופעמים שהייתי מגיע אליו והיה אומר לי: 'אני רוצה שתכתוב בענין פלוני כך וכך, שאף שבשיעור פסקתי כן, שוב ראיתי שראוי יותר לפסוק כך'... כמה שמח רבנו כשיצא ספר או לציון חלק ב' לאור עולם, ואמר: 'הנה יש אומרים בשמי כך ויש אומרים כך, עכשיו יש ספר, וכבר יודעים בדיוק את דעתי המוחלטת!' ופעם טען תלמיד בפני רבנו: 'אבל אני שמעתי להדיא בשיעור שכבודו אמר אחרת ממה שכתוב בספר?' ורבנו ענה בחיוך: 'כשהייתי מוסר שיעור הייתי זוכה להגדיל תורה, כפי מספר השומעים, זה אומר חכם בן ציון אמר כך וזה אומר כך, אבל בספר אמנם מיעטתי תורה, שכן אמרתי רק תורה אחת, אבל היא לפחות תורה שלי!'
 
קיבלתי:
תלמידו הגר"י זכריה העיד שעבר על ההקדמה לח"ב למעלה מחמישה חודשים ולשם כך קבע מקום בספריית הישיבה
ועבר ותיקן והגיה את ההקדמה לפחות כמה פעמים בעיון עצום
 
הגר"א אבא שאול זצ"ל כתב בהקדמה לשו"ת אור לציון ח"ב: "הוספנו בסוף הספר קונטרס אחרון, ובו פסקי הלכות בקצרה ממרן המחבר שליט"א, אשר בהם נאספו בעיקר עניינים השנויים במחלוקת בין האחרונים, או שאינם מבוארים בדבריהם, ולבקשתם של רבים לידע את הכרעת מרן בהלכות אלו, ובהם כמאתיים פסקי הלכות. וזאת למודעי שמרן המחבר שליט"א עבר על כל פסקי ההלכות בחיבור זה, וכן על המקורות והביאורים, והגיה ותיקן והשמיט כפי ראות עיניו". עכ"ל.
למה בהתחלה הבאת ראיה שהספר אינו ממנו אלא רק הפסקי הלכה בקונטרס אחרון, ואח"כ הבאת עדויות שזה ממנו?
 
נדפסו מתשס"ה ואליך הרבה אחר הפטירה כך שברור שהוא לא עבר עליהם.
על חלקם כן עבר! ראה בהקדמה.
כל הספרים הנ"ל על המועדים יש הקלטות מסודרות בקול הלשון. כמעט כל פרט עד הסוף.
כל שאלה שהיתה לי לא ברורה, הורדתי ההקלטות והכל מילה במילה בדיוק רב עם תוספת עריכה ומ"מ.
ניתן לבדיקה בכל רגע.
יישר כח! לא ידעתי.
למה בהתחלה הבאת ראיה שהספר אינו ממנו אלא רק הפסקי הלכה בקונטרס אחרון, ואח"כ הבאת עדויות שזה ממנו?
כוונתך לדייק מכאן:
הוספנו בסוף הספר קונטרס אחרון, ובו פסקי הלכות בקצרה ממרן המחבר שליט"א, אשר בהם נאספו בעיקר עניינים השנויים במחלוקת בין האחרונים, או שאינם מבוארים בדבריהם, ולבקשתם של רבים לידע את הכרעת מרן בהלכות אלו, ובהם כמאתיים פסקי הלכות. וזאת למודעי שמרן המחבר שליט"א עבר על כל פסקי ההלכות בחיבור זה, וכן על המקורות והביאורים, והגיה ותיקן והשמיט כפי ראות עיניו". עכ"ל.
אבל האמת שהיינו הך.
 
נערך לאחרונה:
לשון הגרב"צ עצמו בהקדמה לח"ב
מתוך השיעורים אשר זכיתי לאומרם בישיבה הק' פורת יוסף וביה"כ אהל רחל...
אשר טרחו ויגעו להוציא חיבור זה מתח"י בתכלית בדקדוק וההידור
 
לשון הגרב"צ עצמו בהקדמה לח"ב
מתוך השיעורים אשר זכיתי לאומרם בישיבה הק' פורת יוסף וביה"כ אהל רחל...
אשר טרחו ויגעו להוציא חיבור זה מתח"י בתכלית בדקדוק וההידור
אתה מצטט חלק, ומשמיט חלק. וממשיך שעל הכל הסכים.

ז"ב שיש עורכים, השאלה של מי התוכן.
ומרן כתב במפורש שהכל משלו.
 
קיבלתי:
תלמידו הגר"י זכריה העיד שעבר על ההקדמה לח"ב למעלה מחמישה חודשים ולשם כך קבע מקום בספריית הישיבה
ועבר ותיקן והגיה את ההקדמה לפחות כמה פעמים בעיון עצום
אחי שיחי' מאד מקורב לגאון ר''מ צדקה שליט''א ואמר לי שמישהו אמר ליד הגר''מ שליט''א "אור לציון עמר"... והגר''מ הקפיד מאד, ואמר אני בעצמי יודע כמה טרחא יגיעה של שנים, לברר כל השמועות, ולדייק, זה להשקיע חיים שלימים, שיצא דבר מתוקן, ובאים ומוצאים דיבה וש''ר. ואכמ''ל.
 
לקט מתשובותיו של הגרב"צ מוצפי שליט"א:
שאלה - 557: כתוב ב"אור לציון" שאמנם ר' ציון עמר היה בין העורכים, אך הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל ראה את הספר. וכתוב שהדברים הם מחכם בן ציון ז"ל, אך הדברים עברו עריכה לשונית. האם אפשר לסמוך על הפסקים שבספר כאילו הם נכתבו ע"י הרב בן ציון אבא שאול ז"ל ממש?
תשובה: הספר לא נכתב ע"י מורנו הרב בן-ציון.

שאלה - 1041: מי כתב את הספר "אור לציון"?
תשובה: חלק א' כתבו הרב בעצמו, שאר החלקים נכתבו על ידי אחד התלמידים מפי השמועה.

שאלה - 25131: בספר "אור לציון" מובא שאפילו לדעת האר"י כל מה שאסור לגלח זה את שיער הראש ולא שער הפנים ושאר מנהגי האבלות. מה דעת הרב? ומה לנהוג למעשה?
תשובה: הדברים נאמרו בדרך עיון ולכאורה, ומישהו חשב שזו מסקנה והכניסה לגוף הספר.

שאלה - 62423: אור לציון ח''ב מבוא יסודות בדרכי ההוראה: א. אם לנהוג כך? ב. והאם הרב בן ציון אבא שאול זצ''ל כתב זאת?
תשובה: לא ידוע לי.

שאלה - 87181: האם אפשר לסמוך הלכה למעשה על שו"ת אור לציון חלק ב שנכתב ע"י בנו ותלמידיו. שכל מה שהם כתבו זה פסיקה של הרב.
תשובה: לא ידוע.

שאלה - 110826: הרב כתב בכמה מקומות שאת האורל"צ לא הוא כתב אלא תלמידיו מאידך הרב כתב שאפשר ללמוד בו להלכה?
תשובה: אמת הדבר שהספר אור לציון לא כתבו מורנו הרב בן ציון אבא שאול, חוץ מחלק א שהוא כתבו, ושאר החלקים נכתבו על ידי התלמידים וללמוד בו בהחלט אפשר ככל ספר הלכתי, אלא כשתמצא שם דברים הסותרים מה שכתוב בשלחן ערוך או שאר הפוסקים אל תסמוך עליו.

שאלה - 141625: האור לציון כותב שגם לנוהגים להחמיר בתספורת וגילוח עד שבועות איו זה מדבר אלא לגבי תספורת הראש בלבד אבל לגבי גילוח הזקן מותרים כבר מ ל"ד?
תשובה: כתבת ״האור לציון כותב״, ויותר נכון היה לכתוב ״כתוב באור לציון״, כי אם התכוונת לרבנו בן ציון אבא שאול ז״ל. הנני להודיעך זה כמה פעמים כי ברור לנו שלא הוא כתבו ובפרט חלק ג, וכל תלמידיו המובהקים יודעים שלא לסמוך על הכתוב שם.

שאלה - 147439: שמעתי פעם שהרב אמר בשיעור שהספר אור לציון לא נכתב על ידי הרב עצמו, וראיתי בהקדמה שכתבו שהוא ז"ל עבר על כל הספר איך להתייחס לפסקים שנכתבו.
תשובה: אז אין סתירה בדברים ברוך השם.​
 
הגרב"צ מוצפי שליט"א אמר ששמע מהגרב"צ אבא שאול שבדורינו יש שניים שאפשר לברך עליהם "שחלק מחכמתו ליראיו", והם מרן הרב עובדיה יוסף ומרן הרב אלישיב, ונשאל האם זה נכון, כי באור לציון כ' שא"א לברך בזמנינו, והשיב: "הוא בעצמו כתב את הספרים???"
אכן, בספר אור ההלכה (לנכדו הגרב"צ שליט"א ראש ישיבת אול"צ) העיד "מרן אזמו"ר אור לציון זיע"א בירך שחלק מחכמתו בלא שם ומלכות על הג"ר משה פיינשטיין זללה"ה".
ומסתבר שמה ששמע הגרב"צ מוצפי היה בתשובה לשאלה על מי אפשר לברך, ורבינו השיב לשואל לפי דעתו שמברכים בזה"ז, אבל הוא עצמו חשש מלברך.
 
ראשי תחתית