בשיעור מוצ"ש פרשת בראשית תש"פ דיבר בענין מי שטעה ושאל 'ותן טל ומטר' מיד אחרי סוכות לפני ז' חשוון אם חוזר ומתפלל, [שהרי אז אי"ז סימן קללה ורק מצד עולי רגלים עדיין אין שואלים], והביא מספר 'רבבות אפרים' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ח קנייבסקי זצ"ל שפסקו שצריך לחזור, ובשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א שאין לחזור, כיון שכך נפסק ברדב"ז וחיד"א ועוד.
וסיים הרב יוסף בשבח אביו זצ"ל, שרק בגלל שידע את הרדב"ז וכו' רק הוא ידע לפסוק את ההלכה לאמיתה, והוסיף בזה"ל – "וכ"כ המהרח"ש, והמטה משה, והחיד"א, כל זה נעלם מעיניהם של הרב אלישיב והרב קנייבסקי, במחכ"ת, לא ידעו, לא את הרדב"ז, לא את המהרח"ש, לא את המט"מ, לא את החיד"א, לא ידעו את כל הפוסקים האלה, מה אתם רואים מכאן, שידיעת התורה זה חשוב לאמת, בלי ידיעת התורה אדם טועה בהלכה. זה לא אמת, מה אתה אומר צריך לחזור ולהתפלל?, זה ברכה לבטלה, מה צריך לחזור?, לכן אדם שיודע יותר תורה, יודע את הרדב"ז..." עכ"ל.
והנה מלבד הזלזול בגדולי הדור הגריש"א והגרח"ק, הנה גם הציג הדברים בצורה מגמתית כאילו הם פסקו כן על דעת עצמם ונעלמו מהם דברי הרדב"ז וכו', וכביכול לא נסתמכו בהוראתם על שום פוסקים, אך נעלם ממנו גופיה המשנ"ב והביה"ל סי' קי"ז ס"ב שכבר דן במי שאמר טל ומטר בכה"ג שאין סימן קללה, ודייק מל' השו"ע לחזור ולהתפלל, והביא את דעת הרדב"ז הנ"ל שלא לחזור ומאידך דעת הח"א ודה"ח להיפך, ומכריע לחזור ולהתפלל עם תנאי שאם כבר יצא יהא נדבה. ועוד דשם מיירי להדיא בגוונא שדיבר הרדב"ז דהיינו בחו"ל אחר ז' בחשוון קודם שישים יום, ואפ"ה הכריע לחזור דלא כהרדב"ז, וא"כ כ"ש קודם ז' בחשוון שאז תיקנו להדיא שלא לומר, עאכו"כ שצריך לחזור ולהתפלל, ועוד דע"ש בביאה"ל דכל מה שאנו נוקטים דבדיעבד לא יחזור ה"ז מחמת דסמכי' בדיעבד על שיטת הרא"ש שסובר דלכתחילה ראוי לשאול טל ומטר במקום הצריך לכך, והנה הרא"ש ודאי לא דיבר על א"י ששם יש תקנה לא לשאול מטר עד ז' חשוון משום עוברי דרכים, וא"כ אין מקור להקל בדיעבד שלא לחזור.
(וגם בכף החיים הכריע לחזור עם תנאי, ועי' פסקי תשובות שהביא מח' רחבה בזה דהחזו"א והרב וואזנר פסקו לחזור, ואילו הגרש"ז והגרב"צ אב"ש והגרי"ש פסקו שלא לחזור, וצ"ע על דברי הגרי"ש שהביא הרב יוסף מספר רבבות אפרים להיפך).
ועכ"פ ודאי שהוראת הגרי"ש והגר"ח אשר כל רז לא אניס להו, (אם באמת הורו כן), נובעת מדברי הביה"ל הללו שהביא גם דעת הרדב"ז הנ"ל והכריע דלא כוותי' אלא לחוש לד' הח"א ודה"ח.
