בעיקר התשובות שכתב במצרים היו יותר "עצמאיות" מחמת חוסר הספרים שהיה שם.
(למרות שאחרי זה בבואו לארץ הוסיף ותיקן)
השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (4)
- יוזם האשכול כאחד העם
- תאריך התחלה
(למרות שאחרי זה בבואו לארץ הוסיף ותיקן)
"מי שאינו משתדל להחמיר אפילו במקום שיש פוסקים שמחמירים, אלא סומך על מרן השו"ע בכל מקום שהתיר, זו לא יראת הקב"ה, אלא יראת השולחן ערוך!"
(חכמה ומוסר ח"א עמ' פח).
חזק וברוך ידוע ומפורסם.
וגם דעתו של הגרבץ ידועה וברורה ככתוב במבוא של חלק ב'.
לא נכון, התשובה שציינתי אליו הוא משנת תרנ"ן קודם לכתו למצרים. ויש עוד כאלו. עיקר החילוק הוא מה שכתב לעצמו ומה שערך להדפיס ברבים, וכדברי הגרי"מ יונה. [וגם בזה יש הבדל בין הספרים הראשונים, כמו שו"ת חזו"ע והחלקים הראשונים של שו"ת יבי"א, לבין מה שהדפיס בזקנותו].
אגב, איפה ראית שהיה חסר לו ספרים במצרים? כמדומני שאדרבה היה שם הרבה ספרים אבל היה חסר לו חברים לדבר אתם בלימוד ולכן היה מאריך יותר לצרף צירופים לחזק את הפסק
ידוע ומופרסם שדברי החקרי הלב הוא שיבוש מוחלט?
הוא חולק עליו בשתי ידיים.
ודאי, זה דרכו כידוע להתבטא בחריפות נגד גדולי האחרונים...
לא. זה דווקא דרכם של אחרים.
דעתו ההלכתית ברורה ביותר בשיטת קבלת הוראות מרן במבוא לחלק ב.
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 206
אכן כפי שכתבת יש בזה הרבה דברים עדינים, שאין מוסרים אלא לצנועים, ובפרט שרוב הדברים מה שאנשים לא יקבלו זה מחמת הרגש ולא מחמת השכל, ועל כן כבוד ה' דומיה תהילה.
כנראה לא עיינתם כאן
ושם הוכחנו שאין דברי החקרי לב מסתדרים עם החיד"א גופיה שהעלנו שם, משני טעמים.
א. כי שם החיד"א נשאל על מקרה של אשה האם לאסור אותה, וכתב שם שכיון שאנן נקטינן בדיני איסור והיתר כרמ"א היינו אוסרים אותה
אלא כיון שגם הרמ"א שם היקל לא נאסור אותה
להדיא- שהחיד"א נוקט להחמיר נגד מרן אף לאחרים ולהורות לאחרים, ולא רק לאנשי ביתו.
ב. שכתב שם החיד"א בלשון "בני ארעא קדישא" והיינו שדיבר על כל האנשים ולא רק לצנועים, וע"ז כתב שכל ארעא קדישא קיבלו הוראות מרן חוץ מדיני איסור והיתר שנקטינן כרמ"א, להדיא- שדיבר על כל "בני ארעא" ולא על הצנועים והחסידים
יעו"ש שיותר הרחבנו הדברים
למה חתכת דברי הארץ חיים??? מה שמוכיח מהחיד"א ומה שמעיד על מנהג ארץ ישראל.
וזה לשונו "אכן מדברי החיד"א מתבאר דנוהגים בכמה דינים מאו"ה להחמיר אף להורות לאחרים ע"ש בברכ"י ובחיים שאל, וכן הוא מנהגנו בארץ ישראל עד היום"
הרי שלך לפניך מה דעת החיד"א האמיתית החולקת על פרשנותו של החקרי לב, וגם עדות על מנהג ארץ ישראל.
וראה עוד בשד"ח מע' חמץ ס"ט ס"כ.
כל דברי החקרי לב נסתרים מדברי החיד"א גופיה בשו"ת חיים שאל
כי שם זה היה הוראה לרבים ולא רק ליחידים ואעפ"כ כתב שאם הרמ"א היה אוסר היה צריך לאסור כי בדיני איסור והיתר חיישינן לרמ"א
ודובר בזאת ביותר הרחבה יעויין לעיל בתגובה מס' 341 שהפננו למקום הקשור לעניין
הבאתי אותו רק להראות שהשווה קבלת הוראות מרן לאתריה דר"א, וזה לא שיבוש מוחלט כלשונך
נכון, ולכן זה לא בגלל שלצד השני יש חסרון ביר"ש
אם החיד"א סובר ככה או לא, זה לא מעלה או מוריד לעצם הדיון אם אלו שכן סוברים ככה זה בגלל שחסר להם יר"ש.
חזק וברוך.
זו מחלוקת מה הגדר של קבלת הוראות מרן אם הוא מרא דאתרא אם לא.
ודעתו של הגרב"ץ היא שלא.
ולכן אין שום קשר בין אתריה דר"א וריה"ג שהיו מארי דאתרא.
ודברי מרן הגרב"ץ ברור מללו ואין זה מליצה כדבריך.
ודעת הגרב"ץ לא כך.
פעם ראשונה שאתה נפגש במחלוקות הפוסקים???
זה פעם ראשונה שנפגשתי במחלוקת הפוסקים, שצד אחד מאשים את הצד השני שאין להם יראת שמים. אם יש לך עוד דוגמאות בבקשה תעלה.
לא נכנסתי לנושא של חוסר ביר"ש
אלא סה"כ הגבתי לדברים שהעלו שם [בין היתר גם אתה] את דברי החקרי לב על החיד"א
וע"ז עוררתי שבחיד"א גופיה במקו"א רואים דלא כביאור שביאר החקרי לב בחיד"א
אולי נלמד מהאשכנזים שעל ספק שמועה מהחזו''א יעשו פלפולי פלפולים להעמיד דבריו, ואילו אנו על ספרים שנכתבו ע''י מרן זצ''ל בעצמו מביאים את תורת החילוק שיש תשובות ככה ויש תשובות ככה וחבל.
אפשר הרבה לדון על אופן כתיבת שו''ת יביע אומר היאך נכתבו ולעמוד על שינויים בין הכרכים השונים אבל לומר שלא נכתב בעיון המספיק (ואתה הרי מגלה טפח...) והלך אחר המספר??? יתכן והוא לא נחת לפרש הסוגיא ולרדת לפרטים אלא כתב רק את עיקרי העניין.