מה דין שמיעת מנגינות שכתבו גויים / שירי לעז כשאינו מבין את המילים?

[חיי עולם]

יישר כח לעונים.

 

[משיב כהלכה]

בימינו יש היוצאים נגד שירי קודש הבנויים על לחנים של שירי עגבים למיניהם, ומלעיזים על זמרים יר"ש.

ודבר שפתיים אך למחסור, ובדור כזה שהרבה בחורי ישיבות ובחורות סמינר שומעים ומפזמים שירי תועבה ממש של זמרים חילוניים, לצאת נגד זמרים יר"ש זוהי טעות גדולה.

וגם המלחמה אבודה, ולא יעזור שום דבר. והחכם עיניו בראשו, לא להשחית מילים ודפים. משל למה הדבר דומה, לאדם המנהל מלחמת חורמה נגד הרכבים, בטענה שיש לחזור לסוס ועגלה, וממלא דפים בטענותיו (ולא חסר טענות: סכנת נפשות מוכחת של מאות הרוגים בכל שנה ופצועים לאין ספור, בזבוז כסף, המהירות שאפשר להגיע לכל מקום ולעבור עבירות, חוסר צניעות, וכו'). אבל כל בר דעת מבין שאף אחד לא יחזור כרגע לסוס ועגלה.

ואולי מבחינה השקפתית יש ממש בדבריהם לגבי שירים מסויימים, ויש מוזיקה שמזיקה את נפש האדם, ועיין בליקוטי מהר"ן (סד, ה) שכל חכמה שבעולם יש לה זמר וניגון המיוחד לחכמה זו, ומזמר זה נמשכת חכמה זו. ומפני שאחר לא פסק פומיה מזמר יווני, נפל לאפיקורסות של חכמת יוונית ויצא לתרבות רעה. ולעתיד לבוא כשיתגלה בעולם הזמר של ראש אמנה הכולל כל הזימרות, אז תתבטל האפיקורסות. ע"כ. ועל כן היה צ"ל בניחותא, ש"ראוי" לשמוע מוזיקה טובה המניחה את דעת, אבל מבחינה הלכתית אין מניעה לשמוע שיר כלשהו שאינו שיר עגבים.

מקור המילה "עגבים" הוא ביחזקאל פרק לג פסוק לב, "והנך להם כשיר עגבים", מפרש רד"ק - כשיר חשק ודברי שחוק. אין שום קשר למנגינה עצמה. וכמובן שאין שום קשר למי שאינו מבין את המילים.

ובמצודת ציון שם פירש: "עגבים - עניינו לעג והתול".

וכן במלבי"ם ביאור המילות שם: "העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדבר חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים".

וכן כתב ר' עובדיה מברטנורא מסכת סנהדרין פרק י: "בספרים החיצונים - ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד".

ומובא באלשיך שמות פרק כח: "ומה גם בבית שמחה ומשתה כי יבוזו כסף להביא אנשים פוחזים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים פיהם בשירי עגבים ואהבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, וחטאים תרדף רעתם, וככלותם מקול השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש והוללות רעה, וכל האנשים והנשים אשר יחד אוספו לשמוע אל הרנה ואל התיפלות בשומעם הדברים מרים ומאררים יוצאים מפי עושיהם ישמח לבבם ויתלהב יצרם וירגילם לערוה". גם זה כהנ"ל.

וכן באלשיך קהלת פרק ז: "כשירי עגבים ושחוק והיתול המביא את שומעיהם לירש גיהנם".

וכן רבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים שמי שקולו נעים יזהר שלא יזמר ניגוני נכרים, כי עבירה היא ולא ניתן לו קול אלא לשבח לבורא יתברך ולא לעבירה. גם זה כהנ"ל. בפשטות לא מדובר במנגינה אלא בשירי עגבים.

אבל בספר מעשה רוקח (פ"ח מהלכות תפלה) כתב לדייק מדבריו "ניגוני נכרים" שגם הניגון אסור וכתב זאת גם בשם מהר"ם לונזאנו, אבל הגאון חיד"א בברכי יוסף (סי' תק"ס) דחה דבריו וכתב "ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לונזאנו עצמו... וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירים ותשבחות להשם יתברך על נגונים אשר לא מבני ישראל המה, ואין הדין עמם, כי אין בכך כלום".

וכן בשו"ת הרי"ף (לרבינו יצחק אלפסי, רבו של רבינו יוסף אבן מגאש, רבו של הרמב"ם) בזו הלשון: שליח ציבור שמרנן (שר) בפיו שירי ישמעאלים, ומוציא מפיו דברי נבלה מסלקין אותו ממשרתו, ועליו ועל כיוצא בו נאמר 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. גם זה כהנ"ל. מדובר על שירי עגבים, ובשפה שמבין.

ופסק כן הרמ"א באו"ח נ"ג. ובמשנה ברורה שם ס"ק פב כתב, "בשירי הנכרים - ר"ל בניגון שהנכרים מנגנים בו לעבודת גילולים שלהם וב"ח בתשובה סי' קכ"ז כתב דוקא בניגון שמיוחד לזה". וכן הוא במגן אברהם. ופמ"ג. וב"ח. ומחצית השקל.

לפי כל הנ"ל אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר.

וזה לשון שו"ת הב"ח הישנות (סי' קכז) "מה שמזמרים בבהכ"נ בניגונים שמזמרים בהם בית תפלתם, נראה שאין איסור אלא דוקא באותם ניגונים המיוחדים לע"ז, מאחר שהוא חק קבוע לע"ז, כמו מצבה שאסורה גם להקב"ה מפני שעשאוה הגוים חק לע"ז וכו', אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לע"ז נראה שאין בזה איסור, דבהא ודאי איכא למימר לאו מינייהו גמרינן".

ובשער הציון או"ח סימן תקס כתב, "ומיהו כבר הזהיר השל"ה ושארי ספרי מוסר שלא לזמר שירי עגבים לתינוק, שזה מוליד לתינוק טבע רע, ובלאו הכי נמי איכא איסורא בשירי עגבים ודברי נבלות, דקא מגרי יצר הרע בנפשיה, ושומר נפשו ירחק מזה ויזהיר לבני ביתו על זה [מאמר מרדכי]".

וכן הובא בכף החיים שם.

בכל הנ"ל אין שום שמץ איסור במנגינה עצמה, אלא המשורר שירי עגבים שמבין שזהו שירי עגבים וחוטא ומחטיא את התינוק (ואם אינו מבין את השפה, אין זה שירי עגבים עבורו).

וכן כתב הגאון ישראל משה חזן ז"ל בשו"ת כרך של רומי (סי' א, דף ד' ע"ד) "שהמנהג פשוט בכל ארץ ישראל, וארצות ערב בכל בתי הכנסת שמנגנים בתפלה ובדברי קדושה שירי ישמעאל שרובם שירי עגבים, ולא מיחו בהם חכמים, מפני שהענינים עצמם קדושים, ולא איכפת לן שמא באותה שעה שמנגן אותה נגינה בתפלה, יזכור דברי הערבים שהם ענינים פחותים ושירי עגבים".

והוסיף עוד: "והסברא מכרעת כן, שאל"כ מהיכן נשאר לנו ניגונים וקולות ערבים והלא נשכחו מאתנו שירי דוד ושירי הלוים על הדוכן, כמ"ש איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, ובכל מקום שגלו ישראל למדו ניגוני אותם ארצות ששכנו שם, ובא"י ובארצות ערב קול ניגוני התפלות והקדישים והקדושות כולם ע"פ ניגון הערבים, ובטורקיא קולות טורקיות, ובאדום קולות אדומיות, ומי יוכל להכחיש המוחש, האם נאמר שכל ישראל שגו ברואה".

ובאלישע אחר, רש"י במסכת חגיגה דף טו עמוד ב מבאר: "זמר יווני לא פסק מביתו - והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין". כלומר, הבעיה לא היתה בגלל שהוא זמר יווני ולא יהודי.

אמנם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תמה) ניסה להוכיח מכאן שלא ראוי לשמוע שירי נכרים, אבל אין זו ראיה כנ"ל ונעלם ממנו רש"י. ועכ"פ, בוודאי מדובר בזמר עם מילים, ולא סתם לחן יווני.

והקשה מהרש"א שם במקום, שלפי דברי רש"י היה צריך לומר זמר סתם, ולמה נקטה הגמ' זמר יווני, ותירץ "ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר גופיה וכה"ג אמרו בס"פ מרובה דחכמת יונית אסורה וטעמא משום דמשכא למינות".

גם לפי המהרש"א פשיטא שאין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר, שהרי אין לזה שום קשר למינות כלל ועיקר.

ופסק בילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן נג: "מעיקר ההלכה מותר לשליח צבור להרכיב אף מנגינות של שירי חול על הקדיש והקדושה, ובלבד שיתכוין לשם שמים. ואף על פי שהמנגינה באה ממקור לא טהור, הרי הוא מוציאה מרשות הסטרא אחרא ומעבירה אל הקדושה. וכן פשט המנהג בפני גדולים, ואין פוצה פה" [וכתב להעדיף שירי קודש על שירי עגבים, הגם ששירי הקודש בעצמם מיוסדים על שירי עגבים קדמונים].

וכן הסיק בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ז: "וכ"ש מנגינה בעלמא שאין בה ממשות".

וכך פסק הרב אברהם יוסף, בנו של הגר"ע יוסף, בתשובה לשאלת מאזין ברדיו קול חי: "מותר לשמוע זמרים גויים. אם לא מבינים את שפתם, מותר לשמוע אפילו אישה גויה".

והגאון חיד"ו וייס כתב בשם ר' שמואל אויערבאך (פורסם בקובץ נזר התורה תשס"ז עמ' קע"ד) שאמר לו באופן אישי ש"ניגון אינו מקבל טומאה".

 

[משיב כהלכה]

וכך פסק הרב אברהם יוסף, בנו של הגר"ע יוסף, בתשובה לשאלת מאזין ברדיו קול חי: "מותר לשמוע זמרים גויים. אם לא מבינים את שפתם, מותר לשמוע אפילו אישה גויה".

ובענין זה (שמיעת קול אשה) ההיתר הוא מאביו הגר"ע יוסף. ואין נפק"מ בין גויה ליהודיה. ראה בשו"ת יביע אומר (חלק א' או"ח סי' ו'), והעלה להקל, אם אינו מכיר את הזמרת. ותחילה פסק שאם ראה את תמונתה אסור, ונמשך אחריו בנו הרב דוד בספר "בירור הלכה" (סי' ע"ה סעיף ט"ו, סוף ס"ק י"ז), "מותר מעיקר הדין לשמוע קול זמר של אשה... ואם ראה פעם תמונתה יש לאסור".

ובספר הנ"ל לא זכר שהגר"ע יוסף חזר בו והורה להקל אפילו אם ראה את תמונתה, ובלבד שלא ראה אותה במציאות, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג):

"ומה שכתבתי שם (היינו ביבי"א חלק א') שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית וכו' זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (תענית ה), שאם ראה אותה בצורה ותמונה לבד, אין לחוש".

וא"כ לפי הגר"ע מותר לשמוע גם זמרת, גויה או יהודיה, כשלא ראה אותה במציאות ממש. ואם שרה שירי עגבים, ואינו מבין את שפתה, יש להקל גם כן, כי אין זה נקרא "שירי עגבים" אם אינו מבין את השפה.

וכן מעשה רב, דידוע ומפורסם שהגר"ע יוסף היה שומע זמרות ערביות (וצ"ע, שאברך בבית מדרשו של בנו הרב משה יוסף סיפר בשמו ששאל את אביו מה היא אומרת, ואמר לו 'אתה יודע, בחור אוהב בחורה ודברים כאלה' וא"כ הבין שמדובר בשירי עגבים, ואולי צ"ל שלא האזין למילים אלא רק למנגינה).

וכן פורסם בתקשורת ע"י העיתונאי ניצן חן: "בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם".

בכתבה על בתו, הגב' עדינה בר שלום, מובא: "יום אחד נכנס הרב הביתה ומצא את שתי בנותיו מאזינות ללהיט "רוזה רוזה" של יהורם גאון. במקום לכבות את הרדיו או לנזוף בבנות, לקח הרב דף ועט והחל להתאים לשיר את מילות הקדיש. "הוא ניסה את כוחו בפיוט הרבה פעמים", מחייכת עדינה, "יש כמה שירים שהוא כתב על מנגינות ערביות. בעיקר של אום-כלתום שהוא אהב, ושל לילה מורד שאבא שלה היה חזן".



ראיתי שמביאים גם מהרב יוסף ישראלזון זצ"ל, חתנו של הגריש"א שהותיר אחריו תכריך כתבים בהם שמר וקיבץ פסקי הלכות ששמע בעצמו מפי חמיו, בין השאר הותיר גם קובץ הלכה למעשה בדיני ייחוד.
בסופו של קובץ זה, הוסיף עוד מס' הלכות בהלכות צניעות, שחלקם פורסמו, וחלקם לא מיועדים לרבים.
אחת ההלכות שפורסמו והיא הלכה למעשה מפי הגרי"ש נאמרה אודות קול באשה, משמיעת שירת אישה מקלטת. הגרי"ש פסק כי אין בזה קול באשה ערווה, וכי אם דבר זה גורם להרהורים, הרי הוא אסור מדין אביזרייהו, ולא שנא אם מדובר באשה, או בגבר.

כמו כן בשו"ת ציץ אליעזר‏‏ כתב ע"פ הראבי"ה וספר "מטה משה", כי ברדיו מותר אפילו לשמוע קול זמרת אישה מוכרת. הוא מסביר כי לשיטתם, השמיעה האסורה היא רק כזו שיכולה להביא לקירוב מיידי. בנוסף כתב, כי קול העובר דרך הרדיו אינו קול האשה המקורי וממילא אינו נכלל באיסור.

 

[משיב כהלכה]

מצ"ב דף מתוך מחברת שירים בערבית שכתב הגר"ע יוסף לעצמו.

 

[מתוק מדבש]

אמנם מרן הגר"י הלל שליט"א בשו"ת וישב הים ח"א כ' תשובה ארוכה מארץ מידה שאסור לשמוע שירים שבונים על שירי עגבים, ע"ש נימוקיו.
אמנם המציאות היא שכך נוהגים בכל העולם בבתי הכנסיות הספרדיים בשבתות וחגים ואין פוצה פה ומצפצף.
ולדבריו לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית הכנסת

 

[חיי עולם]

ולדבריו לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית הכנסת

לך לאהבת שלום...

 

[מתוק מדבש]

לך לאהבת שלום...

בררתי,
וגם בבית מדרשו הפרטי של מרן הגר"י הלל אשר בשכונת ארזי הבירה על יד בית מגוריו
ישנו חזן שמחזן הכל כרגיל כמו בכל מקום.
עובדה.