בענין ש"צ שלא ספר יום אחד ספירת העומר ורוצה ביום השני להוציא מישהו אחר יד"ח האם יכול או לא.
נחלקו בזה האחרונים, ורובם נקטו שלא יכול. וכתב הילקוט יוסף בספירת העומר [החדש] עמ' רכ"ד: וכן אין להסתמך על ס"ס דשמא כל יום מצוה בפני עצמה ושמא גם בכהאי גוונא איכא דין ערבות
דסברא זו נחשבת כסברא דחויה דיש לנו להכריע הלכה כדברי הפר"ח ודעמיה דהכי מסתברא וא"א לצרף כל סברא לס"ס ע"כ.
ומשפט זה תמוה עד מאוד, איך אפשר לומר על הרבה אחרונים שראו את החולקים וסברו שלא כמותם שהיא 'סברא דחויה', ושא"א לצרף 'כל סברא' לס"ס?
ואלו האחרונים [שחלקם הובאו בילקוט יוסף שם]:
חכמי סלוניקי [שהביא הכנה"ג],
מקראי קדש [אבואלעפיה],
מאמ"ר, כ"ה סברת
הבית דוד מדנפשיה עי"ש,
סמא דחיי סי' י',
חק יוסף אות כ"ה [הובאו במל"ח].
וז"ל הפסקי תשובות הערות סימן תפט הערה 134
ובשו"ת
דברי משה ח"א סי' ל' מביא כן ג"כ בשם
שו"ת אהל אברהם להגר"א שאג זצ"ל סי' א', ושכ"ה
במדרש פנחס דף ל"א ע"ב שמי שדילג ספירת יום אחד, מותר להוציא אחר ויספור בברכה, ושכן נהג
הרה"ק מברדיטשוב זי"ע לענין ברכת התורה כשהיה מסופק אם חייב בה, כדכ'
בתהלה לדוד סי' ח' סק"ג, ובשו"ת
הר צבי ח"ב סי' ע"ה מביא
שהגרי"ד מבריסק זצ"ל עשה כן מעשה בהיותו מתפלל כש"ץ והוא לא היה יכול לברך שביקש מאחד מהמתפללים שלא יברך והוא הוציאו בברכתו, וע"ע ס'
ברכת הבית שער נ' סעי' י"ט שמצדד נמי להתיר לעשות כן בצירוף שיטת רוב הראשונים שאף בדילג יכול לספור בברכה, ומסיים בצ"ע ע"כ. וכ"פ בספר
הליכות שלמה [אויירבך] עי"ש.
הרי לפניו קרוב ל15 מגדולי האחרונים, ספרדים ואשכנזים, שראו את המחלוקת ואת כל הסברות בזה, ואעפ"כ סברו מדנפשייהו דחשיב מחוייב בדבר [כל אחד מטעמו וסברתו], אז איך אפשר לומר שהיא 'סברא דחויה'? הס כי לא להזכיר.
ואע"פ שהכה"ח והחזו"ע פסקו דלא מהני וכדעת רוב האחרונים - מ"מ הם לא ראו את חכמי אשכנז הנ"ל שגם סבירא להו כן, ובודאי דחזי לאצטרופי לספק כל שהוא לאפוקי מסברת בה"ג היחידאה, ומותר לש"צ להוציא אחרים יד"ח אם רוצה.
וברב קהלה שיש גם חשש של כבוד הבריות וכבוד התורה פסק בשבט הלוי דמהני אף אם אינו מוציא אחרים.
והילקוט יוסף שם כתב על דבריו: וצ"ע דאמאי התיר בסתם לברך ולא הצריך אפי' לבקש מאחר שיצא י"ח בברכתו שיהא כאן ס"ס ובפרט באיסור ברכה לבטלה החמור ע"כ.
אולם דברי השבט הלוי ברורים, וכפי שביארתי
כאן עי"ש.
ובפרט בהצטרף שני הספקות הנ"ל, שגם הוא רב קהלה וגם מוציא מישהו יד"ח שבודאי יכול לברך ללא כל חשש, וכפי שפסק בספר הליכות מועד להרב אופיר מלכה עמ' ת"ג עי"ש.
ומה מאוד יש לתמוה על דברי הילקוט יוסף שם שכתב 'וראיתי לאחד ממחברי הזמן שכתב וכו' [הליכות מועד]. ואמנם צריך לידע גם את כללי הפסיקה דהיאך לא נחוש לסב"ל ובפרט שבחזו"ע משמע שגם לרב אין היתר לעשות כן. ואיני יודע אם עיין בתוך דברי הכנה"ג והפר"ח וגנת ורדים ומאמר מרדכי וחקרי לב והחיד"א לראות את משמעות דבריהם ע"כ.
ואנא דאמרי, דאה"נ צריך ללמוד את כללי הפסיקה ולדעת שבכה"ג הס"ס הוא בריא אולם, ולא דוחים קרוב ל15 אחרונים בטענה ש'סברא דחויה היא'.
וגם צריך לידע שאין לבזות ת"ח ולכתוב בסתמא על דבריהם ללא שום ראיה 'איני יודע אם עיין בתוך דברי וכו''.
וגם הכינוי 'אחד ממחברי הזמן', כשבסוף כותב מי הוא - הוא כינוי של גנאי, דבשלמא אם לא היה כותב מי הוא - לחיי, אולם כשכותב בסוף מי הוא - שיכתוב בתחלה וראיתי בספר הליכות מועד וכו'. שמענה ואתה דע לך.
ובודאי שיפה דן ויפה הורה הרב אופיר מלכה, וכפי שפסק גם הפסקי תשובות באות כ"ב, וכל מן דין סמוכו לנא.