בספרים כתוב הרבה, אבל זה לא הענין.
השאלה מה עשו בפועל. ואיך לעשות זאת.
ובודאי מזה ומזה אל תנח ידך.
ומה שאני שמעתי מראש הישיבה שלי הוא,
שעיון לומדים כמה שיותר עמוק, כל אחד לפי עניינו.
ואין צורך למהר, (אא"כ רוצים להדביק את הקצב).
ואילו בקיאות, יש ללמוד בהבנה מינימלית, שהפשט יהיה ברור,
ואם יש קושיא אז לדעת מה קשה, לדעת להגדיר זאת (אפשר ורצוי לכתוב), ניתן לעיין בראשונים או אחרונים מרכזיים ובעיקר מי שאתה מתחבר אליהם. וגם אם לא ימצא תירוץ, להתקדם.
ודברי תורה עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר.
ציטוטים גרידא בדבר עיון או בקיאות, נראים לי חסרי תועלת, כי כולם מבינים שלא צריך להיות "חמור נושא ספרים", ולאידך כולם מסכימים שצריך להקיף יותר ויותר, וזה חלק מרכזי גם לעיון ולהבנה.
צריך פשוט לדעת איך לעשות זאת, שלא לצאת נפסד.